בוקר טוב, המפכ"ל: המדריך המקוצר למפקד המשטרה המתחיל

אני בטוח שכבר בשיחות ההכנה והחפיפה גילית שאתה עומד לפקד על גוף חיוני לביטחון ישראל ולשלום הציבור, שיש בו הרבה מאוד מפקדים ושוטרים טובים ומוכשרים, אך הוא מתהלך עם רגל אחת שבורה ושנייה נקועה ועם יד אחת שבורה גם כן. גם הצלעות לא משהו.
 

כל צילומי הרנטגן שתבקש לבצע - סקרים פנימיים וחיצוניים, דוחות ביקורת פנימיים וחיצוניים, שיחות חתך עם שוטרים, קבוצות מיקוד של אזרחים והתייעצויות עם מפקדים בעבר או בהווה - יצביעו על דיאגנוזה אחת ברורה: משטרת ישראל חווה משבר עמוק בפיקוד הבכיר וכתוצאה מכך באמון הציבור.

היא זקוקה למנהיגות, לדוגמה אישית, לשורת מינויים איכותיים ולנורמות ברורות המשלבות מוסר וערכים, יכולת מבצעית ומכוונות לשירות הציבור. כל זאת תוך כדי תנועה ומילוי המשימות השוטפות (והן רבות).
 

מפכ"ל יקר, לפני שאתה ניגש לטפל במרץ במשבר ולהנהיג את המשטרה הנמצאת בעיצומה של מלחמה בטרור, אציע כי תצמיד לגב שלך באופן וירטואלי שלט "ל" ותזכור עמוק בלב כי אתה צריך ללמוד מפקודיך ומקודמיך. סמוך עליהם, תן להם תחושת שותפות, אל תהיה חשדן, תפיק את הלקח של דן חלוץ.

זכור כי אתה מינוי מוצנח מבחוץ, ועד שתרכוש את אמון הפיקוד הבכיר, אתה מוגדר כ"ילד חוץ". תהיה עליך, על החלטותיך ועל אמרותיך זכוכית מגדלת. יצפו ממך ליותר ו"מחיר השגיאה" שלך יהיה גבוה במיוחד. כמעט כל ג'יפ של מג"ב שלא יניע בבוקר בתחנת עירון ייחשב ככישלון שלך.

יש לך, אדוני המפכ"ל, כמה כלים מרכזיים בארגז כדי לבצע את המלאכה:

ראשית, המינויים. אתה נדרש לבצע כבר בשלב הראשון שורה ארוכה של מינויים, ועוד תידרש לנוספים. יש לרשותך שכבה משמעותית של קציני משטרה איכותיים בדרגות תת־ניצב וניצב משנה, פגשתי רבים מהם בהרצאות במכללה שלך בנעורים: הם חדורי תחושת שליחות, מבינים את האתגר ואת החשיבות שבאמון הציבור.
 

בתחום הנורמות והערכים, תישפטו גם אתה וגם הארגון כולו, על הפערים בין מה שכתבתם בפלקטים, שידרתם בתקשורת, לימדתם בקורסים ותליתם על הקירות בתחנות המשטרה, לבין מה שקורה ויקרה על "רצפת השירות" של המשטרה בכל התחומים: חקירות, שיטור, תנועה, בילוש, לחימה בפשיעה הכלכלית, גניבות רכב ורכוש, פריצות וסכסוכי שכנים כמו גם בתחום הנראות, ההתנהלות, המוסר ופני הפיקוד בציבור. לכן שלוט במה שכותבים ואומרים והקפד שלא יהיו פערים. תאם ציפיות עם המשטרה ותאם ציפיות עם הציבור והתקשורת.

שמור על קשר הדוק עם השר הממונה, גלעד ארדן. צילום: פלאש 90

דבר נוסף: קדש את ערך הדוגמה האישית. זה מתחיל ממך, דרך העוזר, הדובר, המזכירה והנהג שלך, דרך הניצבים ועד לאחרון השוטרים. אמץ את ססמת בה"ד 1 של צה"ל: "ממני תראו וכך תעשו". הדוגמה האישית היא ערך מחייב בתפקיד, בחופשה, ברכב, ברכבת, בתור לקולנוע וגם בסלון ביום שישי עם החברים. זה ייקח זמן, זה תהליך - אבל זה חיוני.
 

המפכ"ל, מנהיגות ו"אמנות הפיקוד" הנן תכונות מולדות, רק במקרים חריגים אפשר לרכוש אותן. אתה ניחנת בהן. אך זכור, המשטרה היא ארגון שונה בתכלית משירות הביטחון הכללי שבו צמחת והתפתחת. נגד החלטה של ראש שב"כ לא הולכים לתקשורת, במשטרה לעתים כן. 
 

זה יתסכל אותך, אבל כדאי שתהיה מוכן. כתבי המשטרה מעורבים מאוד במטה הארצי, במחוזות וביחידות, ומחוברים מאוד לקצינים ולמוקדי הידע - זה לא כמו בשב"כ, וקשה יהיה להילחם בזה. דע להשתמש בתקשורת בתבונה, לחבר אותה ולרתום אותה למשימה שלך ושל המשטרה כולה, אבל תקפיד להיות מפקד ולא דובר - לעתים נדמה היה שלמשטרה יש יותר דובר מאשר מפקד. ועוד משהו שקשור: ייתכן שפעם למדת בשב"כ שמותר לשקר למען ביטחון ישראל - אל תנסה את זה במשטרה לעולם. 
 

סכם עם השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, שאי אפשר יהיה להעביר ביניכם פקס. היו מתואמים. הקפד לא לעבוד מול לשכת ראש הממשלה, ואל תיתן לה לעבוד מולך - שלח אותם ללשכת השר. כל ניצב שיעמוד בקשר לא ראוי עם לשכת ראש הממשלה - שחרר אותו לפוליטיקה. הקשר שלך עם הרמטכ"ל איזנקוט ועם ראש השירות יורם  חשוב ועשוי לתרום לעבודת התיאום והסיוע ההדדי, אולם בסוף אתה לבד עם המשימה.
 

ודבר אחרון, היזהר מהעוצמה. אתה הולך לתפקיד שבו כל אחד נכנס לחדרך עם דעתו - ויוצא עם דעתך, וזה העניין הכי מסוכן עבורך ועבור הארגון. הפעל בלמים ואיזונים. נכון, לא דיברנו על מוקד 100, על הפרקליטות, על היועץ המשפטי ועל הטרור היהודי ובכלל, אבל באלה אתה מבין מאוד. אז שיהיה לך בהצלחה, חבר יקר - "הצלחתך היא הצלחתנו" איננה קלישאה. זו מהות. קח את השב"כ דווקא כדוגמה, מתוך ההריסות של פרשת "קו 300", רצח רבין, פרשת "שמפניה" ועוד - הארגון קם, התחזק והתחסן.
 

2
"אתה דובר צה"ל אתה? כמה לוחמים יהודים נלחמו בנאצים במלחמת העולם השנייה?", שאל היושב מולי, ואני השבתי בביטחון: "500 אלף". הוא חייך חיוך של מנצח ואמר: "מיליון וחצי. אתה לא אשם, לא לימדו אותנו".
 

היושב מולי, האלוף (מיל') חיים ארז, בעברו אלוף פיקוד הדרום, ראש אגף הלוגיסטיקה וגם יו"ר כיל ועוד תפקידים רבים, בא לספר לי על "מוזיאון הלוחם היהודי" הממוקם בלטרון. ארז וקומץ שותפיו רואים במוזיאון הזה עניין לאומי־חינוכי, מקום שיציג ויספר את פרק הגבורה היהודית באחת התקופות הטרגיות של העם היהודי, את תרומתם של הלוחמים היהודים לניצחון על הנאצים, ובהמשך גם למלחמת העצמאות ולבניין צה"ל. זהו אמור להיות תיקון עיוות היסטורי.

מירי רגב צודקת. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אני עצמי ידעתי על הווטרנים מברה"מ, אלה שממשלת ישראל קולטת העלייה חפצה בקולות שלהם ועורכת מדי שנה טקס לכבודם ביום הניצחון על גרמניה הנאצית, והם מתייצבים גם בתל אביב (כמו בכיכר האדומה) עטורי מדליות ומורשת. לא הכרתי את המיליון הנוסף: אמריקאים, אירופאים וגם יהודים סינים.

לארז ולחבריו חסרים חמישה מיליון דולר להשלים את הפרויקט שכבר עומד במבנה חדש עם תערוכה ראשונה. ההסכם היה שהממשלה תשים חלק (והיא שמה), והיתר יבוא מתרומות (שמתקשות להגיע).
 

השבוע תרם ג'רי שוורץ, יהודי ציוני וראוי מאוד מקנדה, 6 מיליון שקל למרכז חדשנות במוסד באישור ראש הממשלה. שוורץ ונציגו בישראל, אביב בושינסקי, עושים רבות למען ישראל ולמען חיילי צה"ל במקביל ולאחר שירותם. הם עושים זאת לאורך שנים, בהתמדה ובמסירות, אולם סבורני כי את ליבת הפעילות של המוסד צריכה לממן הממשלה. שכן, מחר יבוא תורם עם מיליונים גם ל"מרכז הבקרה" של חיל האוויר או ל"מרכז ההפללה של אגף המודיעין" ובכלל, אולי בעתיד יוציא דובר צה"ל הודעה ש"התקיפה באיראן התבצעה בחסות ג'נרל אלקטריק" וכו'.
 

כספים יהודיים וציוניים צריכים להיות מופנים על ידי הממשלה למיזמים לאומיים וחינוכיים כמו אלו של המוזיאון היהודי ודומיהם. אין לי כמובן אלא מילות שבח והוקרה לג'רי שוורץ ולפועלו. המסר הוא לממשלה ולעומד בראשה: קצת מאמץ ואפשר יהיה לסיים את אחד המוזיאונים החשובים ביותר בעולם - כאן בלטרון.

3
לפעמים אין ברירה אלא להיות קצר וברור: מירי רגב צודקת. אין כל הצדקה לכך שסינמטק תל אביב יקבל תמיכות מתקציבים ארציים ועירוניים כדי לקיים אחת לשנה "פסטיבל סרטי נכבה". יש גבול לכל דבר. זכות הדמוקרטיה להתגונן. זה לא חופש ביטוי - זו הפקרות. כך חשבתי וכתבתי גם בשנה שעברה, כשלימור לבנת התקוממה. שבת רגועה.