פיצוץ 1 (ייצוא הגז למצרים)
בעיתוי שאין אומלל ממנו הודיעו המצרים על הפסקת המגעים לייבוא גז מישראל. ההודעה פורסמה יומיים לפני הופעתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בוועדת הכלכלה, שהפכה בדיעבד למסע הניצחון שלו לאישור מתווה הגז.
בפסק הבוררות שנוהלה בלשכת המסחר הבינלאומית ICC כנגד חברות הגז המצריות, התבשרה חברת החשמל על ניצחון. הבוררות החלה ב־2012, לאחר שהמצרים הפסיקו את אספקת הגז לחברת החשמל בעקבות פיצוצים בצינור. חברת החשמל תבעה את המצרים על נזקים בהיקף 4.2 מיליארד דולר שנגרמו משימוש בדלקים מזהמים (מזוט וסולר) ויקרים. צרכני החשמל הרגישו היטב את התוצאה, כשבתוך שנה זינקו התעריפים ביותר מ־30%.
לתביעה נגד המצרים הצטרפה גם חברת EMG של יוסי מימן, שהפעילה את הצינור. חברת החשמל תבעה שכן מדובר בחברה ציבורית שהנפיקה לציבור איגרות הנסחרות בבורסה בהיקף של 45.3 מיליארד שקל. היא עשתה את המצופה ממנה מצד בעלי החוב. פסק הבוררות אמור היה להיות מתנה לקראת החנוכה, שכן לטובתה נפסקו 1.76 מיליארד דולר שהם כ־2 מיליארד דולר בערכים ריאליים. השלל של EMG הסתכם ב־324 מיליון דולר. אז מדוע בחברת החשמל לא שתו לחיים על חשבונו של א־סיסי?
קודם כל, עיתוי הפסיקה היה אומלל שכן הוא ניתן ערב הדיונים המכריעים בוועדת הכלכלה על מתווה הגז והשימוש בסעיף 52. אחד התירוצים לניצול סעיף זה היה שיקולי ייצוא הגז לשכנים כמו מצרים. אבל פסק הבוררות שבר את הכלים, ועלול היה לחסל את המתווה. וחוץ מזה, גם לו חברת החשמל הייתה מקבלת צ'ק מיידית, כבר נשמעו קריאות שאת הכסף צריך להחזיר לאזרחים (כפי שמשה כחלון אוהב להגיד) דרך הפחתת תעריפי החשמל.
בגלל זה הנהלת חברת החשמל חותרת לפשרה עם המצרים. בימים הקרובים יכונס דירקטוריון החברה לדיון בפסק הבוררות ובמשמעויותיו. המגעים על פשרה ייכנסו להילוך גבוה עם הגשת הערעור על ידי המצרים. למצרים יש 30 יום, ואחריהם תימצא הנוסחה הגואלת שתספק את כל הצדדים. ייתכן שלצורך כך ייאלץ נתניהו לעשות שימוש חריג בסעיף 4א' בחוק החברות הממשלתיות. הסעיף מאלץ חברה ממשלתית לפעול בנסיבות מסוימות על פי הוראה רגולטורית, משיקולים הנוגדים את האינטרס העסקי הצר שלה. אם כך יהיה, סעיף 4א' ייזכר לא פחות מסעיף 52 למתווה הגז.
הסכם הפשרה עם המצרים לא יהיה מנותק מהגורמים הנוספים הנוגעים למשק הגז, ואת זה יוודא עו"ד יצחק מולכו, שליחו המיוחד של נתניהו למצרים. מתווה הפשרה המצרי יכלול התייחסות גם למתווה הגז וגם לחידוש אספקת הגז מישראל למצרים. בהסדר ישולבו היוונים וגם הקפריסאים המחזיקים יחד עם הישראלים במאגר "אפרודיטה". ראשי הממשל המצרי קיימו השבוע פגישות עם ראשי מדינות אלה, ובקרוב ייפגשו עם עמיתיהם בישראל. מדובר אם כן בעסקת חבילה אנרגטית רב־אזורית שאמורה להתיר את הפלונטר.
אם זה באמת מה שיקרה, נתניהו ירשום הישג חסר תקדים. האינטרסים המסחריים של הצדדים ישנו את הסביבה הגיאופוליטית, ולנתניהו תהיה אז סיבה לבוא ולטעון: עכשיו אתם מבינים מדוע השתמשתי בסעיף 52 למתווה הגז?
פיצוץ 2 (ועדת הבנקאות)
כתבי הכלכלה התבקשו השבוע לרשום ביומנים בפעם המי יודע כמה, שביום שני הקרוב תתקיים מסיבת עיתונאים לפרסום המלצות הוועדה להגברת התחרות בין הבנקים (הידועה בכינוי ועדת שטרום). שלא במקרה, האירוע יתקיים במשרד ראש הממשלה, המעוניין לקחת מכחלון את הקרדיט על הרפורמה. זו הפעם החמישית שהתראה כזאת נשלחת אבל מתבטלת ברגע האחרון, וזה לא מקרי. שטרום משתוקק להגיש את ההמלצות וקובע תאריכי יעד, אלא שהוא תקוע בין הפטיש (כחלון) לסדן (הנגידה). לפי לוח הזמנים המקורי היה צריך להגיש את ההמלצות בסביבות ראש השנה, מאה יום לאחר הקמת הוועדה. מאז כבר עברו מאה יום נוספים, וההמלצות אינן נראות באופק.
מאחורי הקלעים מתנהלת מלחמת עולם על אופי ההמלצות, בעיקר בתחום כרטיסי האשראי. הנגידה, קרנית פלוג, עומדת על רגליה האחוריות בשלושה נושאים עיקריים: היא דורשת שהפיקוח על חברות האשראי לאחר שיימכרו על ידי הבנק יישאר בבנק ישראל; היא גם מתעקשת שחברת כאל, הנמצאת בבעלות דיסקונט והבינלאומי, לא תימכר; והיא מעוניינת שלבנקים (הפועלים ולאומי) יותר להמשיך גם בעתיד בהנפקת כרטיסים עם מסגרת אשראי (ולא רק כרטיסי דביט לחיוב מיידי כמוצע).
מאידך, כחלון שכפה את הרפורמה על פלוג בסיוע נתניהו, מתעקש שהרפורמה תהיה מושלמת. ביום שני השבוע כינס את בכירי משרדו ובהם דרור שטרום ואמיר לוי, הממונה על התקציבים. כחלון הבהיר לשטרום, שנראה כילד נזוף שלא הכין את שיעורי הבית כראוי, שחיוני שכל חברות האשראי יופרדו לחלוטין מהבנקים ותימנע מהם האפשרות להנפקת כרטיסי אשראי.
אף על פי שדורית סלינגר מהפיקוח על הביטוח מתעקשת לפקח על חברות האשראי, כחלון בעניין זה פתוח לפשרה ויידע לשכנע את המפקחת. הוא גם מוכן להגמיש את לוחות הזמנים למכירת חברות האשראי. אבל הוא מתעקש לאסור על הבנקים להנפיק כרטיסים, לפחות בשנים הראשונות, כדי להעניק למתחרים החדשים הגנת ינוקא.
"נושא הרפורמה בענף הבנקאות הוא מבחינתי ייהרג ובל יעבור ומדובר בנושא המחייב טיפול שורש", אמר במהלך ישיבת הנהלת האוצר. "לא תהיה הזדמנות לעוד רפורמה. מדובר בהזדמנות חד־פעמית שלא תחזור על עצמה. אם הרפורמה לא תעבור כמו שאני רוצה, אפשר כבר לשלוח לחברי הוועדה עוד היום מכתבי תודה על המאמץ", הדגיש בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
קרנית פלוג. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90.
מצויד ברוח קרב זו הוא נפגש שלשום עם פלוג. אלא שהפעם הוא נתקל בנגידה לוחמנית שסירבה להתפשר. עדיין לא ברור מה יקרה בסוף השבוע שנותר עד למסיבת העיתונאים המדוברת. מצד אחד, כחלון נהנה עד לאישור תקציב המדינה ממנופי לחץ מצוינים על נתניהו. עובדה שהוא אילץ את הנגידה להקים את ועדת שטרום על אף שוועדה דומה (ועדת זקן) כבר עשתה את העבודה. מנוף לחץ זה נחלש אחרי אישור התקציב. נראה שלנוכח מצבו בסקרים אין לו סיבה אלקטורלית לנופף בפני נתניהו על הקדמת הבחירות.
מצד שני, ברור שנתניהו חייב להתחשב בעמדת הנגידה. תמיכתה במתווה הגז הייתה מבחינתו משב רוח מרענן. כל פוליטיקאי נורמלי אמור היה לתגמל אותה בשל כך, אבל אצל נתניהו שום דבר אינו מובן מאליו. מצד שלישי, פלוג אינה סטנלי פישר. פרופ' פישר, המשמש כיום כסגן הנגידה האמריקאית, לא רק שלא היה מתפשר על ההמלצות - אלא היה מתנגד לעצם הקמת "ועדת שטרום". אז מה יהיה בסופו של דבר? ייתכן שכחלון יצליח להשיג את שלו, אבל להמלצות שטרום תצורף כוכבית (דעת מיעוט של נדין טרכטנברג ונתן זוסמן, נציגי בנק ישראל). וייתכן שבשלבי החקיקה המתקדמים (תהליך החקיקה יקודם בכנסת בוועדת הרפורמות בראשות אלי כהן) הסיפור יתמסמס.
המלצות ועדת שטרום על הפרדת חברות האשראי מזכירות את המלצות ועדת בכר והפרדת קופות הגמל מהבנקים מלפני עשור. אז נתניהו היה שר האוצר והיום הוא ראש הממשלה. הפרדת קופות הגמל הסתיימה בבכי מר. עמיתי הקופות לא נשאלו מה טוב להם באמת. זמן קצר לאחר ההפרדה הוכפלו דמי הניהול, רמת השירות ירדה, והלקוחות נכנסו ללחץ. התערבות פוליטית המתיקה בסופו של דבר את הגלולה המרה.
הפיאסקו עלול לחזור על עצמו גם בעניין חברות כרטיסי האשראי, אלא אם כן ח"כים כמו חיים כץ, המזכיר שבזכותו הופחתו דמי הניהול בקופות, יתערבו ברגע האחרון. כי מה שהולך להיות זה שהריבית על האשראי לא רק שלא תרד (היום מדובר על כ־10% לשנה) - אלא תעלה. את הלקוחות יפטמו באשראי צרכני כשלא ברור איך יחזירו אותו.
ומי יקנה את חברות כרטיסי האשראי? אלה לא יהיו בעלי הון מקומיים, אלא אולי קרנות השקעה טורפניות זרות כדוגמת אייפקס, שבהזדמנות הראשונה יברחו אם יעשו את הקופה. אדוני שר האוצר, משה כחלון, האם עדיין לא למדת את הלקח בעקבות פרשת גולן טלקום? והאם באמת אינך מבין ששוק הסלולר אינו המערכת הבנקאית?
פיצוץ 3 (יחסי עבודה)
יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, עשה השבוע את שלו. איום השבתת המשק הביא לכיפוף כחלון ולכינוס מסיבת עיתונאים, שבה דווח על דחיית הפגיעה בביטוחים הקולקטיביים הסיעודיים. יו"ר ההסתדרות יכול לחייך, אבל בשלב זה הוא עשה רק חצי מהדרך. על הפרק תלוי ועומד סכסוך עבודה הנוגע להסכמי השכר במגזר הציבורי. ניסנקורן גם דורש לשנות את מנגנון הקצאת איגרות החוב המיועדות (בתשואה מובטחת) בקרנות הפנסיה. ההסתדרות הופכת בהדרגה לממשלת הצללים בתחום העבודה והרווחה, לידיעת חיים כץ. הסיפור הגדול באמת הוא הסכם השכר במגזר הציבורי, ובשל כך עלולה לפרוץ שביתה כבר בשבוע הבא.
מדובר במו"מ על הסכם השכר לשנים 2013־2017. ההסכם האחרון נחתם בתקופת עופר עיני, כששכירי המגזר נהנו מתוספת של 7.5%, שעם צ'ופרים נלווים הגיעה ל־8%. ניסנקורן אינו אומר אבל חותר לקבל בדיוק את אותו הסכם, שמשמעו תוספת של כ־2% לשנה בממוצע. אם כך יהיה, האוצר ייאלץ להוציא יותר מ־2 מיליארד שקל לשנה על תוספות שכר במשק בהאטה ועם אינפלציה שלילית בשנתיים האחרונות. צוותי המו"מ של האוצר, בראשות קובי אמסלם, דורשים בתמורה לכל תוספת שכר גם לקבל משהו.
במה ההסתדרות יכולה לתרום? למשל, שתוספות השכר ישולמו בצורה דיפרנציאלית: יותר ברמות השכר הנמוכות ופחות לבעלי השכר הגבוה. אפרופו דוח העוני שפורסם השבוע, השיטה הדיפרנציאלית תתרום לצמצום פערים, אבל על כך לא מוכנים לשמוע בהסתדרות. באוצר גם דורשים לקבל גמישות ניהולית במגזר הציבורי כדי להכניס קצת נורמות עסקיות וחדשניות, אבל גם זה נדחה. ואולי בהסתדרות ייענו להצעה להנהיג אצל מאות אלפי עובדי המגזר הציבורי את הנורמות המקובלות אצל אזרחים מהשורה, ויואילו להגדיל את ההפרשות בפנסיה התקציבית מ־2% מהשכר ל־7% מהשכר? תשכחו מזה, אומרים בהסתדרות.
המגעים על הסכמי השכר עלולים להגיע לפיצוץ, וייתכן שכעת, בניגוד לפעמים קודמות, שביתה כללית היא אכן בלתי נמנעת. באוצר אומרים שכחלון נחוש ללכת עד הסוף ולא להסכים לתוספות ללא תמורה. בהסתדרות אוטמים את האוזניים, ואם לא תהיה פריצת דרך משמעותית ייתכן שכבר בשבוע הבא תפרוץ שביתה כללית.
פיצוץ 4 (כנופיית עמידר)
יצחק לקס, יו"ר עמידר, חטף השבוע בלוק על הראש. כותרת אחת ב"גלובס" בעקבות דברים שנאמרו בוועידת העסקים של העיתון הרתיחה את שר השיכון, יואב גלנט, שהשתלח ביו"ר הדירקטוריון של החברה הממשלתית, הנמצאת באחריות משרד השיכון. על מה פרצה המהומה? יו"ר עמידר, בסיוע חברת הייעוץ האמריקאית, בוסטון קונסלטינג גרופ, גיבש תוכנית אסטרטגית לעשור הקרוב.
הסעיף הבעייתי היה ניצול הנגישות של עמידר לשוק ההון לצורך גיוס 2.5 מיליארד שקל לרכישת 2,400 דירות לזכאי הדיור הציבורי. הגיוס ייעשה בטכניקה הידועה לשחקני הבורסה בשם "איגוח": 42 אלף הדירות של זכאים שבבעלות משרד השיכון יועברו לצורך ההנפקה לעמידר. הצורך בסיוע לזכאי הדיור שברשימת ההמתנה אינו שנוי במחלוקת. השאלה היא איך מסייעים. בסוגריים נעיר שבהסכמים הקואליציוניים נקבע שהאוצר יתקצב ב־700 מיליון שקל רכישת דירות לזכאים אבל הכסף עדיין לא הועבר.
תוכנית עמידר הוצגה לשר השיכון ולמנהל רשות החברות, אורי יוגב. לפני כן נפגשה הנהלת עמידר עם נציגי בתי השקעות כמו פסגות, וקיבלה תגובות אוהדות למתווה ההנפקה. כחלק מהתוכנית שכרה עמידר את שירותי חברת הייעוץ KPMG (שקודם לבחירות ייעצה למשה כחלון). ראשי האגפים באוצר התלהבו מההנפקה, שמימושה לא היה כרוך בהוצאה תקציבית. גם אנשי כחלון המטפלים בנושאי הנדל"ן, כמו ח"כ אלי כהן ואביגדור יצחקי, תמכו. שר השיכון ביקש להמתין אבל לא פסל את התוכנית על הסף.
הטוויסט בעלילה התרחש כאמור במהלך ועידת העסקים של גלובס. באותו ערב פורסמה בעיתון כותרת שלפיה עמידר מקדמת את התוכנית למרות עמדת השר. העיתוי היה אומלל, שכן זה היה רגע לפני הדיון בוועדה לביקורת המדינה בסוגיית הדיור הציבורי ותפקודה של עמידר. הפרסום לא תואם עם השר והיה בניגוד לעמדתו.
בעקבות כך התקשר גלנט למנכ"ל עמידר ראובן קפלן ונזף בו. במקביל הוא השתלח בבוטות בלקס, ובמכתב ליו"ר הוועדה לביקורת המדינה הטיח בו טענות על חריגה מסמכות, התנהלות בניגוד לעמדת המשרד, והפקרת זכאי הדיור הציבורי לצורך מקסום רווחים. גלנט כתב: "גורל האוכלוסייה החלשה בישראל מופקד בידי הממשלה הנבחרת ולא בידי גורמים בעלי אינטרס". לא ברור על אילו אינטרסים דיבר שר השיכון, אבל כן ברור שהוא כועס על מקורבי כחלון, שניסו לעקוף אותו דרך עמידר. כך מצאו את עצמם מנהלי חברה ממשלתית שהגדילו ראש וביקשו לנצל כלים פיננסיים מתקדמים לסיוע לזכאי הדיור הציבורי, מושמצים פומבית ומואשמים בכך שהם מונעים מאינטרסים זרים.
יצחק לקס מונה לפני שנה וחצי על ידי שר השיכון הקודם, אורי אריאל, בהסכמת שר האוצר לשעבר, יאיר לפיד. כעת הוא חשוף מבחינה פוליטית. לומר שכיסאו רועד זה אנדרסטייטמנט. ח"כים מהאופוזיציה, בראשות אורלי לוי־אבקסיס, קוראים להתפטרותו, והשר כץ דורש מכחלון לעצור את מהלך ההנפקה. היחסים בין גלנט לעמידר לא ישובו למסלולם עד לכתו של לקס.
הסיפור חושף את הפוליטיקה של הדיור הציבורי. ח"כ לוי־אבקסיס (ישראל ביתנו) היא היחידה שבאה בידיים נקיות, כי במשך שנים היא לוחמת למען הדיור הציבורי. אני מאמין בכנות כוונותיה, על אף שיש המזכירים שאחיה ג'קי לוי הוא סגן שר השיכון וגיסתה מועסקת כמנהלת סעיף עמידר בבית שאן.
אבל הפוליטיקאים האחרים עושים מהעניין שימוש ציני. ח"כים מאופוזיציה כמו סתיו שפיר, עומר בר־לב ומיקי לוי טוענים נגד "הפרטת" עמידר, אבל גם אם החברה תונפק, עדיין 100% ממניותיה יישארו בבעלות המדינה.
באופוזיציה חברו לקואליציית אינטרסים נדירה עם שר הרווחה חיים כץ וגלנט. כץ מסוכסך עם אורי יוגב, יו"ר החברות הממשלתיות התומך בהנפקה, על רקע ביקורתו על התנהלות כץ בתעשייה האווירית. גלנט, הנמצא במתיחות מובנת עם אנשי הנדל"ן של כחלון, תקף את ראשי עמידר. הם מצדם לא השכילו לצפות את המלכודת הפוליטית שאליה נקלעו.
סיפור הדיור הציבורי מוכיח שוב שלמנהלי חברות ממשלתיות מומלץ להיזהר מאזורים מוכי אסון כמו הפוליטיקה. הם חייבים לתאם ציפיות עם המפקד. את מפגן היצירתיות העסקית מומלץ להם לשמור לחזרתם למגזר הפרטי, אחרת גורלם יהיה דומה לזה של יו"ר רשות החשמל המודחת או ליו"ר רשות ההגבלים העסקיים המתפטר. ולקס עצמו? לא ברור כיצד יוכל להמשיך לתפקד בעמידר.
פותח חשבון
מעטים שמעו עד היום את השם יזהר קנה. מעטים עוד יותר, ובהם אלפי רואי חשבון בישראל, יודעים איך הוא נראה. קנה (53), בנו של מוריס קנה האגדי, הוא דור שני לענף ראיית החשבון. עד לפני שלושה חודשים היה שותף פעיל בפירמת פאהן קנה ושות', אחד מחמשת המשרדים הגדולים בישראל. לפני שלושה חודשים התמודד מול עופר מנירב על תפקיד נשיא הלשכה וזכה בניצחון סוחף. אתמול הספיק להשתתף בכנס החורף של הלשכה בירושלים.
כשאני שואל מה היה רע לו עד היום ומדוע החליט לצאת מאחורי הקלעים אל קדמת הבמה, הוא עונה במבוכה: "רבים פנו אלי והסבירו שאין לי את הלוקסוס להישאר אדיש לתהליכים שעובר המקצוע. מכיוון שממילא שימשתי עד כה כסגן נשיא החלטתי לעשות צעד נוסף והתמודדתי על התפקיד כדי לשנות את התנהלות הלשכה. עד היום נוהל שיח כוחני מול הרגולציה כמו רשות המסים ורשות ני"ע. מעמד המקצוע הידרדר, השכר המשולם לרואי החשבון אינו נאות ונעשו מספר צעדים שעלולים היו לפגוע בעצמאות הענף. השבוע נגמרו מאה ימי החסד והגיע הזמן להתחיל לעבוד".
מהם האתגרים המיידיים העומדים על הפרק?
"מדובר בסדרה של חוקים שהוכנסו לחוק ההסדרים הנוגעים בין השאר לקבלת דיווחים על חשבונות הבנקים ושל לקוחות, שיפור השקיפות מול רשות המסים, מסירת פרטים מחוות דעת מקצועיות וכד'. בחלק מהמקרים אנחנו פועלים בשיתוף לשכת עורכי הדין. המטרה שלי היא לשנות את השיח מול הרגולציה ולשכנעם לשנות את עמדותיהם לא בשיח תוקפני וכוחני. אני מדבר על מערכת היחסים מול משרד המשפטים, רשות ניירות ערך ורשות המסים. רשות המסים רצתה הצעות חקיקה בעייתיות אבל הגענו להרבה הבנות בלי לצאת למלחמות עולם".
רשות ניירות ערך מבקשת להשתלט על רואי החשבון ולהחליף בפועל את מועצת רואי החשבון. איך אתה מתכוון למנוע את זה?
"אני יודע שקיימת מצדם אוזן קשבת לבעיות שהעלינו וכבר התקיימה ישיבת התנעה וכוונה לעבודה עם צוותים משותפים. הרשות מבקשת להחיל את הפיקוח עלינו בשלושה תחומים: התקינה המקצועית הנמצאת כיום בלשכה, הפיקוח והביקורת והשיפוט המשמעתי הנמצאים במועצת רואי החשבון.
"לגבי המעורבות בנושא התקינה המקצועית, יש מקום לכך רק לגבי חברות ציבוריות ובתנאי שהדבר ייעשה באמצעות גוף ציבורי וניטרלי שאינו מאויש על ידי הרשות בלבד. אנחנו מקבלים את מודל הפיקוח והבקרה, אך לדעתנו השיפוט המשמעתי חייב להישאר במשרד המשפטים. אני מעריך שמודל השיפוט המשמעתי במשרד המשפטים ישתנה ויותאם לכלל המקצועות החופשיים. בנושא השיפוט מצאנו אוזן קשבת ויש התקדמות. אנחנו חושבים שבסוגיות התקינה, הרשות אינה צריכה להתערב, אלא במקומות שבהם יש כשל שוק או משהו ייחודי לחברות ציבוריות".
דומה שמשרד המשפטים הפקיר אתכם והעביר את סמכויות הטיפול המקצועיות בכם לגורמים אחרים.
"עוד לא רצנו במגרש הזה. קיים מכלול נושאי חקיקה הראויים לטיפול כמו חבות מקצועית, אי תלות רואי החשבון ונושא החיסיון המקצועי. בחלק גדול מארצות העולם יש לרואי החשבון חיסיון בנושא מסים אם לא מדובר בלקוח שלגביו נעשית עבודת ביקורת. משרד המשפטים הפנה לנו כתף קרה בנושא החיסיון למרות ששופטים התבטאו בדבר הצורך בחיסיון".
בשנים האחרונות דיברתם על שחיקת שכר הטרחה במקצוע. האם המצב השתנה לטובה?
"התחרות מתמקדת בחברות הציבוריות ודווקא שם, בחברות עם הסיכון הכי גדול, שכר הטרחה הוא הכי נמוך. יש משרדים שבכל מחיר רוצים להחזיק בתיקי ביקורת של חברות ציבוריות, ולכן הן חותכות את המחיר. אגב, ההבדל בגובה שכר הטרחה בין חברה ציבורית לבין פרטית מאותו תחום הוא עצום (לטובת החברה הפרטית). מדובר בכשל גדול. ועדת הביקורת בדירקטוריון חייבת להתעלות מעבר לשיקולי ההנהלה ולא להשאיר את ההחלטה על גובה שכר הטרחה בידי סמנכ"ל הכספים בלבד. אני לא חושש לקבוע ששכר טרחה נמוך בחברות ציבוריות פוגע באיכות הביקורת. בחלק לא קטן מהמשרדים השותפים מתוגמלים על רווחיות המחלקה. כשהרווחיות נמוכה מחפשים לחסוך וזה פוגע באיכות. פניתי לרשות ני"ע, התרעתי על כך וביקשתי את התערבותם. ברשות טוענים שהדבר יתוקן בעתיד עם החלת מודל הפיקוח".
כמה אתם גובים עבור שעת ביקורת בחברה ציבורית?
"התעריפים הממוצעים בשוק לביקורת בחברה רגילה להערכתי נעים סביב 250 שקל ולחברה ציבורית סביב 150 שקל לשעה. שעת ביקורת מטעם החשב הכללי עומדת על 220־230 שקל. אלה מספרים מטורפים. אין ספק שבחברות הציבורית רואי החשבון מפסידים, כי התשלום עומד על 55%־60% מהמחיר הנדרש. אני חושש שיום אחד יהיה כשל רוחבי ורשות ניירות ערך תצטרך לתת תשובות. אסור לי לקבוע שכר טרחה מינימלי בגלל מגבלות החוק. שכר הטרחה בחברות האמריקאיות, כולל החברות הישראליות הנסחרות, גבוה הרבה יותר כי בוועדת הביקורת מבינים שרואי חשבון חייבים לקבל תגמול ראוי".
בוגרי תואר חשבונאות מתלוננים על היעדר מקומות התמחות במקצוע. מה המצב היום?
"בעבר אכן היה מחסור במקומות התמחות, אבל זה כבר לא קיים היום. יש גידול במספר המקומות שמעניקים התמחות, וזה קיים גם במוסדות כמו מס הכנסה. במקביל רואים פחות בוגרים מתחום ראיית החשבון, ולדעתי בעוד שנה יהיה מחסור במתמחים".
יש לך שלושה ילדים. האם אתה חושב שמישהו מהם יהיה רואה חשבון?
"הבנים שלי צעירים ואני רוצה שהם יעשו מה שטוב שלהם. הנחת העבודה שלי היא שאחד מהשלושה יהיה רואה חשבון".