ראש הממשלה בנימין נתניהו עשה אתמול הכל כדי לשכנע אותנו שהפרסום על כוונותיו לתת מתנות לפלסטינים לא נכון. "לא תהיה שום העברה של שטחים לפלסטינים – גם לא של מטר", הבטיח. ועדיין, לעיקרי הסיפור שהביאו השבוע עפר חדד בערוץ 2 ואריאל כהנא ב"מקור ראשון", כל אחד והפרטים שלו, אין הכחשה.
המינהל האזרחי עובד על תוכנית שעוסקת בהעברת שטחים נרחבים, כ־40 אלף דונם, משליטה ישראלית לשליטה פלסטינית, על מנת להרחיב את שטחה של הרשות. הנסיגה העמוקה ביותר, כך דיווח "מקור ראשון", תוכננה להתבצע בעיר חברון, שם יורחבו השטחים הפלסטיניים על חשבון שטחי היישוב היהודי.
ומכיוון שקשה להאמין שבמינהל האזרחי קמה מחתרת חשאית שעוסקת בהכנת שטחים למסירה לפלסטינים בלי לספר על זה לראש הממשלה ולשר הביטחון, נשארנו עם סיפור שאולי הבהיל את נתניהו בדרך שבה הוא יצא החוצה, אבל שקשה להתכחש לו. וזה מדאיג, כי הבעיה הכי גדולה של בנימין נתניהו ושל ממשלת ישראל כולה בהתנהגות שלה סביב גל הטרור הזה היא שהאויב לא מבין מה אנחנו רוצים. הוא מסתכל עלינו מהצד ומתקשה להסביר לעצמו מה המדיניות שלנו. אנחנו מחפשים להילחם בו? אנחנו מבקשים להגיע איתו להסדר?
מה שברור זה דבר אחד. כשמחבל פלסטיני דוקר יהודי בסכין וקורא אחר כך בעיתון שישראל בוחנת אפשרות להעביר לפלסטינים שטחים כדי להגיע לרגיעה, הוא מבין שהטרור משתלם. שהרי לפני שלושה חודשים ישראל לא דיברה על שום שטח שיועבר, ועכשיו – אחרי 23 נרצחים – כן. וזה מזכיר לי מאוד את ההתנתקות, בלי קשר לסוגיה האידיאולוגית ולארץ ישראל השלמה ולשאר עקרונות שכאלה. שהרי ברור כשמש שכאשר העזתים ירו עלינו, ואנחנו בתגובה בחרנו לברוח מגוש קטיף וגם הסברנו במפורש שאנחנו יוצאים משם כדי לא להקיז עוד דם של חיילים – המסר היה שבכל מקום שבו יקיזו דם של חיילים, משם נקום ונברח. וכשישראל דנה היום במתן פרס לפלסטינים, ועוד בחברון, העיר שממנה יצאו בחודשיים האחרונים הכי הרבה רוצחים, המסר הוא שאנחנו חלשים ומחפשים דרך להיכנע.
אצל נתניהו, אגב, זה לא חדש. זה בדיוק מה שקרה איתו אחרי הפעם הראשונה שבה נבחר לראשות הממשלה. פתיחת מנהרת הכותל הביאה איתה אז קריאה של יאסר ערפאת לאלימות, הפלסטינים השתוללו, 17 חיילים נהרגו, וזמן קצר אחר כך הגיעה התמורה הישראלית בדמותם של הסכמי חברון. ערפאת הבטיח שקט, נתניהו הבטיח ואף נתן לפלסטינים נסיגה ישראלית מעיר האבות.
גם בעניינו של אבו מאזן לא ברור מה רוצה ראש הממשלה. אם ראש הרשות הפלסטינית הוא אכן ראש למסיתים והוא האחראי לגלי הטרור והרצח האחרונים, אז למה מוכן ראש הממשלה להיפגש איתו, כפי שהוא מצהיר? ואם הרשות של אבו מאזן משלמת משכורת בכל תחילת חודש לרוצחי יהודים, וגם קוראת בימים אלה כיכר על שמם של מחבלים, אז למה לא לנעול אותו במוקטעה במקום להציע לו להגיע לפגישה? מה מבינים הפלסטינים מכל הבלגן הזה? שיש כאן ממשלה שנחושה להכות בהם כשהם תומכים בטרור, או שיש כאן ממשלה מבולבלת שלא החליטה מה היא רוצה מעצמה?