המידע שזורם מחדרי החקירות של מס הכנסה בעניינה של בר רפאלי הוא חלקי ורכילותי, לכאורה. לכן קשה באמת לדעת באילו נושאי מיסוי נחשדות בר רפאלי ואמה ציפי, אם בכלל.
בניסיון לברור את המוץ מן התבן ובאחריות ההדלפות הבלתי מאושרות, אפשר להעריך כי בחקירה צפו שני עניינים עיקריים. הראשון - והוא כנראה הקטן בהיקפו אך הסקסי יותר, הוא שאלת ההנחות וההטבות לאוכלוסיית הידוענים, שרפאלי היא אחת מראשיה. העניין השני הוא השאלה עד כמה רפאלי חייבת, אם בכלל, לשלם מס בישראל.
לשאלה הראשונה יכולים להיות היבטים פליליים, משום שחוקי המס קובעים מפורשות כי יש לשלם מס על כל ההכנסות הכספיות מיגיע כפיים, אך גם על הטבות כספיות שאינן בכסף, אלא בשווה כסף ובלבד שנתת תמורתן תגמול כלשהו, למשל צילום עצמי עם המתנה הממותגת ברשת חברתית כלשהי.
אלא שכאן אנו עומדים בראשיתו של מדרון חלקלק, שכן תעשיית ההנחות היא רחבה ומשרתת לעתים מזומנות את רוב האזרחים כאן.
השאלה המבחינה בעניין זה היא אם לנותן ההנחה וההטבה יש סוג של טובת הנאה מהמתנות שהוא מעניק. כך למשל, אם חברת תכשיטים מעניקה לסלב תכשיטים יקרי ערך בתמורה לכך שהוא יפרסם את התכשיטים ברבים, או אז התכשיטים ייחשבו כהכנסה אצל המקבל/ת.
אך אם מדובר בסתם הנחה קטנה או במתנה קלת ערך, המקרה שונה. לכן פליליות המעשים תיגזר על בסיס תשתית ראייתית, הנובעת מגובה המתנה ומהתמורה שמקבלה נדרש לתת לנותנה של המתנה. ועל כך נדע, אם בכלל, רק בעתיד.
שאלה אחרת, שהיא מהותית יותר, היא מקום התושבות של הסלב. אם מרכז חייו הוא מחוץ לישראל, הוא אינו חייב לשלם מס הכנסה בישראל על הכנסותיו השוטפות בחו”ל. הוא כן חייב לשלם מס על הכנסותיו מעבודתו בישראל.
שאלת מרכז החיים, שהיא הקובעת לצורכי מס, אינה נמדדת בהכרח על פי מספר הימים שהנישום מבלה בארץ, אלא על פי מבחנים אחרים שנקבעו בחקיקה ובפסיקה.
בכל מקרה, השאלה העובדתית הזו היא שאלה הנמצאת במחוזות המחלוקת האזרחית, לא הפלילית.