בסוף השבוע התרחש נס שהקדים את זמנו. הסכמה בין כחלון ליעלון על גובה תקציב הביטחון היא לא פחות מנס חנוכה ביטחוני. הבשורה היא שתקציב הביטחון ל־2016 יעמוד על 56.1 מיליארד שקל - בדיוק המספר המופיע בספר התקציב. צריך להיות אופטימי בלתי נלאה כדי להאמין לנתון הבא: סידור העבודה התקציבי יעבוד לא רק לשנה, אלא לחמש שנים.
אם כן, אבן הנגף העיקרית באישור תקציב 2015־2016 הוסרה. תקציב הביטחון לא יהיה 59 מיליארד שקל כפי שהמליצה ועדת לוקר, ובוודאי שלא 63 מיליארד שקל כפי שדרש שר הביטחון יעלון. אז האם באמת אפשר להתחיל להאמין בנסים? אז זהו שלא.
מי שיטרח ויקרא את האותיות הקטנות יופתע לגלות אין־ספור סעיפי מילוט. תקציב הביטחון ב־2016 יעמוד בפועל על 59 מיליארד שקל וייתכן שבהמשך יגדל ל־61 מיליארד שקל. אבל לנוכח אינסוף האיומים הביטחוניים, מי יודע לאן נגיע.
מה ההסבר לכך? מערכת הביטחון התחייבה לפעולות התייעלות בצה”ל. זה כולל הרעה בתנאי הפנסיה התקציבית (דחיית גיל הפרישה שתחסוך כשני מיליארד שקל), פרישה מואצת של אנשי קבע, “אזרוח” חלק מהתקנים בצבא (כמו כלכלנים) ועוד. גם החמרת הכללים לטיפול בנכי צה”ל והעברת מקרים מסוימים לאחריות הביטוח הלאומי בהתאם להמלצות ועדת גורן יגרעו מאות מיליונים שקלים מהתקציב. לבד מכל אלה, צה”ל קיבל גימלים ממשימות “חצי אזרחיות” כמו הטיפול בשדות מוקשים, הגנה על אסדות הקידוח, העברת בסיסי צה”ל לדרום (עיר הבה”דים) והפרטת תעש. מעניין שדווקא משימות יחצנות כמו חילוץ מטיילים, סיוע לנפגעי שיטפונות או רעידות אדמה בחו”ל יישארו באחריות הצבא.
כרית הביטחון האולטימטיבית לתקציב צה”ל היא הזכות לדרוש תוספות חד־פעמיות במבצעים כדוגמת צוק איתן או לשם הצטיידות צבאית דחופה. הצדדים יפנו לוועדת הכספים, שבדרגת ודאות גבוהה תאשר את הבקשה.
אף אחד אינו מסוגל לומר כמה יחסוך צה”ל, או במילים אחרות, מה תהיה התוספת לתקציב הביטחון ל־2016. כל מספר בין שלושה מיליארד שקל לשישה מיליארד שקל זוכה. תוספת מעבר לתקציב הבסיס (56.1 מיליארד שקל) תינתן בוודאות מוחלטת.
ריבוי האותיות הקטנות ואינסוף סעיפי מילוט יאפשרו את הגידול בתקציב בצורה כשרה למהדרין. קשה יהיה לדעת כמה באמת נחסך בכוח אדם ובציוד או מתי הדרישה לתוספת לגיטימית או שמא מדובר בתכסיס חשבונאי. בשנים האחרונות היו לנו אין־ספור סעיפי הלבנה תקציבית. האם מישהו זוכר שלפני כשנה קיבלה מערכת הביטחון תוספת של מיליארד שקל בגין פינוי שדה דב, שיהיה רק בשנת 2019 אם בכלל?
ההסכם החדש שניתן להכתירו בשם “מתווה כחלון־יעלון” הוא הכלאה של מתווה לוקר ותוכנית טר”ש גדעון של צה”ל. המדובר במלאכת מחשבת של דחיינות והימנעות מקבלת החלטות מיידיות. כחלון שינה את שיטת ההתנהלות מול מערכת הביטחון. במקום לנהל נגדה מתקפת הדלפות והשמצות הוא עבר למתקפת חיוכים. זאת שיטת העבודה שלו בכל התחומים.
חוץ מזה, הוא מכיר אישית את הרמטכ”ל גדי איזנקוט, ויש לו חיבה אישית לנגדים בצה”ל שיזכו לפנסיה תקציבית. נזכיר שכחלון היה בעברו הצבאי איש קבע בחיל חימוש, ואין כמוהו לדעת את חשיבותם לצבא.
אם כן, כולם מבינים שתקציב הביטחון לשנים הקרובות יהיה גמיש בדיוק כמו פרימה בלרינה רוסית. למעט נגיעות קטנות, מה שהיה הוא שיהיה. אלא שהפעם נעשתה עבודה נקייה וכל המחלוקות טואטאו מתחת לשטיח. בקואליציית 61 הח”כים המדובר בהישג יוצא דופן.