פצצה מתקתקת: יש לנקוט ביד קשה נגד הטרור היהודי

הקולות המגיעים מהשב"כ מצביעים על כך שהחשודים הוכנו מצוין לחקירתם, ועל כן אינם נשברים בעת חקירה רגילה. הטיעון הזה הוא גורם לעינויים לכאורה להיות ההצדקה של עצמם: אם מישהו לא נשבר, סימן שעבר הכנה, ואם עבר הכנה, סימן שמאחוריו עומד ארגון חשאי ומסוכן. ומכאן הדרך לשינה בתנוחת העטלף קצרה. אבל מה קורה אם מדובר בנער חף מפשע? הוא לא ידבר, לא משום שהוא משתייך לארגון שלימד אותו איך לא מדברים בחקירה, אלא דווקא מפני שאינו משתייך לשום ארגון כזה ולכן אין לו מה לספר.
 

קשה לשמוע את הטענות על ילדים שנחקרים בצורה אלימה, על המכות שהם מקבלים כשידיהם קשורות, על מניעת השינה. אבל הסרטון המזעזע שחשף כתב ערוץ 10 רועי שרון - שבו נראים חוגגים בחתונה רוקדים כשסכינים ובקבוקי תבערה בידיהם ודוקרים את תמונת התינוק עלי דוואבשה, שנרצח בדומא - מסביר לנו היטב עם מה מתמודד שב"כ.
 

אלה שקוראים לעצמם פעילי "תג מחיר" הם בהחלט פצצה מתקתקת. לא רק מתחת לחלונות הפלסטינים, אלא גם מתחת לשלטון החוק והריבונות הישראלית. וכעם שלא היה ריבון אלפיים שנה, שחיקת הריבונות הטרייה והצעירה שלנו צריכה להפחיד אותנו מאוד. ומהו טרור אם לא זריעת פחד? לכן חתירה תחת ריבונות ישראל היא אכן טרור לכל דבר, ויש לנהוג בה ביד קשה. 
 

הבעיה היא שאותה שמירה קנאית על הריבונות ועל שלטון החוק, שיכולה להביא את נתניהו עד כדי תמיכה בהפעלת יד קשה ואלימות נגד עצורים, מתמוססת לחלוטין כשמדובר באכיפת שלטון החוק על ערבים. דוגמאות לא חסרות, אבל השבוע בלטה במיוחד הסלחנות המזעזעת כלפי ח"כ חנין זועבי.
 

כזכור זועבי יכולה הייתה לעמוד בפני אישום בסעיף החמור של "המרדה", שהעונש עליו הוא חמש שנות מאסר בפועל, לאחר שקראה לשבאב ביישובים הערביים להשתמש באלימות כלפי השוטרים הערבים של משטרת ישראל, "לירוק עליהם ולנקות בהם את הרצפה", כדבריה. אולם במקום לכלוא אותה מאחורי סורג ובריח, בשם אותו שלטון חוק שמאפשר להכות יהודים שעדיין רק חשודים במעורבות ברצח מתועב, העדיפה "מדינת החוק" להגיע איתה לעסקת טיעון שתשאיר אותה חופשייה ומשוחררת להמשיך בהסתה נגד מדינת ישראל בארץ ובעולם. 
 

באותו האופן נמנעת מדינת החוק הישראלית להיכנס לשועפאט ולמזרח ירושלים, ובכך מאפשרת לתושבי השכונות להטיל מורא על העיר כולה. החוק הישראלי נאלם דום גם מול הבנייה הלא חוקית בנגב ובגליל; מול אי תשלום מסי הארנונה ביישובים ערביים; מול הפשיעה החקלאית; מול מקרים של רצח על רקע כבוד המשפחה; וכמובן מול הצורך הנובע מן החוק לשמור על זכות הפולחן בהר הבית ליהודים ולמוסלמים כאחד. 

שלטון החוק והשמירה עליו צריכים למנוע שינה לא רק מעצורי דומא, אלא גם ובעיקר מראש הממשלה.