לפני כחמש שנים דן בית משפט השלום בתל אביב בערר שהגישו תושבים מבית ג'אלה נגד תוואי גדר ההפרדה. בשלב מסוים, תוך כדי התנהלות ההליך, פנו אל השופטת אנשי המועצה לשלום ולביטחון וביקשו ממנה לאשר להם להצטרף להליך במעמד של ידיד בית המשפט. לבקשה הזו צורף גם תצהיר שעליו היו חתומים שמונה קצינים בכירים חברי הארגון, אלופים ותתי־אלופים, תצהיר שתמך בעמדתם של ערביי בית ג'אלה.
כשנציג המדינה ביקש מהם לספר לבית המשפט מי מממן אותם, קמה עורכת דינם, טליה ששון, היום נשיאת הקרן החדשה לישראל, ומחתה נמרצות. כשהשופטת הבהירה לה ש"כל מי שרוצה להגיש פה חוות דעת או תצהיר - נחקר, לרבות לגבי המניעים שלו", קמו ששון ואיתה שורת הקצינים הבכירים, הודיעו שהם מושכים את התצהיר שהגישו ועזבו את האולם ואת ההליך. בהתלבטות בין הצורך לסייע לאנשי בית ג'אלה לצורך לשמור על עמימות מקורות המימון שלהם, הם בחרו באפשרות השנייה.
הצורך לדעת מה האינטרסים שעומדים מאחורי התרומות שמזרימות לכאן מדינות העולם השונות לא קשור רק לסוגיית השקיפות, שאנחנו מבקשים בדרך כלל להחיל על כל מה שרק אפשר. מדובר בשאלת ריבונותה של מדינת ישראל. מחקר שערכו לפני כמה שנים המכון לאסטרטגיה ציונית ו־NGO MONITOR מצא שבמשך עשור הגישו ארגונים שממומנים על ידי מדינות זרות כמעט 500 עתירות לבג"ץ נגד מדיניות הממשלה. מבחינתן של מדינות אירופה השונות, זו הדרך השקטה והבטוחה להיאבק במדיניותה של ממשלת ישראל הנבחרת, בלי להותיר יותר מדי עקבות ובלי להיכנס לעימותים פומביים מיותרים.
במקום לצאת בקול נגד מדיניות הסיכולים, נגד תוואי גדר ההפרדה, נגד הריסת בתי מחבלים או נגד האופן שבו שב"כ חוקר חשודים בטרור, קל יותר לתרום לארגון שמאל ישראלי, שבכסף הזה עותר לבג"ץ נגד הממשלה.
אם מדינת ישראל הייתה מממנת במישרין או בעקיפין ארגון אופוזיציה נורווגי או עותרת לבית המשפט ההולנדי נגד מדיניות הממשלה שם, זו הייתה עילה לפיצוץ דיפלומטי רב־נפגעים. נראה שאנחנו היחידים שמתירים לכולם להתערב לנו ולבחוש לנו.
לכן יש היגיון רב בחוק של שרת המשפטים איילת שקד, שמבקש להבליט ולהדגיש ולהשקיף כל פעולה של ארגון שממומן על ידי ישות מדינית זרה. בשמאל ובכלי התקשורת הצליחו למנוע דיון ענייני בחוק הזה ובחרו להציג אותו כ"חוק לסימון שמאלנים". באחד הערוצים הגדירו את ההחלטה של שקד "סימון בטלאי". עוד רגע היו מזהירים שבשלב הבא מתכננת שקד לשלוח שמאלנים אל המשרפות. אפשר להירגע. מדינה ריבונית, כל מדינה ריבונית, לא יכולה לאפשר למדינות זרות להתערב באופן גס במדיניות שלה, ואם הן מתערבות, חשוב שכולנו נדע את זה באופן הבולט ביותר. מי שמחזיקים מעצמם חסידי השקיפות כשזו עוסקת בלוביסטים ובבעלי אינטרסים כלכליים, ועכשיו יוצאים נגד החוק הזה, חושפים את צביעותם.
ואחרי שאמרנו את זה, צריך להוסיף מהצד השני גם מילת ביקורת על הצעת החוק. משום שהחוק הזה מזהה את הבעיה אבל בורח מהפתרון. כי היריב האמיתי של המדינה בהקשר הזה אינן אותן עמותות. אם שלום עכשיו או יש דין הצליחו לארגן מימון זר, שיבושם להן. הכתובת צריכה להיות אצל אותן מדינות שמזרימות אליהן את הכסף. שגרירי האיחוד האירופי, בריטניה, נורווגיה, גרמניה, אירלנד, ספרד, פינלנד, בלגיה, צ'כיה, הולנד, שוודיה, שווייץ ודנמרק צריכים להיות מוזמנים למשרד החוץ ולהינזף.
ראש הממשלה, בכובעו כשר החוץ, צריך להסביר להם שכשם שהם לא יאפשרו לנו להתערב במערכת הפוליטית והמדינית הפנימית שלהם, כך אנחנו איננו מתירים להם להתערב בשלנו. אבל מכיוון שהממשלה חוששת להתעמת עם האירופים, נוח לה יותר לברוח אל שלום עכשיו.