מתווה כבל: החסד שעשה יו"ר וועדת הכלכלה עם הממשלה

החדשות הן עצם ההופעה של השניים. חסד גדול עשה איתן כבל שכינס את ועדת הכלכלה לדיון מקיף במתווה הגז. זאת הפעם הראשונה שבה הכנסת דנה לעומק בסוגיה חשובה כל כך. חבל שסוגיות מהותיות לא פחות, כמו סעיפים נסתרים בחוק ההסדרים, או אפילו תקציב הביטחון שבמסגרתו עפים מיליארדים לכאן או לכאן, אינם זוכים לדיון פרלמנטרי מפנק.
 

כבל שדרג את מעמד הוועדה למעין ועדה נוסח הקונגרס האמריקאי, המזמנת לשימוע מעת לעת פקידי ממשל בכירים וצולבת אותם. את זה ידעו גם מנהלי חברות הגז, שהחליטו להבריז. שאלתי את גדעון תדמור, הנציג הבכיר של חברות הדלק, לאן נעלמו יצחק תשובה, נציגי נובל והוא עצמו. התשובה לא הפתיעה: "רצינו לחסוך מעצמנו את האפשרות להפוך לבשר תותחים של שלי יחימוביץ' וחבריה. הדיון נגע לסעיף 52, ובניגוד לעבר לא הייתה הפעם סיבה שנשתתף".
 

הדיון בוועדה חשוב לנתניהו. הוא יקהה את עוצמת הביקורת נגד המתווה כשיוחלט על עתירה לבג"ץ. כבל גם עשה חסד עם עצמו: למרות התנגדותו למתווה, הוא מיצב את עצמו כפרלמנטר ענייני שטובת המדינה לנגד עיניו. הוא העניק לכל הצדדים, כולל הנגידה והממונה על ההגבלים לשעבר, את ההזדמנות להשמיע את תובנותיהם בעד או נגד. חברי הוועדה שגיבשה את המתווה ("ועדת קנדל") הסבירו מדוע הוא נחתם, תחת אילו אילוצים, ומדוע לא הוגן לצרף אותם אוטומטית למה שמכונה מועדון ברוני/שודדי הגז.
 

גם למתנגדים ניתנה הבמה הפרלמנטרית. אחד מהם, השר להגנת הסביבה אבי גבאי, הועלה לדרגת קדוש מעונה על שנמנעה ממנו האפשרות להביע את מלוא עמדתו. בפועל, ולאחר שטען שהאיסור עליו להתבטא נגד מתווה הגז הוא אנטי־דמוקרטי, שפך את כל ביקורתו נגד המתווה. אפרופו דמוקרטיה, עוד ניתן לחשוד שמינויו כשר, בלעדית על ידי משה כחלון הוא הדמוקרטיה בהתגלמותה.
 

לכל המודאגים או אולי המקווים שגבאי יצטרף לדיוויד גילה ולאורית פרקש המתפטרים, רצוי להירגע. גבאי לא יתפטר. זה לא יקרה לפני שישלים את הטיפול בזיהום האוויר התמידי בחיפה, מחוז חפצו של כחלון. וחוץ מזה, יש לו עוד הרבה עבודה. בכלל, כל מתנגד למתווה שאותר בשבועות האחרונים הועלה מיד לנאום באחת ההפגנות. זה החל בטייס הקרב בדימוס זאב רז, נמשך ביוסי לנגוצקי הבלתי נלאה וכלה בגיבור החדש של מעמד הפועלים, ירון זליכה.

במהלך הדיונים שיגר כבל המושחז את השאלות הנכונות ואפשר לנו להבין איך הידרדרנו עד הלום. האם אחד מיועצי חברות הגז המליץ להשתמש בסעיף 52, ירתה סתיו שפיר לעברו של אבי ליכט. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה הכחיש ובצדק. הממונה לשעבר פרופ' גילה אמר לכותב שורות אלה כבר לפני שנה שאם למדינה יש בעיה עם עמדתו, זה לגיטימי שתנצל את סעיף 52. 

הדיונים בוועדת הכלכלה בנושא מתווה הגז. צילום: אורית בראון אגמי

אף אחד, למעט אולי שלי יחימוביץ', אינו מעוניין בהליכים משפטיים אינסופיים. כפי שהסביר השבוע הממונה על התקציבים אמיר לוי, הנזק מאי פיתוח המאגרים מסתכם בשלוש שנים ב־1.8 מיליארד דולר. הכנסות המדינה מ"לווייתן" לא יפחתו מ־70 מיליארד דולר לאורך כל חיי המאגר, הוסיפו לוי והנגידה (אומדן ההכנסות הראשוני עמד על כ־100 מיליארד דולר). הנגידה חזרה והדגישה מדוע חיוני לפתח כבר כעת את מאגר "לווייתן", בניגוד לאלה שטענו שאין מה למהר.
 

ומה בדבר הטענות על מחירי הגז "הגבוהים"? גם כאן הובהר שקוני הגז, למעט חברת החשמל, קיבלו אופציה לצאת מההסכם בשנת 2020־2021.

האמירות המקוריות הבאות הושמעו במהלך השבוע: "ייצוא הגז עלול לפגוע ביתירוּת האנרגטית ולגרום שבעתיד נשלם עשרות מיליארדי דולרים על הגז המיובא", אמר הכלכלן הראשי לשעבר מיכאל שראל. ואילו מוריס דורפמן מהמועצה הלאומית לכלכלה קבע כי "פיקוח על מחירי הגז יקבור את משק הגז בישראל כפי שנעשה בשווקים אחרים. ללא יציבות רגולטורית לא תהיינה השקעות חדשות. הייצוא ממאגר 'תמר' לא נועד לסייע לפיתוח 'לווייתן'. מאידך, הייצוא מ'לווייתן' ימריץ את פיתוח המאגר".
 

ההבהרות והדיון המקיף בוועדה מראים שעל אף כל החסרונות, המתווה במתכונתו הנוכחי הוא הסידור האפשרי הטוב ביותר, כפי שקבעה הנגידה. ולמרות זאת, אפשר להעריך שכבל ימליץ לנתניהו שלא להשתמש בסעיף 52 ולבצע מקצה שיפורים נוסף.

ואני אומר שגם אם המחיר ליחידת חום יירד ל־3 דולר ואפילו לחצי דולר, עדיין יהיו מתנגדים למתווה. הרי עצם תכלית הארגונים הירוקים היא ההתנגדות לשם התנגדות. נתניהו כמובן לא יקבל את המלצת כבל. התחנה הבאה היא בג"ץ.

2 מינוי וגמור

ישיבת ועדת הכלכלה לא הייתה חפה מאינטרסים אישיים הסמויים מהעין. שלושה רגולטורים שהופיעו אצל כבל מפנטזים על האפשרות לשדרוג הקריירה: עו"ד אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי, עורג להחליף את יהודה וינשטיין כיועץ; אורי שוורץ, מ"מ הממונה על ההגבלים, משתוקק לקבל את מינוי הקבע; וייתכן שחלומו הרטוב של יוסי כהן, יו"ר המועצה לביטחון לאומי, הוא להתמנות לראש המוסד.
 

כל אחד מהשלושה הופיע בוועדה ובמפתיע או לא תמך במתווה. אני בטוח שעמדתם הייתה עניינית וכל קישור לקידומם האפשרי הוא מקרי בהחלט. אבל בשם השקיפות חייבים להסביר את הסיטואציה שאליה נקלעו.
 

מה יקרה אם חברות הגז לא יעמדו בהתחייבותן ללוח זמנים לפיתוח מאגר "לווייתן", נשאל אבי ליכט. בתגובה הסביר שלמדינה יש את כל הכלים לאלצן לעשות זאת ולהפעיל סנקציות. והאם אפשר לשבור את הכלים ולאלץ את תשובה או את נובל למכור את "לווייתן", תמה מישהו. המשנה ליועץ המשפטי הבהיר שחברות הגז היו גוררות במקרה זה את המדינה לבתי משפט לתהליך שעלול היה להימשך 8־12 שנים. "הנזק, שלא יהיה רק כלכלי, הוא עצום, וזה במקרה הטוב". 
 

נזכיר שליכט שיגר אך לפני שנה את מכתב "הלווייתן בחדר", שבו התריע נגד מתווה הגז והסכנות שהוא טומן בחובו. הוא גרם לממונה גילה לשנות את עמדתו ולפוצץ את המתווה. מאז עשה ליכט פליק פלאק מרשים לטובת המתווה, עובדה שלא תפגע בסיכוייו להתמנות לתפקיד היועץ המשפטי.

הערה יוצאת דופן הושמעה על ידי אורי שוורץ, מ"מ הממונה על ההגבלים: "תחרות היא ערך חשוב אך לא ערך מכריע בעיני. יש גם שיקולים של מחיר וביטחון אנרגטי. אני לא שחקן יחיד במגרש זה. כשפקיד רואה רק את התחרות, הוא לא עושה את עבודתו בצורה הנכונה".

דבריו סייעו בהבנת עמדת נתניהו, יוסי כהן. צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90

שוורץ השמיע בפועל דעה הפוכה לזו של דיוויד גילה הבוס שלו לשעבר. אבל הוא לא עשה הצגה. זאת הייתה עמדתו ביחס למתווה גם כשגילה היה בתפקיד. עמדתו בוודאי שלא תזיק לסיכוייו לקבל את מינוי הקבע ברשות להגבלים העסקיים. ייתכן גם שעמדתו תשחק תפקיד חשוב בנושאים אחרים העומדים לפתחו של הממונה כמו מכירת גולן לסלקום, העלאות המחירים בהוט ויס, מיזוג של אחת מהרשתות הקמעונאיות ועוד. 
 

ושלשום הסביר לנו יוסי כהן בפרוטרוט את חשיבות השימוש בסעיף 52 משיקולי ביטחון ויחסי החוץ של ישראל. יו"ר המועצה לביטחון לאומי הדגיש את השיקולים הביטחוניים שבאישור המתווה, אם כי סירב לפרטם. הוא הוסיף וציין את חשיבות מאגרי הגז להעמקת יחסי החוץ של ישראל עם מדינות שכנות כמו מצרים, ירדן, קפריסין, איטליה וטורקיה. הרשות הפלסטינית, משום מה, לא הוזכרה. אז למי שלא הבין, לנתניהו ממש, אבל ממש לא הייתה ברירה אלא להשתמש בסעיף 52.
 

יוסי כהן הוא אחד המועמדים לתפקיד ראש המוסד. פרסומים על מועמדותו האפשרית של מפקד חיל האוויר לשעבר עידו נחושתן הוכחשו. כהן, לשעבר המשנה לראש המוסד, היה שמח לעמוד בראש הארגון. ללא קשר, דבריו בוועדת הכלכלה סייעו מאוד להבהרת עמדת הבוס נתניהו.  

3 הריבית ומחירי הנדל"ן

בשבועות האחרונים עוברים על השווקים הפיננסיים מהלכים דרמטיים. היורו ממשיך להידרדר ומתקרב למחיר של 1 דולר. הסיבה לכך היא החלטת הריבית של הבנק האירופי המרכזי, שאתמול שכלל צעדי הרחבה מוניטריים כדי לחזק את כלכלת היבשת.
 

הפיגוע ביורו הוא בשורת איוב לייצוא הישראלי, שכשליש ממנו משוגר לאירופה. חולשת היורו נובעת גם מההערכות שהבנק המרכזי האמריקאי יחליט להעלות את הריבית. נכון להיום, 75% מהאנליסטים מעריכים שהריבית בארה"ב תעלה. 
 

העלאת ריבית נחשבת בדרך כלל לפיגוע רב נפגעים בשוקי ההון, האיגרות והמניות. היא מייצרת אלטרנטיבות השקעה סולידיות ומייקרת את הכסף. אלא שלפי כל ההערכות, ההחלטה לא תפגע בשווקים (למעט אולי ירידות באיגרות החוב הארוכות), ובהפוך על הפוך גם תשפר את המצב: ההעלאה תאותת שהכלכלה האמריקאית בסדר גמור, שנתוני התעסוקה טובים, ולכן אין מניעה מהעלאת הריבית.
 

ההחלטה תשים סוף־סוף קץ לאי הוודאות ולטוטו הריבית שמתרחש בשנה האחרונה פעם בחודש. היא גם תסלול את הדרך לבנקים המרכזיים האחרים, כולל בנק ישראל. התוצאה המיידית תהיה המשך פיחות השקל לעומת הדולר, וחידוש מסעו צפונה לעבר ה־4 שקלים ומעלה.
 

זו בשורה מצוינת לייצוא. כעת כבר ברור לחלוטין שהנגידה פלוג לא תוריד את הריבית מרמת השפל של 0.1%. בדיעבד, טוב שעמדה בלחצים ולא נכנעה לספינים של בנקאי השקעות זרים, שלפיהם היא עומדת לנקוט צעדי הרחבה מוניטריים חריגים. לו הייתה נוהגת כך, היה זה מהלך חסר אחריות וחסר תועלת מעשית. לפי הערכות האנליסטים, הריבית בישראל תעלה לקראת המחצית הראשונה של 2016, או ליתר דיוק לקראת סוף המחצית. זו תהיה כאמור בשורה מרנינה לא רק לבורסה, אלא בעיקר לשוק הנדל"ן.
 

אפקט הריבית האפסית היה עד היום נשק קטלני למחירי הנדל"ן. אם נוסיף את אפקט הריבית למכרזי "המחיר למשתכן", שהשפעתם על רמת המחירים כבר ניכרת, לקונים הפוטנציאליים יש סיבה טובה להמשיך לשבת על הגדר. בסוף המחירים יירדו, וזה צפוי לקרות במחצית הראשונה של 2016.

4 סחבת לאומית

בדיוק לפני שנה הסעירה פרשת העלמות המס בבנק לאומי בארה"ב את המדינה. הבנק נאלץ לשלם קנס של 400 מיליון דולר, בכירי מערך הבנקאות הפרטית נאלצו לעזוב, ובנק ישראל פתח בהכנת דוח ביקורת על הפרשה.
 

הוא לא היה לבד. גופי פיקוח נוספים החלו לבדוק את ההיבטים השונים של אחת הפרשות יוצאות הדופן במערכת הבנקאית. בסוף אוגוסט, ממש ערב פרישתו, פרסם המפקח על הבנקים דוח ביקורת מפורט על התנהלות ההנהלה והדירקטוריון. במקביל החל מבקר המדינה יוסף שפירא לבדוק את תפקוד הפיקוח על הבנקים. בעוד שפירא ממהר להתערב בנושאים אקטואליים כמו מחדל החשמל וחברות הגז כשצריך וגם כשלא, בפרשת לאומי הוא עדיין שותק. 

וזה לא הכל. ועדה חיצונית שמינה דירקטוריון לאומי בראשות השופט בדימוס אורי גורן בחנה כיצד לפעול בעניין התביעות הנגזרות שהוגשו, והאם בכירי הבנק לשעבר צריכים להחזיר בונוסים.
 

בהמלצות ועדת גורן, שפורסמו ב־12 באוקטובר, חויבו בכירים לשעבר כמו גליה מאור, איתן רף וצבי איצקוביץ להחזיר בונוסים בהיקף 5.1 מיליון שקל, מתוך תקווה שאת הנזקים הנוספים לבנק יממנו חברות הביטוח. ההמלצות הועברו להכרעת השופט חאלד כבוב שדן בתיק. כבר עברו חודשיים אבל מאז לא נשמעה החלטתו. האם הוא ממתין לעמדת היועץ המשפטי לממשלה?
 

מעבר להשלכות הכלכליות שכבר התרחשו, פרשת לאומי נוגעת בהיבטים פליליים מרחיקי לכת. הבנק כבר הודה בפני השלטונות האמריקאיים בעבירות פליליות כדי לחסוך הגשת תביעות משפטיות בארה"ב.
 

אז האם מה שנחשב לעבירה פלילית בארה"ב אינו תופס בישראל? את ההיבטים הללו של הפרשה אמורים היו לבחון רגולטורים כמו משה אשר, מנהל רשות המסים, או פרופ' צבי האוזר, יו"ר רשות ניירות ערך. אלא שבפועל ידיהם כבולות,  שכן גם הם ממתינים לעמדתו של יהודה וינשטיין, המשמש גם כראש התביעה הכללית. ללא הוראה מהיועץ המשפטי לממשלה, הם או משטרת ישראל אינם יכולים לזוז.
 

כבר בתחילת ינואר 2015 החליט היועץ להקים צוות בדיקה שיבחן את כל ההיבטים של הפרשה, ובכלל זה הפליליים. הציפייה הייתה שתוך כמה שבועות יורה למשטרה להתחיל בחקירה, תוך תיאום המהלכים עם הרגולטורים האחרים. אלא שכאמור, מאז עברה כמעט שנה ודבר לא קרה. וינשטיין מבין שמדובר בתפוח אדמה לוהט. אם יורה על פתיחת חקירה, ייתכן שבמקביל ייאלץ לבדוק את המתרחש בבנקים אחרים, שגם בהם נעשו מעשים דומים, אם כי לא זהים בחומרתם לאלה של לאומי.

יקבור את התיק? יהודה וינשטיין. צילום: פלאש 90

החלטה על חקירה עלולה לערער את יציבות המערכת הבנקאית, וזה לוקסוס שווינשטיין אינו יכול לקחת על אחריותו. מצד שני, אם יחליט לסגור את העניין, הוא יצטרך לגייס נימוקים מצוינים. 
 

בשבועות הקרובים יפרוש וינשטיין מתפקידו. בשבוע הבא יוחלט מיהם שלושת המועמדים שיעלו לסיבוב הבא בקרב על התפקיד. אבל עוד לפני שהמחליף מגיע, חשוב שבפרשת לאומי תתקבל הכרעת היועץ, לכאן או לכאן. העברת התיק למחליף תסמן סופית את קבירת הפרשה.
 

מלשכת וינשטיין נמסר בתגובה לפנייתי: "היועץ המשפטי לממשלה מקבל עדכונים שוטפים מצוות הבדיקה שהוא מינה בעניין, וכן מקיים התייעצויות בפורומים רחבים יותר מעת לעת ובהתאם להתפתחויות. הטיפול בנושא צפוי להסתיים בשבועות הקרובים". 

הבנתם את התשובה? גם אני לא.   

5 סוף עידן הצ'ק? 

ועדה בבנק ישראל, בראשות עידית מנדלסון, המליצה השבוע על הטמעת אמצעי תשלום נוספים כתחליף לשימוש במזומנים. מדובר בהמשך להצעה המתגלגלת כבר לפני יותר משנה, של צמצום עסקות המזומן ל־10,000 שקל ובהמשך ל־5,000. המטרה היא לצמצם את ההון השחור מתוך הערכה שאם כמות המזומן תקטן, התמריץ לכלכלה השחורה יירד.
 

אחת מהמלצות בנק ישראל הייתה לאפשר שימוש בצ'ק אלקטרוני. אז רגע לפני שהצ'ק הכתוב ימצא את דרכו לפח האשפה של ההיסטוריה, ביקשתי לשוחח עם שי פרמינגר, מנכ"ל חברת ERN. החברה, שהייתה בעבר בבעלות משפחת נתנזון וחברת כרטיסי האשראי כאל, עוסקת בהבטחת עסקות תשלומים בצ'קים כמקובל בענף כרטיסי האשראי. ERN עובדת עם 15 אלף בתי עסק ומאשרת אונליין במועד ביצוע העסקה כך שהצ'ק לא יחזור.
 

לפי נתוני בנק ישראל, היקף השימוש בצ'קים עמד ב־2014 על 854 מיליארד שקל, לעומת 242 מיליארד שקל בכרטיסי אשראי. בעשור האחרון גדל השימוש ב־3%־4% מדי שנה. העסקה הממוצעת בצ'ק מסתכמת ב־7,708 שקל, עלייה של 6% לעומת 2013. ההמחאות הן עדיין אמצעי התשלום העיקרי, וזה מפתיע. גם הנתון הבא מפתיע: ל־16% ממשקי הבית אין בכלל כרטיס אשראי, ובמגזר הערבי מדובר ב־47%.
 

אז מדוע צ'ק ולא כרטיס אשראי? אז ככה: 54% מהאוכלוסייה נמצאים באוברדרפט לפחות פעם בחודש. הציבור זקוק לאשראי מעבר למסגרת הבנקאית הרשמית. השימוש בצ'ק מסייע לעקוף את מסגרת האשראי ולחסוך את שיחת הטלפון המעצבנת ממנהל הסניף.
 

בכל שנה מוצגים בבנקים כ־114 מיליון צ'קים, וזה לא מקרי. הצ'ק מאפשר גמישות בתאריכי התשלום. אפשר לשלם עבור תיקון פחחות בצ'ק אחד ל־90 יום קדימה, עד שהכסף יגיע מהביטוח. ופרט מעניין נוסף: תדירות השימוש בצ'קים אצל נשים גבוהה מגברים. הסבירו לי שזה משום שאת פנקס הצ'קים אפשר לדחוף לתיקי הנשים אך לא לארנקי הגברים. שיהיה.
 

"השוק הולך לסליקה דיגיטלית כמו בארה"ב, המאפשרת שימוש בצ'ק דיגיטלי בדומה לתהליך הסליקה המקובל בכרטיס אשראי. כשאתה מול הקופה אתה חותם וירטואלית. אותה פיסת נייר המכונה צ'ק הופכת למיותרת", אומר פרמינגר.

"השימוש בצ'ק מהווה תחליף לאשראי חוץ בנקאי. מושך הצ'ק יכול לשלם ב־12 תשלומים ללא העמסה על המסגרת וחוסך את תשלום הריבית".

"הבנקים בישראל מסוגלים לעשות את זה. לאומי כבר יצא עם אפליקציה שמקדימה את החוק, וגם בנק הפועלים מתכוון ללכת בכיוון. כרגע אפשר לעשות את הסליקה האלקטרונית בתנאי שמדובר בלקוחות אותו הבנק. בסליקה האלקטרונית אפשר להשלים את העסקה בתוך יום עסקים אחד ולא לאחר שלושה ימי עסקים כמקובל היום. הבנקים סורקים את הצ'ק באופן אלקטרוני, והדבר מהווה ראיה לאמיתות הצ'ק. לא צריך לשנע פיזית את הצ'ק ולא צריך לשמור אותו במשך שבע שנים. הכל נשאר במערכת".

"בסך הכל לא. אין גידול בצ'קים החוזרים. גוף כמונו, שנותן שירות הבטחת תשלומים לבתי עסק רבים, מסייע למשק בכך שהוא מוריד את היקף הצ'קים החוזרים ומגדיל את רמת הוודאות בביצוע העסקות. התמחור אצלנו קצת יותר גבוה מהעמלות המקובלות בענף כרטיסי האשראי, אבל ההבדל לא דרמטי. בזכות 180 העובדים שמועסקים אצלנו אנחנו צומחים בקצב שנתי דו־ספרתי ומגלגלים מדי שנה 5 מיליארד שקל".