קל נורא לקנא היום. כמעט בלתי אפשרי להתעלם מקיומם של אנשים עכשיו, כשלאן שאנחנו לא פונים אנחנו מוצאים תמונות מאלבום החופשה שלהם בתאילנד או מהיציאה המגניבה שלהם, בעוד אנחנו שקועים בהחלפת חיתולים ומשאירים שלולית של ריר על הכרית כבר בתשע וחצי בערב. אינטרנט ארור!
רצה הגורל ומתברר שיש לי גם כמות לא רעה בכלל של חברים מוצלחים באמת, לא רק כאלה שמעלים תמונות מבוימות אלא גם כאלה שבאמת עושים משהו עם החיים שלהם. הם אלה שגורמים לי לקנא במיוחד. זו גם הסיבה לכך שאני אוהבת אותם במיוחד.
יאיא הוא מין חבר כזה. כבר בגיל 17 ידעתי שיום יבוא והוא יהפוך את העולם לטוב יותר. מהצופים, למכינה, לשירות המשמעותי, להתחככות עם הפוליטיקה - מהמרגיזים שאינם מסוגלים פשוט לשבת מול מהדורת שמונה בערב ולקטר כמו כולם אלא אשכרה מזיז את עצמו למעשים. בלתי נסבל, כבר אמרתי? עכשיו הוא הקים את לובי 99.
פעם בכמה שנים אנחנו נקראים לקלפי כדי להצביע עבור מי שאנחנו חושבים שיכול לייצג אותנו בכנסת בצורה הטובה ביותר. מה לעשות שגם עם הנציג הראוי שלנו עלולים להיות לנו חילוקי דעות או שאולי יש נושאים שהם פשוט פחות מעניינו אבל מאוד מענייננו. אם אנחנו ממש פעילים, אנחנו אפילו נכתוב איזו הערה על הקיר הווירטואלי של נבחרי הציבור שלנו ונרגיש שנתנו את היומית, אבל עכשיו יאיא רוצה לעלות מדרגה ברמת המעורבות הציבורית. על הלוביסטים שמעתם? אלה שנשכרים בדרך כלל על ידי חברות גדולות ותאגידי ענק או אנשים שיש להם הרבה מאוד כסף לממן אותם והם הולכים ומסבירים על המעסיקים שלהם מול נבחרי הציבור כדי שיפעלו לטובתם בהחלטות הרלוונטיות. לגיטימי.
הבעיה היא עם אלו שלא זוכים לייצוג משום שאין להם כסף או משום שהם פשוט לא מאוגדים, לא מאורגנים מספיק, נגיד - הציבור כולו, 99% האחרים. זה לא עניין של ימין ושמאל - זה קורה בדיונים על מערכת הבריאות, זה קורה בהחלטות הנוגעות למרחב הציבורי - חופים, שמורות טבע ופארקים, זה קורה בסדר העדיפויות של מערכת החינוך והרשימה עוד ארוכה של נושאים שבהם הייצוג מול מקבלי ההחלטות הוא חד־צדדי באופן מוחלט.
לובי 99 נותנת לכם את הזכות לקנות קול במעט מאוד כסף ולשכור את שירותיה של לוביסטית, לינור דויטש, שפועלת אך ורק לפי הצבעת חברי הלובי. הלובי החברתי החליט שהוא רוצה לפרק את הדואופול הבנקאי? לינור תלך לכל הדיונים, תרדוף אחרי מי שצריך ולכל הפחות תיתן צ׳אנס לשמוע קול אחר מזה שנשמע במסדרונות הכנסת עד כה. בה, נגיד, אני לא מקנאה בכלל.
אתם צודקים, ב־50 השקלים האלה אתם יכולים לקנות עוד טופס הגרלה ולקוות שהמצב האישי שלכם ישתפר משמעותית, אתם יכולים ללכת לסרט, לבד, ממילא המצב הכלכלי לא משהו וחברי הכנסת הרי יעשו מה שבראש שלהם, נכון? אתם אנשים מדכאים. אם מראש אנחנו מוותרים על היכולת שלנו לשלוט במה שקורה במדינה, אז למה בכלל לטרוח להצביע? מתי בפעם האחרונה עקבתם אחר ההצבעות של מי שבחרתם לכנסת ווידאתם שהן תואמות את ההשקפות שלכם? טוב, עכשיו אני סתם נהיית כבדה.
לא יודעת מה יש לו, ליאיא. הוא היה יכול להיות עורך דין מצליח שמרוויח הרבה כסף וחי לו בנוחות בדירה מפנקת בירושלים ליד המשפחה. התשוקה הזאת שלו לשנות את העולם ולהפוך אותו לצודק נראית לי מעייפת עד שאני חייבת ללכת רגע למקרר לבדוק מה יש לאכול ואולי לתפוס איזה נמנום כדי להתאושש. אבל אם נדבר רגע ברצינות, אני מקנאה בו.
הדרך היחידה מבחינתי להתמודד עם קנאה היא להפוך את מושא הקנאה לחבר טוב ולרכוב על גב המוטיבציה שלו באמצעות טור מפרגן בעיתון. אם הוא יצליח, אני תמיד אוכל לקחת קצת קרדיט.
בקיצור, לובי 99 מחפשת עכשיו משקיעים, לא טייקונים שישימו מיליונים אלא אזרחים שמספיק אכפת להם כדי לתרום בין 20 שקל עד אינסוף, באופן חודשי או חד־פעמי, בתמורה לזכות השפעה. לי זאת נשמעת יופי של עסקה, במיוחד כשזו לא אני שצריכה לעשות את כל העבודה.
ובעניין אחר, אבל באותו עניין, פייסבוק מציעה עכשיו לדלל קצת את הנוכחות בעמוד הבית שלכם של אנשים שביקשתם להוציא מחייכם. אתם יודעים: אקסים, חברי משפחה שלא ניתן להעליב בחסימה, הורים שמפרסמים 27 תמונות של הילדים שלהם ביום, חברים רחוקים רחוקים שאישרתם כשרק היו לכם שני חברים ורציתם להראות שאתם שווים יותר - כאלה. מעתה אפשר פשוט לבקש בנימוס מפייסבוק להתעדכן קצת פחות בנעשה עם כל האנשים האלה, עד הסתרת פעילותם ברשת החברתית בכלל, ובכך לפתור את הבעיה. הדבר המתבקש היה כמובן לשלוט בעצמנו ולהתעלם מהם באלגנטיות, אבל כולנו יודעים שבשעת עבודה או צורך לבצע מטלה - פייסבוק ואנשים משעממים הם המפלט שלנו, אז נחמד שהמציאו פתרון גם עבור העניין הזה. בקיצור, לכו תשפיעו בקליק אחד ותתעלמו מאנשים בקליק השני. זהו, אני את שלי עשיתי לקראת השבת. שבת שלום.