אנחנו חיים בסביבה שבה כולם יודעים טוב יותר מכולם. זוהי חברה המושתתת על אקסיומות שנהגו במוחם הקודח של אווילים, ושאין להן ממש במציאות, אך כאקסיומות – אין הן זקוקות להוכחה. בפייסבוק יש פריחה של הידענים מפיקי המרגליות הללו, שכל משפט שלהם הוא בסיסי ואינו ניתן לערעור, ונאמר בפסקנות מרשימה.
אחרי שהפנמנו כבר ש”עזה היא המקום הצפוף בעולם” (באמת? יותר ממנהטן וממקסיקו סיטי?) והשלמנו בצער עם העובדה הברורה מאליה שכל הכסף זורם להתנחלויות, אנחנו מבינים ש”אי אפשר לנצח את הטרור” ושלהרוס בתים של מחבלים זה לא מרתיע, כי הם ממילא מוכנים להתאבד.
העניין עם האקסיומות האלה הוא שהן נשענות על קרעי היגיון, על פירורי שכל, ולפעמים מהדהדות כמשהו קביל במוחו של ההמון. לכן קשה כל כך להילחם בהן. מה גם שאותם מאורות הגולה, גאוני הדור, לעולם לא ייתנו למציאות לבלבל אותם.
בסוף השבוע האחרון רצח שאדי אחמד מטאוע, תושב חברון בן 28, נשוי ואב לשניים, את נתנאל ויעקב ליטמן הי”ד. אלמלא היה מעצור בנשק שלו, הוא היה רוצח גם את שלוש הבנות הנוספות שהיו באוטו, את אמן ואת אחיהן. הוא כבר כיוון ולחץ על ההדק.
לאחר שהחריב משפחה שלמה, שנטל חיים שלא פשעו ושצילק את נפשם של קרוביהם, חזר שאדי הביתה וסיפר לאחיו מה עשה. אני לא יודעת אם אחיו צידד במעשה או לא, אני כן יודעת שהוא פחד. פחד שבגלל מעשהו של אחיו, כוחות הביטחון הישראליים יהרסו את בית המשפחה. אז הוא סיפר לאביהם, והאחרון הסגיר את בנו לצבא.
האב הסגיר את בנו לצבא בידיעה שיישפט וייכנס לכלא לשנים ארוכות. הכלא לא הרתיע אותו, הרס הבית – כן. אני מתארת לעצמי שלו ידע האב שבנו מתכנן לרצוח יהודים, היה מנסה להניא אותו ממחשבתו. שוב, לא בגלל שהוא סולד מהמעשה, אני לא יודעת אם הוא בעד או נגד רצח יהודים חפים מפשע. העובדה שבנו מסוגל לקחת רובה ולירות בשיים תמימים מעידה על כשל בחינוך לערכים, לכל הפחות. מה שבטוח הוא שהרס הבתים הוא צעד אפקטיבי. ואחרי שהפרכנו את האקסיומה הזאת, אולי כדאי לחשוב גם על זאת הטוענת נגד עונש מוות למחבלים.