ממרום מעמדו בגן העדן, יושב מרן הרב הגאון רבי עובדיה יוסף וזועק, "ריבונו של עולם, איך נפל, איך משתטה, איך מתבזה בן טיפוחי אריה דרעי?".
מרן עוקב-מתבונן ממרומים במעללי בן יקירו, השר אריה דרעי, ואינו יודע את נפשו מרוב בושה. "ריבונו של עולם, איך קרבתי אותו, כמה תקוות וציפיות תליתי בו. לאכזבה כזאת, למפח נפש כזה ממי שהיה מבאי ביתי ומהזוכים להצטופף בדלת אמותי לא ציפיתי. לא לילד הזה התפללתי".
למרות שהיה צפון באוהלה של תורה מרן ידע היטב והיה מודע לכך שפוליטיקה היא תחום רעיל שלא נועד לישרי לב ולתמימי דרך. אבל מרן היה חדור מטרה להחזיר ליושנה את עטרת יהדות ספרד ואת תפארת מורשתה הרוחנית.
מרן ביקש וחתר למחוק את תחושת העליונות שרבנים ומורי הוראה אשכנזים חשו כלפי הרבנים הספרדים. מרן שאף לזקיפת קומתם של יהודי העדה הספרדית. מרן הבין כי למימוש מטרות ושאיפות אלה הוא זקוק לנציגים במערכת השלטון שיבטיחו תקציבים וסיוע ממלכתי. לכן הסמיך עסקנים כמו אלי ישי ואריה דרעי ועודד אותם להתעסק בפוליטיקה המלוכלכת.
אבל לראות בנו יקירו, אריה דרעי, מעורב בתחבולה נכלולית ומבישה ומוסיף ומוציא שם רע לפוליטיקה המושמצת, על זה מרן לא חלם. לראות את דרעי מזלזל בריש גלי בערכים שהיו כל כך יקרים למרן ומחבל בשאיפותיו - על זה לא יסלח לאריה דרעי.
והיכן מועצת חכמי התורה של ש"ס שמרן כל כך טרח ועמל להקימה ולבסס את מעמדה? המראה של דרעי הופך לאסקופה נדרסת של ראש הממשלה אינו נכלל בפחדים הגדולים ביותר של מרן מהפוליטיקה.
לראות את נציגו בממשלה משפיל את קומתם של היהודים הספרדים תומכי ש"ס, "על זה אריה דרעי עתיד לתת את הדין. שהוא, אריה דרעי, יהיה זה שישים ללעג וקלס את מורשתי - לזאת לא פיללתי".