בנימין נתניהו מקרין תחושה של הישג בעקבות המפגש בחדר הסגלגל עם נשיא ארצות הברית. אלא שבנסיבות הנוכחיות שיחה נעימה עם ברק אובמה היא חוכמה קטנה מאוד. בעיקר בהתחשב בעובדה שלצורך הפגישה קיפל ראש הליכוד, למעשה, את כל הדגלים שלו. בחזית האיראנית נוצח נתניהו, ובכל חזית מעשית אחרת הוא עשה בדיוק מה שהאמריקאים דרשו. הוא הקפיא בפועל את הדינמיקה הציונית, הסתלק ממצע הליכוד והפר את ההתחייבויות לבוחרים.
למי שהתבלבל מרוב הכרזות ריקות של לשכת ראש הממשלה, להלן תקציר הפרקים הקודמים: ממשלת נתניהו לא בונה בשכונות הבירה ששוחררו במלחמת ששת הימים ובפועל מחלקת את ירושלים. היא לא מוציאה מכרזים, לא מבצעת תוכניות מאושרות ואפילו מבטלת ישיבות בוועדות התכנון.
הממשלה לא בונה כלום ביהודה ושומרון, ואפילו לא במעלה אדומים. לאחרונה, רק בגלל השביתה מול בית נתניהו, נחתמו כמה תוכניות בניין ערים. אבל גם אלו לא מאפשרות בניית בית מגורים אחד נוסף. בד בבד, נתניהו מפגין רפיסות ושיתוק מול המתקפה האירופית־אמריקאית בשטחי C, שבמסגרתה מבוצעת הפרת חוק, בנייה בלתי חוקית והשתלטות פלסטינית על קרקעות.
נתניהו מסרב לאמץ את דוח ועדת השופט המנוח אדמונד לוי, ועדה שהוא עצמו הקים. הוא לא רק לא מיישם את ההמלצות האופרטיביות של הדוח, שמטרתן להפסיק את אפליית יהודי יהודה ושומרון, אלא גם אפילו לא מהין לטעון בפומבי את הטענה החוקית והמוסרית שסיפקה לו ועדת לוי על מגש של כסף. הטענה שרק לעם היהודי יש זכות חוקית, מבחינת המשפט הבינלאומי, לתבוע בעלות של שטחים אלו.
גם במישור המדיני והביטחוני מפגינה ממשלת נתניהו שיתוק, מורך ונסיגה. נתניהו אומנם מאשים את הרשות הפלסטינית באחריות להסתה ולמסע הרצח נגדנו, אבל הוא מקפיד שלא להסיק את המסקנות. הוא לא עוצר את המסיתים הראשיים – בכירי משטר אבו מאזן והפת"ח, הוא לא סוגר את אמצעי התקשורת שלהם ואפילו לא עוצר את הזרמת הכספים מקופת משרד האוצר שלנו לכיסיהם.
תחת מכבש אמריקאי מסכים נתניהו עם קיומו של גידול סרטני ממאיר בתוכנו – הרשות האבו מאזנית, שנוגסת בנו ביטחונית ואידיאולוגית, ומרסקת את הלגיטימציה שלנו בעולם. נתניהו אפילו התחייב לבצע "צעדים בוני אמון" כלפי הפלסטינים, דווקא על רקע המצב הנוכחי. מדובר בהיפוך מוסרי ומושגי מוחלט. הם תוקפים, מעלילים ורוצחים, ונתניהו מתפתל ומציע מחוות. ובד בבד – ראש הממשלה הפר שוב את ההתחייבות שנתן לבוחריו ערב הבחירות, כשנשבע אמונים בפני אובמה למדינה הפלסטינית.
נתניהו מאפשר לדחוק את מדינת ישראל אחורה, בניגוד לרוח המעשה הציוני, שתמיד שאפה קדימה. נכון שהנשיא האמריקאי לא הצליח להשיג שלום בזמננו, נוסח צ'מברליין ושמעון פרס, ולא החתים את נתניהו על מסמך כוזב מול הפלסטינים. אבל הוא מצליח לשתק את ממשלת נתניהו.
לא סתם זוכה נתניהו לשבחים על "האיפוק" שהוא מפגין, מהפאנלים מוטי השמאל של ערוצי הטלוויזיה. ככה זה כשמגשימים את המדיניות של ציפי לבני. לכן גם ממש לא מפתיע שאובמה היה נחמד יחסית. מה שכן מפתיע הוא לאן נעלם נפתלי בנט. לא ברור איפה חברי המפלגה שלו והיכן מרבית חברי הליכוד, שחולקים על העמדות ועל המעשים של ראש המפלגה שלהם, אבל ממשיכים לשתוק.