הטבח ההמוני בפריז גרם לאירופה להבין כי זוהי "מלחמה על הבית". לא על התרבות, לא על הערכים ולא על שיטות הממשל – אלא על החיים עצמם.
שנים ארוכות טומנים מנהיגי אירופה את ראשם בחול. מטעמים של נוחות פוליטית ורצון לדחות את הקץ הם נתנו מרחב מחיה לאסלאם הרדיקלי וטאטאו את "נחש הטרור האסלאמי" מתחת לשטיח. הם שכנעו את עצמם, למרות ההתרעות והאזהרות שקיבלו (גם מאיתנו), שכך הם מעבירים אותו אל "החצר האחורית" של המדינה. אבל אנחנו ידענו שיום אחד, כשהוא יהיה גדול ושבע, הנחש הזה יכיש אותם בלב הסלון.
"א־לאגר קום א־לאגר" (במלחמה כמו במלחמה) הוא ביטוי צרפתי ותיק. כעת על צרפת ועל אירופה לעבור מציטוט ססמאות מורשת לקביעת מורשת ממש. מורשת של מלחמה חסרת פשרות בטרור, בכל הכלים ובכל העוצמה.
הארגון הלכאורה קיקיוני הזה, דאעש, משנה את סדר היום העולמי ומשבש את השגרה של מנהיגי אירופה. הפעם האחרונה שארה"ב ורוסיה (אז בריה"מ) שיתפו פעולה בצד הצבאי הייתה במאבק נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה. עכשיו, עשרות שנים אחר כך, זה קורה שוב נגד דאעש, אך בינתיים ללא כל תוצאות. להפך, הארגון מעצים את פעילותו וזורע טרור ופחד ברחבי העולם.
הבעיות הגלובליות של העולם דורשות פתרונות גלובליים. נאט"ו חייבת להקים כעת מפקדה מצומצמת מיוחדת בראשות מפקד מומחה למיגור הטרור בכלל ושל דאעש בפרט. גוף כזה - מקצועי מאוד, מתוקצב ומתואם, שיבטא שילוב ידיים של כל המדינות הרלוונטיות וישקלל ויעבד את מלוא המודיעין - יוציא אל הפועל מאבק טכנולוגי ומבצעי שילווה בעצירת הכספים ובאיתור נתיבי הטרור. מטה מבצעי שכזה יצטרך לבטא את רצונה של אירופה לחיות ואת רצונו של העולם החופשי להוביל ולא להיכנע.
לישראל, מטבע הדברים, יש הרבה מה לתרום לגוף שכזה, אף על פי שאל לה לבלוט.
צרפת צריכה לארח במהירות ועידה בינלאומית של ראשי מדינות נגד הטרור, ונאט"ו צריכה להקים צוות למאבק בטרור ולהתחיל לעבוד. את בית הדין הבינלאומי בהאג נשאיר ליום שאחרי, וכמוהו את המועצה לזכויות האדם של האו"ם.