שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, האיש שפתר בהצלחה את בעיות שאר העולם, השפיע עלינו השבוע מרוב חכמתו והזהיר כי אם לא ניכנע לאבו מאזן, יומט אסון על ראשנו - הרשות הפלסטינית תקרוס. את האבחנה הגאונית הזאת מיהרו למנף עתונאים ישראלים, שאיימו בפרצופים חמורי סבר כי נפילת הרשות תהפוך לחלום בלהות עבורנו. מה נאמר, אם זה לא היה טרגי זה היה ממש מצחיק. הנסיון לטעון שהיעלמות הרשות היא תסריט אימה לישראל דומה למאמץ להפחיד חולה סרטן שאם לא יתאבד, הגידול שבגופו ייעלם. מדובר באיום סרק שבנוי על היפוך מושגי מכוון. והאמת היא שישראל חייבת להכחיד את הישות העוינת שהקמנו בהסכמי אוסלו.
למי שלא הבין עד היום שהרשות היא אויב מר ולא פרטנר חייכני, קשה להסביר יותר - שימשיך לחיות בטימטום ובהונאה עצמית. רק נעיר שגל הטרור הנוכחי – שמהותו הסתה - ממחיש מהו התפקיד של שליטי רמאללה בשטיפת המוח של דור פלסטיני שלם. הוא מדגים כיצד הכנסנו לגבולנו ישות שיוצרת יום־ יום שנאה רצחנית כלפינו.
אלא שג'ון קרי ועדתו מפחידים אותנו בטענה שאם הרשות תקרוס, אנחנו נאלץ לחזור לשלוט ביו"ש, כאילו היום אנחנו חיים בפלנטה אחרת. בין היתר טען קרי שנידרש להעביר ליו"ש עשרות אלפי חיילים. אז הנה דבר נוסף ששר החוץ האמריקאי פספס: מאז מרץ 2002 אנחנו שולטים מחדש ביהודה ושומרון. בניגוד למצב בעזה, צה"ל נמצא ביו"ש בכל מקום שהוא רוצה להיות. רק בגלל זה לא נורים לעברנו טילים מרמאללה ולא מפוצצים אוטובוסים בחוצותינו. המצוקה האופרטיבית של הטרוריסטים היא שגורמת להם לשלוח נגדנו נערות עם מספריים.
ועוד פרט קטן לידיעת חכמי וושינגטון, בשנים שקדמו לאינתיפאדה הראשונה, עד 1987, שלטנו ביו"ש עם חטיבה מרחבית – כמה מאות חיילים בלבד. רק בגלל שאפשרנו לאש"ף להשתלט, פרצה האינתיפדה הראשונה, אבל גם אותה ריסקנו. בראשית שנות ה־90, לפני פרוץ אוסלו, חזרנו להחזיק ביו"ש בכוחות מצומצמים. רק הקמת הישות של ערפאת, בגלל ההסכמים הדגולים, היא שגרמה וגורמת לאלפי נרצחים ונפגעים. אבל, מאז מבצע חומת מגן אנחנו שולטים ופרוסים ביו"ש. אנו נאלצים לעשות זאת בעיקר בגלל קיומה של המפלצת בתוכנו.
ולגבי השליטה האזרחית ביו"ש, נא לא לבלף. עד אמצע שנות ה־90 שלטנו בכל היבטי החיים הפלסטינים ללא מאמץ. לא רק שהשליטה הזאת לא העמיסה על תקציב המדינה, גורמי שמאל אפילו טענו שישראל מרוויחה מניהול חיי הפלסטינים בגלל תשלומי מסים. המינהל האזרחי ששלט ביו"ש עדיין קיים, כולל מרבית קציני המטה שלו ועיקר השלד הארגוני. אנחנו שולטים ברישום הקרקעות, בתכנון ובנייה ובכל נושא חשוב. מערכת המשפט הצבאית, כמו גם מחוז ש"י של המשטרה, קיימים ומתפקדים, ובתום תקופת התארגנות אפשר יהיה לגייס מחדש שוטרים מקומיים ושופטים אזרחיים, כפי שהיו עד 1995.
נכון שבשלב הראשון נאלץ להיאבק בגידול, שינסה לפגוע בנו ככל יכולתו כחלק מגוויעתו. נידרש לאסוף את עשרות אלפי כלי הנשק שחילקנו לאויבים שלנו, נאלץ לצוד חלק מהגייסות הרצחניים שהכנסנו לתוכנו.
אבל אחרי שלב הביניים המצב ישתפר בהרבה מכל מה שחווינו מאז כניסת הכוחות של ערפאת. לכן איום קריסת הרשות הוא דחליל פתטי, ולא סתם ניסה קרי לאיים בדחליל אחר – המדינה הדו־לאומית. אבל גם האיום הזה ריק וכוזב. המצב עם הפלסטינים לא אופטימלי, אבל זו לא סיבה להתאבד. לא באמצעות הקמת מדינה פלסטינית ולא בכינון מדינת כל אזרחיה.
אם נפעל לשינוי בדרך הנכונה, בסופו של תהליך ארוך נוכל להקים ביו"ש מסגרת אוטונומית ידידותית. אבל זה כבר נושא למאמר אחר.