בניגוד לחוסר התבונה והיעדר התעוזה שבה מנהל ראש הממשלה את המאבק מול הפלסטינים, במשחק הגיאופוליטי המתנהל במזרח התיכון בנימין נתניהו מוכיח שהוא כן מסוגל לנהוג בחוכמה. גולת הכותרת מצויה במישור היחסים מול רוסיה והדו־קיום האבסורדי בשמי סוריה והמרחב כולו.
בהיפוך למשחקי הכבוד והגמגום הטורקיים לאחר הפלת המטוס הרוסי, לאחר שארדואן כמעט התחנן להיפגש עם פוטין בפריז ונדחה, בלטה השבוע הפגישה החמימה של נתניהו ופוטין בבירת צרפת. החזות של הפרטנרים ממתיקי הסוד מעידה על הציר המתוחכם והאפקטיבי שנמתח בין ירושלים ומוסקבה. ציר שנוצר דווקא על רקע המציאות המוטרפת השוררת בשכונה שלנו, במיוחד במה שהיו פעם סוריה ועיראק. כפי שהעיד הצאר הרוסי עצמו למצלמות, התיאום הביטחוני בין ישראל לרוסיה נעשה ביוזמת ישראל והוכח כמוצלח מאוד. ההצלחה בולטת במיוחד כאשר רוסיה נחלצה, לכאורה, לסייע לאויבים של ישראל - לסורים, לאיראנים ולחיזבאללה. והנה ישראל מצליחה להכות בחיזבאללה ישירות ובאיראנים בעקיפין, לשמור על חופש פעולה בסוריה ועדיין להתחבק עם הרוסים. זו אכן אמנות.
החמימות מול הערבות הרוסיות עומדת בניגוד לרוח הצוננת שעדיין נושבת בין ירושלים לבית הלבן בוושינגטון. זו ניכרה בפריז השבוע, כאשר בניגוד לעמיתו הרוסי, הנשיא אובמה הסתפק בשיחת מסדרון אקראית עם ראש ממשלת ישראל. ואגב, אין ספק שבמוסקבה זוכרים שישראל של נתניהו סירבה להצטרף למקהלה האירופית־אמריקאית, שגינתה והחרימה את מוסקבה בעקבות הפלישה לקרים וההתכתשויות עם אוקראינה. ישראל נמנעה מלעבור לדום מתוח לטובת האינטרסים של אירופה מסמנת המוצרים והבית הלבן חובב האיראנים. סוף־סוף פעלנו על פי האינטרסים הקרים שלנו, והוכח שישראל אינה בובה של אף אחד. אין ספק שהרוסים נצרו את זה בלבבם.
התבונה הישראלית בולטת במיוחד על רקע הפיכת וושינגטון לשחקן משני בגיאופוליטיקה של המזרח התיכון. האיוולת, הכשלים והמבוכה של אובמה גורמים לאמריקה הגדולה לא להוביל שום דבר לשום מקום. וזה מתרחש כאשר המזרח התיכון הפך להיות מורכב לאין שיעור ממה שהיה אי פעם. קריסת המדינות והמשטרים והתרוממות המפלצות האסלאמיות הקיצוניות מטלטלות את כל הפרדיגמות שהנחו את האזור שלנו. הקווים המפרידים בין אויב ואוהב, בין בעל ברית ליריב, התעמעמו מאוד. בשורה התחתונה התברר שהדבר היחיד שחשוב הוא אם אתה חזק וחכם. ומדינת ישראל היום חזקה, צבאית וטכנולוגית, ומשמשת שחקן מרכזי בכאוס האזורי.
ביטוי לתוצאות שמניבה העוצמה הישראלית קיבלנו לאחרונה באמצעות ההודעה שצנחה כאילו משום מקום, בדבר הקמת נציגות ישראלית חדשה בבירת איחוד האמירויות – אבו דאבי. שלטונות איחוד האמירויות החליטו דווקא עכשיו, תוך כדי העימות העקוב מדם עם האומה הפלסטינית החביבה, שיותר מעניין אותם להחצין את היחסים איתנו מאשר להביע סולידריות עם אבו מאזן. בכך הם גם ניפצו את הפרדיגמה ההיסטורית של כת השלום, אשר מטיפה לנו להיכנע לפלסטינים כדי להתחבב על מדינות המפרץ. מסתבר שלא צריך להיות חלש כדי להתקרב לגורמים בעולם הערבי. שלא לדבר על שיתוף הפעולה ההדוק עם סין, הודו ועכשיו גם רוסיה, שנובע רק מהכוח והשפע שיש לנו להעניק. שוב מוכח שההפך מהתורה של כת השלום הוא הנכון – העולם שמור למי שחזק וחכם, וטוב שבתחומים מסוימים גם אנחנו נמצאים במועדון הזה.