אשראי ורע לי: פלוג שיתפה פעולה עם שר האוצר כחלון בבישול מהתלה חסרת טעם

רפורמת השעטנז

למסיבת העיתונאים להצגת דוח שטרום בתחילת השבוע נגררה הנגידה, קרנית פלוג, בעל כורחה. היא נראתה כחטוף שתמונתו נחשפה לראשונה בתקשורת כדי להוכיח שהוא עדיין חי.

לראשונה בהיסטוריית הוועדות הציבוריות, הונחו בפני התקשורת שלוש גרסאות לאותו דוח. לא רק שההמלצות היו סותרות, אלא שגם שושביני האירוע לא טרחו להסתיר את חוסר שביעות רצונם מהתוצאות. לטעמו של משה כחלון, דרור שטרום לא הכין את שיעורי הבית. הוא אולי יעלה כיתה, אבל לא בבית ספרנו. הוא לא התבייש לומר לשטרום, שישב לצדו, שהדוח שהגיש אינו עובדה מוגמרת. אז מדוע שר האוצר, עם לוח זמנים צפוף להחריד, הטריח את התקשורת להצגת דוח שעטנז?

תשובה אפשרית היא שכחלון רצה לשגר בכל מחיר דוח המרמז על התנעת הרפורמה במערכת הבנקאית. אז מדוע הנגידה שיתפה פעולה עם כחלון בבישול המהתלה חסרת הטעם? מדוע גם היא לא הבריזה כשנודע לה שנתניהו לא יופיע לאירוע המביך?

ייתכן שפלוג חששה בצדק שתוצג על ידי אנשי האוצר כאויבת העם והרפורמה בבנקאות. אבל הנגידה טעתה. הפעם היא הייתה חייבת להימנע משיתוף פעולה עם ההצגה, שבה נראתה כאחת שלקתה בתסמונת שטוקהולם. הרי הנגידה מבינה שדוח שטרום לא יגביר את התחרות בשוק האשראי ושהוועדה מיותרת לחלוטין. היא בטוחה שההמלצות שאותן פסלה בעבר וכעת נאלצה להיכנע להן תחת לחץ, כמו הפרדת ישראכרט מהפועלים ולאומי קארד מבנק לאומי, יזיקו לצרכן. ואם כבר הומלץ להפריד, אז מדוע דווקא חברת כאל, בעלת נתח האשראי החוץ־בנקאי הגדול ביותר, תישאר בבעלות דיסקונט והבינלאומי?

כחלון מצוין בהפרחת ססמאות פופוליסטיות באירועים מסוג זה. לו היה מתעניין בנתונים, היה מגלה שהעובדה ששלושת הבנקים הגדולים בישראל מהווים 73% משוק האשראי אינה תופעה יוצאת דופן. לפי מדד HHI (המכונה מדד הרפינדל), הריכוזיות במערכת הבנקאית במדינות כמו הולנד, בלגיה, שוודיה, שווייץ, הונגריה, פולין, צ'כיה, ספרד ואוסטריה זהה לישראל. אף שר אוצר אירופאי אינו מעלה בדעתו להחליש את הבנקאות אצלו.

שר האוצר משה כחלון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

באוצר בחרו להשתמש בנתונים של חברת הייעוץ מקנזי, הנוחים להם ומעידים על הדרת העסקים הקטנים מאשראי. אז ככה: נתוני בנק ישראל מראים שבשלוש השנים האחרונות זינק האשראי למשקי בית ב־30% ולעסקים קטנים ב־20%. אבל גם אם הטענה נכונה, באוצר שכחו לספר שאותה מקנזי המליצה להימנע מהפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים כי הדבר לא יועיל לתחרות. אז מדוע נעלמה המלצה זו?

לקראת השימוע, בבנקים דורשים לקבל את החומר הרלוונטי לעבודת הוועדה. שטרום סירב עד כה לשתף פעולה והבטיח שלאחר הגשת דוח הביניים הוא ישקול לחיוב. כעת נותר לראות אם יעמוד בהבטחתו.

המלצות שטרום (ולא משנה באיזו גרסה מדובר) טומנות בחובן את זרעי הפורענות הפיננסיים לעתיד. אם ייאסר על הבנקים להנפיק כרטיסי אשראי, מסגרות האשראי (50 מיליארד שקל) יצומצמו והריבית תזנק. הפחתת "העמלה הצולבת" בכרטיסים מ־0.7% כיום ל־0.4% עד 2018 תאלץ את קוני חברות האשראי (סינים או קרנות השקעה טורפניות) להעלות את הריבית. אז עוד נתגעגע לישראכרט או ללאומי קארד, שלא העזו להעלות את הריבית מעבר ל־10%.

אנשי כחלון עקפו את הדרג המקצועי באוצר וניהלו מגעים עם מנהלי קרנות פנסיה כדי להפוך את הפנסיה לכספומט. את עם הספר הם מעוניינים להפוך לעם הכסף. אנשי כחלון מבינים שבאוצר לא נלהבים להפוך את הפנסיה לנזילה, וזאת הסיבה שהם מקשים גם היום על המוסדיים לתת אשראי. בעוד שבאתר WOBI מיהרו לברך את שטרום ולהשיק אפליקציה המרכזת את חשבונות הבנק והאשראי ומסייעת בהשוואת מחירים, בעמותת ידיד מודאגים.

יו"ר העמותה רן מלמד פנה השבוע לכחלון והזהיר כי השימוש בכספי הפנסיה הוא לא פחות מ"סכנה קיומית למשקי הבית". את כל זה כחלון אמור לדעת, אבל הוא מתעקש לצאת עם "רפורמה בבנקאות" בכל מחיר, אחרת מה יגידו המנטורים שלו בתקשורת.

זה לא מפריע לו לדרוס על הדרך את עצמאות בנק ישראל באופן ששום שר אוצר, אפילו לפיד, לא העז לעשות עד היום. נזכיר שמדובר באותו כחלון שלפני ארבע שנים בלבד התייחס לנגיד הקודם, סטנלי פישר, בחרדת קודש והתבטל בפניו. אלא שהיום כחלון הוא שר האוצר, והנגידה היא קרנית פלוג.

איך אומרים ישראכרט בסינית?

להלן פרוטוקול שיחה שלא התקיימה מעולם בין מר צ'ינג הו הא, היו"ר והנציג של צ'יינה וורלד, בעלת השליטה החדשה בישראכרט, לבין המנכ"ל משה כהן.

צ': בוקר טוב מר כהן. אני חייב לפתוח במשהו מטריד. השם ישראכרט לא מצלצל לי טוב בסינית. התוספת קארד מזכירה לי את בתי הקזינו במקאו וגם סיפרו לי שאצלכם הכל ישראבלוף. מה דעתך על השם צ'יינה פלאסט?

"נשמע לי רעיון מעולה. צ'יינה פלאסט יותר טוב מכסף. באותה הזדמנות אני חושב שצריך להחליף את כרטיס המועדון למשהו עדכני עם לוגו אדום, ולהחליף סוף סוף את מבצעי המתנות המעצבנים. נמאס מכל הפסטיגלים".

צ': על מה חשבת?

"עד היום היו לנו בקושי מיליון לקוחות. אצלכם בסין זאת אולי שכונת מגורים. מה דעתך אדוני על השם 'השדים האדומים' או 'פועלים בשבילך בסין'? לגבי תוכנית המתנות לאומי קארד, כבר לקחו מאיתנו את 'לפנק ולפנק'. אז בוא נלך על 'לפרק ולפרק'. נתחיל במבצע טיולים הכולל ביקור ופירוק סמלי של חלק מהחומה הסינית. נסיים בטעימה מהעיר האסורה".

צ': אתה בטח צוחק. החומה הסינית? כבר שרדה יותר מ־3,000 שנה עד שהגעת עם ההצעות המצחיקות שלך. אתה חושב שכמו אצלכם, הכל תמ"א 38? אדוני המנכ"ל: החומה הסינית זה לא חומת ברלין. אבל אני מוכן לשקול שכותרת מבצע המתנות תהיה 'להפיל את החומות בין העמים'. ואם מדברים על העיר האסורה, שמעתי שת"א הפכה ממילא לעיר האסורה בגלל הרכבת הקלה. תגיד לי באותה הזדמנות איזה ריבית אתם גובים ב... איך קוראים לחברה... ישראכרט?

"משהו כמו 8%־9% לשנה. זה אשראי חוץ בנקאי וטוענים שזה יקר רצח. עסקים קטנים משלמים אולי 10% לשנה. בגלל זה אדוני, הבעלות התחלפה, ואני מנהל היום את השיחה איתך ולא עם ציון".

צ': די, תהיה רציני. בשביל 8%־9% אני אפילו לא יוצא לעבודה. בוא נתחיל ב־16% ואחר כך אלוהים, סליחה מאו, גדול.

"קשה לי להאמין שגב' כהן מחדרה או מסעודה משדרות ישלמו ריבית כזאת שאצלנו קוראים לה ריבית מאפיה. אדוני, זה לא יעבור. המחאה החברתית תהיה עוד כאין וכאפס לעומת מהומת אלוהים שתפרוץ".

צ': לא יעבור? אצלנו הכל עובר חביבי. אתה תדאג לעסק ואנחנו נדאג למחאות. אם תהיה בעיה, ואני לא מאמין שתהיה, אז נסבסד. אצלכם אומרים 'אשרי וטוב לי', אצלנו אומרים 'אשרינו וטוב לנו שאנחנו עדיין חיים'. אני לא רוצה לשמוע על פחות מ־16% לשנה ואל תטריד אותי יותר בעניין הזה. מי שלא יחזיר, יטופל כמו שרק אנחנו יודעים, אדון משה. אגב זה מקרי שהשם שלך הוא כמו של שר האוצר שבזכותו אני מנהל את השיחה ההזויה הזאת עכשיו?

"זה לא מקרי. כמו שאצלכם הסינים כמעט לכולם קוראים צ'ינג, אצלנו כמעט לכולם קוראים משה לוי או דוד כהן. סליחה שנייה, הטלפון מצלצל. זה בשבילך אדוני (על הקו שיחה מבייג'ינג)".

צ': סליחה משה, אבל אני חייב לארוז כמה שיותר מהר. תזמין לי מיד טיסה לשנגחאי. השלטונות קראו לי לשיחה, אף על פי שאצלכם קוראים לזה חקירה. בסך הכל כמה שאלות בקשר לדירה שקניתי.

"רגע, מתי אתה חוזר?".

צ': לא יודע ולא יכול להבטיח שאחזור. בינתיים תתקדם עם כרטיס המועדון. שה שה!

עונת החזאים

בימים האחרונים הוצפנו בתחזיות על ההתפתחויות הכלכליות לשנת 2016. בתי השקעות מובילים ובהם אקסלנס, מיטב דש, IBI, הלמן אלדובי וקבוצת אינפיניטי שיגרו את מיטב הערכותיהם לשנה הקרובה. אני לא מאלה שמתלהבים מתחזיות. כפי ששמעון פרס נוהג לומר, תחזיות או סקרים הם כמו בושם: אפשר להריח ולהתבשם, אבל אסור לשתות. בהזדמנות אחרת אמר נשיאנו לשעבר שתחזיות מצליחות לנבא לא רע את העבר.

לכן מומלץ לקחת את התחזיות עם קורט של מלח. בתי השקעות מגבשים את הערכותיהם בהתאם לאינטרסים שלהם, או כפי שנהוג לומר "מדברים מהפוזיציה". הם משגרים את התחזיות לא לפני שהם פועלים בהתאם לתחזיות בתיקי ההשקעות של לקוחותיהם.

תחזיות עלולות להוביל לעתים לתופעות קיצוניות. בתי השקעות זרים המתיימרים לחזות במדויק את המדיניות המוניטרית גורמים לזעזועים בשוקי המטבע. אם קודם לכן התאימו את הפוזיציות לתחזית, הם גרפו הון עתק. החזאות והאנליזה הכלכלית הפכה בשנים האחרונות למקצוע בסיכון גבוה, לא פחות מחזאות מזג האוויר. המצב הייחודי בשווקים בעקבות הריבית האפסית הפך את המקצוע למאתגר.

בבית ההשקעות מיטב דש מפגינים כבר מסוף 2013 פסימיות בנוגע לשווקים, ומעריכים שהסיכון בהשקעה באיגרות חוב ארוכות טווח עם מינוף גבוה הוא עצום, ויש להיזהר. בסופו של דבר הם כמובן צדקו, אבל רק ברבעון השלישי של 2015 איגרות החוב התחילו לרדת. גם לאחר הירידות, מחירי האג"ח נכון לסוף 2015 עדיין גבוהים ביחס למחירים לפני שנתיים.

בניגוד למיטב דש, בבית ההשקעות אקסלנס מנשבת רוח אופטימית. בתחזית שפרסמו השבוע מתברר שמבחינתם הכל בסדר והבורסות ימשיכו לעלות. מחירי המניות יטפסו ב־8%־10%, מחירי הנפט יחזרו עד סוף 2016 לכ־60 דולר לחבית, מחירי הנדל"ן ימשיכו לעלות, אם כי בקצב מתון של 3%־4% בשנה, והריבית לא תעלה. ממש גן עדן פיננסי.

ביקשתי מאמיר אייל, יו"ר קבוצת ההשקעות אינפיניטי, לשמוע את הערכותיו לשווקים, ולא במקרה. הוא מנהל בית השקעות פרטי עם מינימום ניגודי אינטרסים. את 2015 יסיים עם נכסים מנוהלים בהיקף של 36 מיליארד שקל: תיקי השקעות של 7 מיליארד שקל, פנסיה של 28 מיליארד שקל, השתלמות וגמל של 1.25 מיליארד שקל וקרנות נאמנות, באמצעות בית ההשקעות איילים, בהיקף של 4.6 מיליארד שקל.

אני מודה שלאחר השיחה איתו יצאתי מבולבל. מצד אחד העריך אייל שלנוכח מלחמת המטבעות הגלובלית אין סיבה שהריבית בארה"ב תעלה, אך מצד אחר אמר שבגלל הלחצים והציפיות הריבית תעלה (מה שבפועל קרה). מצד אחד טען שמחירי הנפט נלחצים כלפי מטה בגלל המלחמות הכלכליות בין סעודיה לאיראן ובין ארה"ב לרוסיה, ואלה לא ייפסקו. מצד אחר הוא לא פסל עלייה של מחיר חבית דלק מ־35 דולר ל־50 דולר. עם זאת, הוא הדגיש שבזכות תעשיית פצלי השמן האמריקאית המחיר לא יחצה בשום מצב 70 דולר.

מצד אחד אומר אייל שהסיכוי שבנק ישראל יעלה את הריבית ב־2016 אפסי ושכלי המדיניות המוניטרית מוגבלים. מצד אחר הוא מוסיף ומציין שיתרות המטבע יזנקו ב־2016 ל־110 מיליארד דולר (בכ־15 מיליארד דולר מעבר לרמתם כיום) בזכות המט"ח משדות הגז. מצד אחד הוא הזהיר מרמת הסיכון למשקיעים פרטיים באיגרות החוב הארוכות, ובאותה נשימה הסביר שמדובר באפיק השקעה סביר לשחקנים המוסדיים.

"2016 הולכת להיות מסובכת מכל ההיבטים. אין הגדרה תיאורטית למצב שבו אנחנו נמצאים. בניגוד לססמת העבר 'זמן הוא כסף', היום אין ערך לזמן. מי שרוצה תשואה חייב להסתכן. 2016 הולכת להיות שנה תנודתית מאוד עם הרבה מאוד כאבי ראש", סיכם אייל, ומוסיף הערכה נוספת לתחזיותיו האניגמטיות: "אנחנו נמצאים בעידן של מלחמה חברתית כלל עולמית, שבאה לידי ביטוי במלחמת המטבעות והסחורות. היא תימשך עמוק לתוך 2016 ותכתיב המשך מחירי כסף נמוכים, יצוא דיפלציוני מצד מדינות מתפתחות והגדלת פערים חברתיים".

לא בטוח שכולם הבינו את המונח יצוא דיפלציוני ממדינות מתפתחות, אבל מה שבטוח הוא שהלקוחות נבוכים. מה משמעות החינוך הפיננסי להשקעות אם העתיד כל כך מעורפל אני שואל, ואיך מטפלים בכיס בעולם פיננסי כל כך מטורלל?

"אני חושב שבחינוך הפיננסי מאירים את הצד הלא נכון. צריך לחנך את הציבור לדעת לבחור את המומחים הנכונים לניהול השקעות ולא באיזו מניה או קרן נאמנות להשקיע", עונה אייל, ומרמז כמובן על בית ההשקעות שלו.

מתווה תעלת הימים

בימים שבהם נתניהו התאמץ להסביר לוועדת הכלכלה את הסיבות לשימוש בסעיף 52 במתווה הגז שעליו חתם אתמול, הוכיח המשנה שלו, סילבן שלום, שאפשר לקדם את היחסים עם שכנותינו ללא סעיף עם כוכבית, ובלי להתייצב לשימוע בכנסת.

לפני שבועיים חתם שלום עם שר המים הירדני חאזם אל־נאסר על מכרז בינלאומי (המכונה PQ) לשלב הפיננסי הבא של פרויקט תעלת הימים. זה נעשה ללא סעיף חריג וללא הצורך להתייצב עם הסברים בפני ועדת הכלכלה. לא נרשמו קולות תרועה וכמובן שום הפגנה נגד מתווה תעלת הימים.

פרויקט תעלת הימים נועד בין השאר לפתור את המחסור החמור במים הקיים בממלכה ההאשמית ובבירתה עמאן, ועל הדרך להציל את ים המלח מהמשך ההתייבשות. ועדיין לא דיברנו על ייצור חשמל שישמש את חקלאי האזור, ואולי לנצל את התוואי לצורך הקמת אזורי תיירות. זו בדיוק הנוסחה לשלום אזורי הנסמך על אינטרסים כלכליים נטו.

כדי לחסוך את הביורוקרטיה המפורסמת ואת המלחמות עם הארגונים הירוקים ייפרסו מאות הקילומטרים של הצנרת בצדו הירדני של הגבול. זו תזרים מים סוף לים המלח 250 מיליון קוב של מים.

אז כבר הרווחנו את העלאת המפלס בים המלח ואת הצלתו מהתייבשות כתוצאה מההידלדלות הנמשכת בזרימת המים מהירדן אליו. מתקן התפלה שיוקם בעקבה יאפשר הקצאת 50 מיליון קוב מתפוקתו לירדנים, 35 מיליון קוב לחקלאי הערבה והיתרה לפלסטינים ולתושבי הצפון. במקביל תוקם תחנת כוח הידרואלקטרית שתבוסס על ניצול הפרשי הגובה בין ים סוף למקום הנמוך ביותר בעולם. היקף ההשקעה הכוללת נאמד בחצי מיליארד דולר עד מיליארד דולר, תלוי בהיקפים. סיכויי ההצלחה עצומים.

ועדת המכרזים של הפרויקט, המנוהלת על ידי הירדנים, דיווחה השבוע לצד הישראלי שבעקבות פרסום המכרז בעיתונות הבינלאומית לריכוז הצד הפיננסי של הפרויקט, הוגשו לירדנים 28 הצעות, מתוכן תשע של חברות ייעוץ ישראליות. לנוכח הייחודיות של הפרויקט יוצא הדופן, הוא יזכה למימון מצד הבנק העולמי, המעניק לו ליווי צמוד. הממשל האמריקאי יקצה לצורך קידומו 100 מיליון דולר. בעקבות פרסום המכרז גילו התעניינות בפרויקט ממשלות יפן, סין וצרפת, מתוך כוונה לקחת בו חלק מעשי באמצעות חברות שלהן.

ליפנים ניסיון טוב בפרויקטים מסוג זה, שכן הם כבר השתתפו בהקמת אזור תעשייה משותף לישראלים ולפלסטינים ביריחו. בפגישות עם השר שלום הם לא הסתפקו בכך וביקשו את רשימת כל הפרויקטים לשיתוף פעולה.

קידום פרויקט כזה באזור רווי פיגועים ועם איומים תכופים מצד הירדנים על הקפאת הסכם השלום אינו עניין של מה בכך. שלום עובד על הפרויקט, שמשום מה אינו זוכה ליחסי ציבור, משנת 2009. הוא פרויקטור שאינו מרפה עד שהוא משיג את מטרתו. פרס היה עושה מהעניין מטעמים פוליטיים.

לבד מהעמקת השלום עם הירדנים, השר שלום מסביר את חשיבות תעלת הימים בהצלת ים המלח. "המכרז הבינלאומי הנו תשובה לכל מי שהטיל ספק שפרויקט תעלת הימים ייצא לפועל. זה הישג סביבתי ומדיני המעיד על שיתוף הפעולה הפורה בין המדינות".