לא שמישהו שאל אותי, אבל ככל הידוע לי אני גבר לבן.
כן, אני גבר לבן, החיה הכי מושמצת בעולם החי, אף שאת שני נתוני הבסיס האלה לא הייתי יכול לשנות גם אילו רציתי.
העובדה שאני גבר הפכה לאחרונה למגבלה רצינית: כשהייתי בן 18 ביקשו ממני ללחום, אחר כך ביקשו ממני לפרנס. אז שירתי שלוש שנים בקרבי, ועוד קצת במילואים - ואפילו אחרי ששוחררתי מהיחידה (במיל'), התנדבתי עוד קצת ביחידה עורפית - עד שהפסיקו לקרוא לי. לא ביקשתי צל"ש, עשיתי מה שאמרו לי שגברים מוכרחים לעשות.
גם בתחום הפרנסה אני משתדל, בחיי. אני לא קם בארבע עם שיר בלב ועם טורייה ביד, אבל אני כן קם בשש, בכל בוקר, במשך שישה ולפעמים שבעה ימים בשבוע, כדי שכבר בשבע אוכל לתקתק על המקלדת למען לא פחות משבעה גורמים שונים (ספרתי פעמיים כרגע, גם אני לא האמנתי לעצמי בפעם הראשונה), לא כולל פרויקטים מזדמנים וחיוניים להישרדותי הכלכלית. לא חשבתי להתעשר מעבודתי, אבל בהחלט קיוויתי שבשלב הזה של חיי כבר אהיה מישהו שלא צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא מוציא את כרטיס האשראי מהארנק. במקום זה אני נאלץ לחשוב פעמיים לפני שאני עונה לשיחות טלפון לא מזוהות ביום שאחרי חיוב כרטיס האשראי שהוצאתי מהארנק אף שחשבתי פעמיים.
אני יודע שחלוקת התפקידים הקלאסית משתנה - שכבר יש נשים שצלחו את קורס הטיס ויש לוחמות במג"ב ובקרקל, אבל עם כל הכבוד להן (ויש המון), אל תדברו איתי על שוויון לפני שיהיה לפחות גדוד של לוחמות בגולני, צוות נשי בשייטת ובמטכ"ל ומינימום שתי מפקדות טייסות קרב. במילים אחרות, קרקליות ושות', בשיא ההערכה אומר לכן שאני נורא מקווה שיום אחד ההיסטוריה תזכור אתכן כפורצות דרך, אף שבינתיים אתן רק עלה תאנה.
ואם כבר נגענו בנשים (כמטאפורה כמובן), כמה פעמים יצא לכם להיות בפורום מעורב מגדרית, נניח בעבודה - וכאשר מישהי נכנסה לחדר פרצו הנוכחות בצווחות גיל "מאמי, איזו כוסית־על שאת!". גם לי מתחשק לצווח לפעמים כשאני רואה איזו "כוסית־על", אבל אם אני כותב את צמד המילים האלה, אני הופך לחזיר שוביניסט - ואם אומר לך אותן, חלילה, אני יכול לנשק לקריירה שלי לשלום, אף שלא העזתי אפילו לנשק אותך. ג'ון לנון שר פעם "וומן איז דה ניגר אוף דה וורלד", אבל אפילו הוא לא תיאר לעצמו ש"כוסית" היא "הניגר" החדש - רק למי שהיא כזאת מותר לקרוא כך לאחרת.
אז להיות גבר זה לא להיט, כבר הבנו. מה עם להיות לבן? האמת היא שכאן אני נופל על 25% אי התאמה, אבל זה לא מפריע לשר האוצר למשל לקבוע שאני לא אוהב ילדים או לשר לענייני פריפריה להשמיץ אותי בכל הזדמנות על שלא קוראים לי מכלוף. מדובר בשני גברים מזרחים מקופחים עד כדי כך שאחד מהם מנוע מלטפל בעניינים שנוגעים לחברו המיליארדר, אז השני נאלץ להתפטר כדי להכשיר את המתווה שממנו ייהנה החבר של הראשון. במו עיני ראיתי השבוע את מכלוף מדבר בכאב על "הילדים בפריפריה שאין להם מתנ"ס". לקטנה שלי (שאני כידוע לא אוהב, אבל לפחות משקיע בה - כי ככה זה אצלנו בעדה) דווקא יש מתנ"ס, ולהחזיק אותה בחוגים שם עולה לי 2,000 שקל בחודש - ממה שנשאר לי אחרי שהמקופחים שודדים ממני קרוב ל־60 אג' מכל שקל שאני מרוויח בשבע עבודות מצטברות.
ומילא אם הכסף היה הולך באמת לילדים המסכנים בפריפריה, אבל הוא מושקע אצל החבר של השר שמנוע מלדון בעניינו, ובג'קוזי שבנה לעצמו מכספי שוחד ההוא שנאלץ להתפטר כדי שהחבר של השר המנוע, יקבל את הקופון שלו על הגז שאנחנו והילדים שלנו נצטרך להגן עליו בגופנו, כי במגזר של ההוא מהג'קוזי לא הולכים לצבא. מסתבר שלא צריך אפילו להיות נגד המתווה בשביל להיחנק מהסירחון של הגז (עוד מסורת עדתית יפה).
כן, אני "גבר לבן" - ושתי התכונות המולדות האלה, שפעם כנראה היו יתרון, הופכות אותי למטרה הכי נוחה לכל פמיניסטית בשקל שקוראת לחברה שלה "כוסית", לכל שר אוצר שהופך אותי לשונא ילדים כשהוא מזהה צלילה בסקרים ולכל עבריין מורשע שמשתמש בכסף שלי כדי להבטיח שהילדים של הבוחרים שלו יישארו בורים ועניים, החומר שממנו עשויים מצביעים נאמנים.
כן, אני גבר ואני לבן - וכל מי שמסוכסך עם עצמו מוזמן להכות בי בכל הכוח, אבל אחרי שאפול, נראה את כל מי שהפכו מין או מוצא לקריירה, שורדים אפילו יום אחד בלעדי.