מוחקים את הכתם: סופה של הקונספירציה על רצח יצחק רבין

האור האדום נדלק אצלי באוגוסט האחרון. אז, בשיא החום, נקלעתי לשיחה מקרית עם כמה צעירים בגילאי 30-25, לא ימנים קיצוניים, לא שמאלנים קיצוניים, אנשים מאוזנים ומתונים, בדעותיהם ובחייהם, חלקם קצינים במיל' ובעלי השכלה אקדמית. השיחה התגלגלה במקרה לרצח רבין ואני נדהמתי למצוא את עצמי בדעת מיעוט. מתוך הארבעה שישבו איתי שלושה אמרו לי שאני נאיבי ותמים, הרי ברור שלא יגאל עמיר רצח את רבין, מה קרה לך, הייתה קונספירציה, אתה לא יודע? השב"כ, פרס, איפה אתה חי? 

מכאן הדרך הייתה קצרה עד ההחלטה להוציא סקר גדול על דעות הציבור בעניין, במטרה לפרסם אותו במעריב ביום השנה ה-20 לרצח. ואכן, התוצאות היו מצמררות: יותר ויותר ישראלים (19 אחוז) מאמינים שיגאל עמיר לא היה הרוצח (עוד 16 אחוזים ענו: לא יודעים). יותר מדי ישראלים (35 אחוז) בטוחים שהייתה קונספירציה (עוד 20 אחוז ענו: לא יודעים). 

רק כשצללתי לתהומות האינטרנט הבנתי מאיפה זה בא: מאותה תקשורת אלטרנטיבית ומחתרתית שצמחה לממדים מפלצתיים בזמן שהמדיה הממוסדת הפקירה לה את הזירה ונטחנה עד דק במטלותיה היומיומיות; מאותם מאמרים וסרטים שזוכים שם למאות אלפי צפיות וממחישים את הקונספירציה, מלבישים עליה עור וגידים, מפיחים בה חיים - יום יום, שעה שעה – וצוברים ללא הרף עוד ועוד מאמינים, באין מפריע. שמעון פרס, לא פחות, הוא הכוכב הבלתי מעורער שלהם, ואין מגיב. 

הדברים הגיעו לידי כך שבשלב מסוים גם אני התחלתי להאמין שאכן יש דברים בגו, כיוון שאיש לא טרח לסתור את הנתונים שצומחים פרא ברשת. זה היה הרגע שבו יצא לדרך התחקיר של שרה ליבוביץ'־דר, כדי לנסות ולקבוע אחת ולתמיד מה קרה בדיוק מתחת למדרגות העירייה ב-4 בנובמבר ולהתמודד עם השאלות הקשות שנותרו ללא מענה עד היום.

עד היום. כי למרות שלא כל החומר נחשף במלואו (ע"ע הדוח החסוי של ועדת שמגר) ועדיין נותרו כמה סוגיות לא פתורות –  ושלא תטעו לרגע, חלקן לגיטימיות וראויות לבחינה מעמיקה - תחקיר המוסף קובע חד משמעית: הרוצח יגאל עמיר פעל לבד ותאוריות הקשר למיניהן לא עומדות במבחן המציאות. עם הצלקת של הרצח נחיה לנצח, אבל לפחות נוכל להסיר מעלינו מעתה את כתם הקונספירציה.