הימין הישראלי משוכנע שניצח בקרב על דמותה ושל ישראל ועל אופייה: מניעת חלוקת הארץ לשתי מדינות באמצעות מפעל ההתנחלויות המשגשג, ארץ ישראל השלמה מהים עד הירדן עם "מובלעת" אוטונומית של נתינים פלסטינים, אזרחים סוג ב'. אבל הימין טועה. אין סיכוי בעולם שישראל תצליח להנציח את הכיבוש על אוכלוסייה של כשלושה מיליון פלסטינים, והעולם ישלים עם כך. אנחנו אומנם בדרך להיות מדינת אפרטהייד דו־לאומית מנודה על ידי העולם – אך זהו פרק שיחלוף, מכוער ולא מוסרי.
הוויתור על פתרון שתי המדינות לא נובע רק ממספרם של המתנחלים, כחצי מיליון מזרחית לקו הירוק, כי בחילופי שטחים, רק כ־80 אלף ייאלצו לעבור לגושי התנחלויות שיסופחו לישראל. הסיבות לתחושת הייאוש מהאפשרות של הסדר נובעת מחוסר הנכונות של כל ממשלות נתניהו, וכבר היו ארבע כאלו וזרועו נטויה, לקבל החלטות היסטוריות הכרחיות כדי לשמר את זהותנו הדמוקרטית והיהודית. גם חולשת המשטר של אבו מאזן מסייעת להשלמה הנוכחית עם מציאות של היעדר פתרון מדיני.
היסטורית, אין אף כיבוש או קולוניאליזם שהצליח להחזיק מעמד. העם היהודי יודע זאת מניסיון של אלו ששלטו כאן. אין כמעט סכסוך מודרני שלא מצא פתרון מדיני, גם אם זה לוקח זמן, ראו מקרי דרום אפריקה, אירלנד ויוגוסלביה לשעבר. ראשי הממשלות לשעבר יצחק רבין ושמעון פרס הבינו זאת, מה שהעלה את ישראל על דרך המלך עד 1996. כיום, בהינתן המצב הפוליטי בשני הצדדים, ייתכן שלא תהיה ברירה אלא לחזור לאופציה של פתרון שתי המדינות על ידי נסיגה חד־צדדית. במערכת הביטחון נשמעים קולות המצדדים בכך, מתוך הבנה שבעיית הטרור לא ניתנת לפתרון צבאי. ביטחון המדינה מחייב היפרדות מהפלסטינים. זה 40 שנה שאנו לא מצליחים לגבור על הטרור.
נסיגה חד־צדדית בגדה המערבית תצטרך להתבסס על מסקנות מטעויות שנעשו בעת ההתנתקות מעזה. הפעם הנסיגה מחלקים גדולים מהגדה המערבית תצטרך להיות מתואמת עם הרשות הפלסטינית, כדי שגורמי הביטחון שלהם (ולא החמאס) יתפסו את מקומו של צה"ל. רצוי שנסיגה חד־צדדית תהיה מכ־75% משטח הגדה (מזרחית לחומת הביטחון ומערבית לרצועת ביטחון לאורך נהר הירדן); שבשטח זה תתקיים מדינה פלסטינית זמנית מוכרת כחברה מלאה באו"ם, גם על ידי ישראל. זאת בעקבות סידורי ביטחון קפדניים לאורך הגבול והירדן, ושיתוף פעולה אזורי הדוק נגד טרור עם הפלסטינים, הירדנים והמצרים.
אחרי שלב זה, יתקיים המו"מ להסדר קבע ויישומו למשך שלוש שנים (כפי שסוכם באוסלו) ושם ייפתרו הסוגיות הקשות ביותר, על בסיס שוויון בין שתי מדינות ושמירת אופייה הדמוקרטי והיהודי של ישראל.
זהו תרחיש רצוי, ועדיף על פתרון כפוי על ידי העולם, שאותו צריכה להוביל ממשלת אחדות לאומית. זוהי הצלה לאומית למען הביטחון, הכלכלה והצביון המוסרי של ישראל.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת "יאללה מנהיגים צעירים"