האם ראש הממשלה עובר "כחלוניזם"?

אין רגע דל ביומן האירועים של ראש הממשלה. לפגישות השוטפות שלו מתווספות אלה מבית היוצר של לשכת כחלון. הסידור עובד כך: נניח ששר האוצר קובע אירוע לחנוכת עוד אחת מסדרות הרפורמות. נתניהו מבקש להמתין עד שזה יסתדר לו עם לוח הזמנים, ואז המועד נקבע. ועדת שטרום לרפורמה בבנקאות כבר סיימה את עבודתה. למי ממתינים? ללוח הזמנים של נתניהו, המבקש לגזור קופון באירוע. המועד נקבע ל־17 בנובמבר, אבל סביר להניח שישונה ברגע האחרון, משום שיומיים לאחר מכן תצביע הכנסת על התקציב.
 

שלשום הצטרף נתניהו לחגיגת מחיר למשתכן בעפולה וגנב את הקרדיט משר האוצר. זמן קצר לאחר מכן הגיע לחריש וגנב את הקרדיט מסילבן שלום, שהכין תוכנית מפורטת להפיכת היישוב לעיר. לפני שבוע הוא חנך עם כחלון את הסכם הגג עם עיריית אשקלון, ושבוע קודם לכן חנך אירוע דומה בבאר שבע, המכונה על ידו "בירת הסייבר".
 

הטקס חוזר על עצמו בכל מקום. שיירה ארוכה של אנשי ביטחון, בדיקות קפדניות ויצירת מיסוך המונע את השימוש במכשירי סלולר. ההודעות המוצאות מלשכת העיתונות מקבלות עדיפות על פני האחרות. בקיצור, ראש הממשלה מיישם בדקדקנות את הססמה "תהיו כחלונים" שהוא עצמו טבע לפני שלוש שנים.
 

ביבי הפך לכחלון יותר מכחלון וגם מדבר כחלוניזם. מונחים כמו רפורמות, תחרותיות, יוקר מחיה וצמצום פערים משובצים תדיר בנאומיו. לעתים הוא שוכח שלשר האוצר יש כבר מפלגה משלו, והוא ממשיך להתייחס אליו כאל פעיל ליכוד. השבוע, אחרי שמונה לשר הכלכלה, בעוד הוא שר התקשורת, שר החוץ והשר לפיתוח אזורי, נתניהו הפך רשמית גם לשר הנדל"ן. חסר לו שמחירי הדירות לא יירדו.
 

נראה שיועציו המליצו לקחת את הקרדיט על ההצלחות בכלכלה, שבכן בביטחון וביחסים בינלאומיים אין לו מה למכור. ייתכן שכמו כחלון, גם הוא מתכונן לאפשרות הקדמת הבחירות ב־2016. כחלון הבהיר ביותר מרמז שעם העברת התקציב הוא לא ימשיך לחיות בהרכב הקואליציה הנוכחית.

שר האוצר נוהג בחוכמה כשאינו מתנגד למתקפת הקרדיטים של נתניהו. מתחילת הקדנציה הוא הבין שלא כדאי להתעסק עמו, ומגלה נדיבות בחלוקת הקרדיט על כל יוזמת נדל"ן. מהבחינה הזאת הוא למד עד תום את הלקח מטעויות קודמו יאיר לפיד. הוא בונה על כך שבציבוריות יהיה ברור בכל מקרה מי האחראי לירידה במחירי הדירות, אם וכאשר זה יקרה. 
 

אגב, השניים מתואמים לחלוטין גם בעניין תקציב הביטחון. הפיצוץ בדיון השבוע בכנסת היה מבוקר. תקציב הביטחון ל־2016 ייסגר בתוספת של כ־2 מיליארד שקל (ויגיע ל־58 מיליארד שקל). את הכסף החסר ידע אמיר לוי, ראש אגף התקציבים, לגייס. לא סתם הוא הסמיק לנוכח המחמאות שכחלון הרעיף עליו השבוע בכנס השנתי של האגף.

יו"ר חברת החשמל, יפתח רון טל, עובד בימים האחרונים מסביב לשעון כדי לתקן את הפגיעה הבלתי הפיכה בתדמית החברה בעקבות נזקי הסערה. גם שקע ותקע כבר לא יועילו. בדיון השבוע בכנסת הזהיר רון טל מהפסקות חשמל נוספות בעקבות רוחות חזקות. הזהיר ולא ידע על מה הוא מדבר. באותו ערב קיבל טלפון מהבית, המבשר שגם אצלו החשמל נותק. רון טל לא עשה הנחות וביקש שהחבר'ה בבית יסתדרו לבד.

יפתח רון טל. צילום: פלאש 90
 

שלשום בישרה ההסתדרות כי בשבוע הבא ייעשה ניסיון נוסף "להתנעת הרפורמה". שר האנרגיה יובל שטייניץ יארח במשרדו את המזכ"ל אבי ניסנקורן, את נציגי ההנהלה והעובדים, וגם את סגן שר האוצר, יצחק כהן מש"ס.
 

שימו לב שגם את הטיפול בחברת החשמל, כמו עניינים רגישים נוספים, כמו הטבות המס בפריפריה - שלא לדבר על סוגיית הגז - הפריט כחלון. שר האוצר עסוק עד מעל לראש בתקציב, אבל בלי קשר לא בטוח שהוא מתלהב להיכנס למגזר הבעייתי של ועדי העובדים. שר האוצר מעולם לא אהב להתעמת עם עובדים, הנחשבים לאחד מבסיסי הכוח הפוליטי שלו.
 

האם רפורמה נוספת במודלים שנוסו עד היום תביא לקץ המחדלים בחברת החשמל? לא בטוח. במונחי עלות־תועלת, הרפורמה האחרונה שלא בוצעה עלתה הרבה מאוד כסף: כ־6 מיליארד שקל עבור פרישת כ־2,000 עובדים. העובדים זכו לתנאי פרישה יוצאי דופן (פנסיה תקציבית + 160% פיצויים לשנה), ומונופול החברה הונצח. ההסכם הוגבל לעשר שנים. שר האוצר הקודם נבהל מהסכום ולא חתם, אף על פי שמנהל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב יצא מכליו. עמדת יוגב נתמכה על ידי החשבת הכללית, אבל המנכ"לית לשעבר יעל אנדורן והממונה על השכר קובי אמסלם התנגדו. אמסלם סירב בתוקף להלבין את תוספות השכר הלא חוקיות.
 

הנרטיב הפופולרי הנוכחי הוא הטלת מלוא האחריות לכישלון על הממשלה. יש כאן אמת מסוימת, אך זו אינה כל האמת. הדיבורים על הרפורמה החלו ב־1996 בתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה. חוק משק החשמל אפשר את כניסתם של יצרני חשמל פרטיים, וקבע שחברת החשמל תפוצל ל־16 גופים.
 

ייצור החשמל, ההולכה, החלוקה והאספקה אמורים היו להתאגד בארבע חברות בת עצמאיות. היצרנים הפרטיים (באמצעות תחנות הכוח הפרטיות) אחראים כיום לייצור 30% מתפוקת החשמל (הנמכרת לחברת החשמל). עד 2020 הם אמורים להגיע ל־40% מהתפוקה, וכאן ייעצרו.
 

אלא שהחוק, על מרבית חלקיו, נמעך ולא יושם בגלל החלטות בתי הדין לעבודה, הרגולטורים, ההסתדרות ובעיקר העובדים. הוועד טוען שלא דיברו או תיאמו איתו ולכן אינו משתף פעולה. הוועד דורש התייעצות קודם לכל החלטה, וזה בסדר. אבל המצב בשטח מונע כל שינוי אפשרי.
 

אז אם ההנהלה והעובדים אינם מקיימים את החוק ושביתה לא נחשבת לעבירה פלילית, מה תעזור עוד רפורמה? שינוי המצב מחייב יוזמה לבוררות בשירותים חיוניים, ומשק החשמל הוא אחד מהם. אי קיום החלטת הבוררות ייחשב לעבירה פלילית. אנחנו לא ממציאים כאן את הגלגל. משק החשמל בקנדה, ביפן ובהונגריה נחשב לשירות חיוני שאסור בשביתה. כך גם שירותי הרכבת התחתית בניו יורק. כמובן שגם מערכת הביטחון בארץ אינה שובתת, ובכלל, מה מותר השב"כ והשב"ס מחברת החשמל.
 

בכל מקרה, זה לא יקרה במשמרת של הממשלה שחרתה על דגלה מלחמה ביוקר המחיה ורפורמות בכל מה שזז - חוץ מחברת החשמל. 
 

כדי ש"התנעת הרפורמה" תסתיים בהצלחה, חייבים לנטרל את כוחה המונופוליסטי של חברת החשמל, שבשבוע שעבר למדנו לאן הוביל. נתח הייצור של חברת החשמל חייב לרדת ל־50%, וזה של היצרנים הפרטיים צריך לגדול. נהוג לבקר את הטייקונים הפרטיים, אבל בעניין החשמל עדיפות הנורמות העסקיות של עידן עופר ויאיר המבורגר ולא של מיקו צרפתי.
 

אבל למרות אלה, חברת החשמל חייבת להישאר יצרנית מהותית ואסור לוותר על שירותיה. בנוסף מומלץ להפריט את תחזוקת הרשת ואת מערכת החלוקה. רישום מניות החברה למסחר בבורסה הוא תנאי הכרחי לחיזוק הנורמות המקובלות בחברות ציבוריות. תנאי הפרישה לעובדים חייבים להיות הוגנים (100% פיצויים + פנסיה) אך לא שערורייתיים (פנסיה + עד 200%). אם הוועד לא יסכים, אז אפשר לוותר על רפורמה גדולה ולעבוד בשיטת השלבים: פרישה מרצון של עובדים (כפי שפרשו בשנה האחרונה 460 עובדים), המשך ההתייעלות, הקצאת כספים לתחזוקת הרשת והנפקת מניות בבורסה.
 

אם העובדים יעזו להוריד שוב את השאלטר, לפוליטיקאים יהיה מלוא הגיבוי הציבורי לחקיקה ההופכת את משק החשמל לשירות חיוני, על כל המתחייב מכך.
 

שלושה עניינים פרסונליים לא קיבלו השבוע את מלוא ההד התקשורתי בגלל שטף אירועי התקציב. הראשון נוגע לבינת שוורץ, ראש מינהל התכנון במשרד האוצר (עד לאחרונה במשרד הפנים). מדובר במלכת רגולציית הנדל"ן בסקטור הציבורי: החלטותיה משפיעות לא רק על הנדל"ן אלא גם על הסביבה הירוקה.
 

על רקע זה, מערכת היחסים בינה לבין עמותת אדם טבע ודין ידעה בשנתיים האחרונות מורדות ומורדות. כנגד שוורץ הושמעו ופורסמו טענות על ניגודי אינטרסים. בן זוגה דוד רוסו הוא הבעלים של חברת ייעוץ לקידום פרויקטים בתחום הנדל"ן. עמותת אדם טבע ודין פנתה לכל הגופים האחראים ולבג"ץ בדרישה לחקור את התנהלותה ולפטרה.

בינת שוורץ. צילום: נתי שוחט, פלאש 90
 

היועץ המשפטי לממשלה לא פתח בחקירה והסתפק בהעברת הסוגיה לטיפול משמעתי בנציבות שירות המדינה. מדובר במכה לא נעימה שעלולה לפגוע בקריירה שלה. איך פעלה שוורץ כדי להוציא את העוקץ מההחלטה?
 

כשנודעה לה כוונת היועץ, שוורץ הקדימה לפעול. באמצעות דוברות האוצר חשפה מכתב שבו התברר שיזמה פנייה למשרד המשפטים בעקבות ההטרדות מהעמותה והפגיעה בשמה הטוב. לאחר שכל זה לא עזר, נוצר הרושם שהיא עצמה יזמה את הפנייה לנציב שירות המדינה, כדי שיבדוק את התלונות וישים קץ לפרשה. האם הבדיקה אכן תחזיר לשוורץ את שמה הטוב? קשה לדעת מה יחליט הנציב, אבל כנראה שמשהו טוב לא ייצא מזה. הירוקים לא ירפו וימשיכו לעקוב. ברור ששוורץ תבדוק מעתה בשבע עיניים כל קשר אפשרי לפרויקטים שלבן זוגה יש נגיעה כלשהי אליהם.
 

הסיפור השני קשור לשלמה אליהו, בעל השליטה במגדל, הנחשב לאיש החזק בענף הביטוח. אף שנאמר עליו שעשה את הונו בעשר אצבעותיו, אפשר להגדירו במונחי התקשורת הנוכחית כטייקון לייט.
 

מדובר באיש עסקים דעתן האחראי למהפכה בענף ביטוח החובה (דרך תאגיד אבנר) לפני שני עשורים. בשנה האחרונה פתח חזית מול המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר, ולא ידע במה הוא מסתבך. מאז מינויה עברה סלינגר מהפך אישי וגם ההתייחסות התקשורתית אליה השתנתה. כמי שכונתה "מגינת הטייקונים" בתקופה שבה שימשה כמנכ"לית חברת הדירוג S&P   מעלות, היא ממותגת כיום כאשת רפורמות חברתיות המתכתבות עם האג'נדה של כחלון. אותה תקשורת שמעכה אותה בעוז מחבקת אותה בחום.
 

אליהו נכשל בקריאת סלינגר, והחליט לצפצף. הוא התעמת איתה כשמינה על אפה ועל חמתה את פרופ' עודד שריג ליו"ר מגדל, ומאז הספיק להחליפו. זה היה צודק אבל לא חכם. הוא נהג באותה דרך לא חכמה ולא שאל אותה כשהחליט לחלק במגדל דיבידנד של 200 מיליון שקל, ערב ההחמרה בדרישות ההון. סלינגר ניצלה את סמכותה והורתה לו לעצור את המהלך.
 

על מה יהיה העימות הבא? האם יש מצב שהמפקחת שוב תתערב ותמנע את מינויו של המפכ"ל לשעבר, יוחנן דנינו, כיו"ר מגדל? במצב הרגולציה הנוכחי הכל אפשרי.
 

נסיים עם הסיפור של דורון ארבלי, מנהל רשות המסים לשעבר. ארבלי נבחר השבוע על ידי ועדת מינויים ברשות הדואר כמועמד למנכ"ל בנק הדואר. הוא גבר על 30 מועמדים, ואם לא תהיה הפתעה המינוי מונח בכיסו. ארבלי נבחר על ידי ועדה בראשות טלי ירון אלדר, מנהלת רשות המסים לשעבר, המכירה ומוקירה אותו. הדירקטוריון בראשות חזי צייג אישר כמובן את המינוי.
 

חברת הדואר נמצאת באחריות משרד התקשורת, הנמצא באחריות נתניהו. סביר להניח שמנכ"ל המשרד, שלמה פילבר, לא יכשיל את המינוי ולא רק בזכות העובדה שאחד התומכים הנלהבים בארבלי הוא שר האנרגיה יובל שטייניץ. הוא הכיר את ארבלי עוד כששימש שר האוצר והעריך מאוד את מקצועיותו ואת הלויאליות שלו. שטייניץ ניסה לסדר לארבלי את תפקיד מנהל רשות החברות הממשלתיות, אלא שאז התחלפה הממשלה והעניין נפל.
 

גם כחלון צריך לחתום, וגם כאן ארבלי מסודר. לפני הבחירות תמך ארבלי במפלגת כולנו ואף השתתף בכנסים פוליטיים שיזם כחלון. שר האוצר לא רצה למצוא סידור לארבלי בסקטור הציבורי, וכעת יש לו  הזדמנות לתקן את העוול. אם ננכה את השיקולים האישיים, ארבלי הוא אדם ראוי. עדיין לא ברור מה בדיוק יעשה כמנכ"ל בנק הדואר, מוסד שבימי הרפורמטור כחלון יכול היה להפוך במאמץ לא גדול לבנק החברתי הראשון.

נועז בר ניר (אין טעות בשם) התחבר לענף התיירות בזכות אחד, סטס מיסז'ניקוב, שכיהן כשר התיירות בימים יפים יותר. בר ניר היה הבוס של מיסז'נקוב בקופת חולים כללית, אבל בסקטור הציבורי התהפכו היוצרות. לפני שנתיים וחצי הוא עזב את תפקיד מנכ"ל משרד התיירות ומונה למנכ"ל התאחדות המלונות. הוא מטפל בכל הנושאים השוטפים וגם בעניין הבא.

נועז בר ניר. צילום: יח"צ
 

שלשום זומן בר ניר לוועדת הפנים, שדנה בביטול שימושים חורגים בשטחי מגורים. מתברר שחמישה בתי מלון בתל אביב הוקמו על שטחים המיועדים למגורים. בימים של מצוקת דיור זקוקים לכל מגרש, ולכן ביקשו לבטל את הרישיונות.

 "אני מקווה שהסדרנו את הנושא. תוך שנתיים המלונאים יעשו שינוי ייעוד מסודר. קצת מפתיע שמישהו בתל אביב ייקח קרקע למגורים ויבנה מלון", אומר לי בר ניר.
 

אף על פי שלמלונאים יש את יריב לוין כשר, שמצליח לגייס תקציבים, הם עדיין מקטרים.
"המצב אמור היה להיות טוב יותר אלמלא המתיחות של אוקטובר. הבעיה תחמיר אם המצב לא ישתנה. יש עצירה בהזמנות ואנשים ממתינים, אבל כבר עברנו בעיות  קשות יותר בצוק איתן".
 

"הדרישות היחידות ממשרד התיירות הן בעניין קמפיין תיירות פנים. שר התיירות סידר תקציב שיווק בעולם של 300־340 מיליון, וזה שיא של כל הזמנים. אין לנו טענות לשר התיירות, למעט דברים כמו שימוש בדירות להשכרה ללא רגולציה מסודרת".

מה עושים כדי למנוע ביטולים של תיירים? 

"אנחנו מאפשרים את הביטול גם שבוע לפני הנסיעה וזה מוכיח את עצמו. מתברר ש־70%־80% מהביטולים נמנעים בדרך זו. אני מקווה שעם שיפור המצב מספר התיירים לקראת הכריסמס יגדל".

אתמול הגיעו מעקבה 180 עובדים למלונאות. מצב כוח האדם כל כך קשה? 

"אכן הם הגיעו לאילת דרך מעבר הערבה ומתחילים לעבוד. זה אומנם סידור לא אופטימלי, אך בנסיבות הקיימות זה סידור טוב. משלמים להם טוב, בהתאם להסכמי העבודה המקובלים. מדובר באילוץ שלא נועד להוזיל עלויות. ישראלים לא רוצים לעבוד, ולפליטים העוזבים את ישראל אין תחליף בשום מחיר. הירדנים הם הפתרון הכי טוב, ואני מקווה להרחיב בקרוב את העסקתם למלונות ים המלח. כעת זהו סיבוב ראשון, אבל מהר מאוד יגיע המספר ל־500 ולאחר מכן ל־1,500. כרגע חסרים 600 עובדים באילת".
 

"אנחנו בהתאחדות בעד קזינו שיהיה חלק ממרכז כנסים, לפי אותו עיקרון הקיים בלאס וגאס. העיקר מבחינתי הוא הכנסים, והקזינו צריך להיות העסק השולי. לקזינו לבד אין את הפתרונות שאנחנו מחפשים לחיזוק העוגן התיירותי של אילת".
 

"חובה להשאיר את השדה, אפילו אם בשטח מצומצם יותר. הסגירה תפגע בתיירות לאילת, ואנשים יעדיפו לנסוע לחו"ל. זה יהיה איום משמעותי שניתן למנוע אותו".