כבר הרבה זמן שמיילי סיירוס נמצאת אצלי בראש. האמת שזה לא ממש היא כמו מה שהיא מייצגת. כל כמה ימים מתפרסמות תמונות עירום חדשות שלה וכובשות את האתרים. וכל פעם שזה קורה אני נהיה מודאג. למה? כי כל פעם שהאינטרנט מזכיר לי על קיומה באמצעות תמונות פרובוקטיביות, התגובה היחידה שלי היא לתהות איך הייתי מגיב אם הייתי אבא שלה. התשובה היא שלא הייתי מקבל את זה בצורה טובה. גם אם זו הדרך שלה להרוויח מיליונים ולשמור על רלוונטיות ולקבל פוקוס בעולם הבידור.
סיירוס גורמת לי להבין שאני כנראה הרבה פחות משוחרר בראשי מאשר הייתי רוצה לחשוב. האם זה שאני לא מצליח להבין את תרבות הפרובוקציה והסמי־פורנוגרפיה שלה אומר שהפכתי למבוגר טרחן?
לפני כחודשיים התארחה סיירוס בתוכנית הראיונות של ג'ימי קימל. כמובן שהיא הגיעה עם מעט מאוד בגדים ואף הודיעה שהיא מאוד “ידידותית לסביבה" בשל החיסכון שלה בבגדים. נראה היה שקימל מתקשה לקבל את העניין בנוחות, ואני הזדהיתי אותו. הוא שאל אותה מה אבא שלה חושב על כך שהיא חושפת את גופה. “אבא שלי מעדיף שאהיה עם הציצים בחוץ אבל אהיה אדם טוב, מאשר שאשים חולצה ואהיה כלבה רעה", השיבה סיירוס. הקהל האמריקאי מחא כפיים בטירוף.
אבל זה העם האמריקאי, לפעמים הם יכולים להיות טיפשים בצורה מופלאה ולהתייחס למה שאומרים סלבריטאים בטלוויזיה כאל אמת בלתי ניתנת לערעור. כלומר, מה הקשר בין הדברים? מישהו אמר שאם לא תתפשטי בכל מקום אוטומטית זה יהפוך אותך לאדם רע? אני מכיר הרבה אנשים טובים וכולם רוב הזמן לובשים חולצה. אין שום קשר מוכח בין טוב לב להתערטלות בציבור.
בנוסף, במסגרת ניסיונותי להבין את הדור הצעיר, התעמקתי בכתבה על דיון סוער שנערך בוועדת החינוך של הכנסת ביום שני. הועלו שם טענות על סדרה בשם “המתבגרים" שמשודרת בערוץ הילדים ומעלה לדיון נושאים כמו פורנו ויחסי מין.
חיפשתי ברשת את הסדרה המדוברת ואת הפרק על הפורנו שרוב התלונות התמקדו בו. התחלתי לראות. בני נוער שונים מרחבי הארץ השתתפו בסדרה, והמסר היה די ברור. נערה אחת אמרה: “היחס לנשים (בסרטי פורנו) מאוד־מאוד מגעיל, מתייחסים אליהן כמו אל בובה". נערה אחרת אמרה: “זה יחס משפיל ולא מכבד, ואז כשבנים רואים את זה הם לומדים מזה וזה גרוע מאוד". נערה נוספת אמרה: “כן, משפילים אותה והיא לא יכולה לעשות כלום". ונער אחר, נציג המין הגברי, אמר: “זה מגדל דור שמתייחס לאישה שלו בברוטליות, בהפגנתיות. כשילד רואה פורנו, הרבה פעמים הוא יראה את האישה כגוף, כאובייקט מיני. הוא יראה אותה כמשהו שהוא ירצה לנצל בשביל סקס והוא לא יראה דברים מעבר".
זה לא הסתדר לי עם מה שהגברת סיירוס, מלכת הנוער, עושה. היא הרי ההפך הגמור, מציגה דמות של אישה חדשה שמודעת למיניות שלה ומשתמשת בגברים כפי שבא לה ומתי שבא לה. כל הקטע של סיירוס זה שהיא בוחרת להוריד את החולצה, והיא בוחרת מתי להוריד אותה ובאיזה אופן - לעומת סרטי הפורנו שעליהם בני הנוער בסדרה התלוננו, סרטי פורנו שבהם פעמים רבות החולצה נתלשת מהבחורה על ידי הגבר שגם אחראי על הקצב של האירוע האקרובטי. בסרט שסיירוס מציגה היא הדמות הראשית והיא קובעת את הקצב. האם בגלל זה בני נוער רבים מקבלים אותה ואת מופע החשפנות המוזיקלי שלה באהדה גדולה?
לא הבנתי איך ואם בכלל הדברים מתקשרים וחשבתי שדי מבלבל להיות נער בימינו. מסרים כפולים, סותרים, פרדוקסליים, קופצים עליך מכל מקום. מצד אחד, בר רפאלי בביקיני זעיר מביטה עליך מנתיבי איילון, ומצד שני, ברשתות החברתיות אומרים לך שמאי פאטל הביאה על עצמה הטרדה מינית, כי יש לה תמונות בביקיני ממש כמו של בר רפאלי; מצד אחד, יו־טיוב עמוס בקטעי וידיאו מהופעות של סיירוס שבהן היא מאוננת על הבמה ומדגימה על בובת מין גברית מתנפחת למה ביל קלינטון מתכוון כשהוא אומר “לא קיימתי יחסים עם האישה הזו", ומצד שני, בוועדת החינוך של הכנסת לא מוכנים לקבל שום מתירנות מינית בקרב הנוער; מצד אחד, בעמוד הבית של “וואלה" מופיעות כותרות כמו “היידי קלום לוהטת בלי בגדים", “קים קרדשיאן חושפת: תנוחת הסקס האהובה עליה", “ריהאנה משתוללת עם הפטמות בחוץ" ו"קיילי ג'נר חושפת ישבן", ומצד שני, בחדשות של שמונה מודיעים שהעורך (לשעבר) של “וואלה" מסתבך משום שאמר לכתבת שהציצי והתחת שלה מחרמנים אותו.
אפילו אני, מבחינה מסוימת, קצת מבולבל. מצד אחד, אני חושב שיש משהו בזה שהפורנו מעוות את תפיסת המציאות של בני הנוער, ומצד שני גם אני והחבר'ה, כשהיינו צעירים, עוד לפני שהאינטרנט השתלט על העולם והפורנו הגיע למרחק לחיצת כפתור, ראינו איך מתייחסים לנשים כאל חפץ, כאל אובייקט מיני בלבד. לא היינו צריכים סרטי פורנו שילמדו אותנו את זה. אבל זה היה אז, היום זה משהו אחר, היום אני סתם מבוגר טרחן.