בנימין נתניהו הוא באמת גאון פוליטי. אחד בדורו. אי אפשר להסביר אחרת את העובדה שבכל הנושאים הערכיים והיעדים האסטרטגיים שבשמם פעל בשלושת העשורים האחרונים, הוא כשל כישלון מוחץ ועדיין נותר מועמד יחיד ומוביל לראשות הממשלה. לפעמים כדאי לשאול מה הוא רוצה, מהי מטרת העל של הנהגתו? זו שאלה טובה שאין עליה תשובה. יותר ויותר גורמים פוליטיים בכירים סביבו, כאלה המכהנים כעת וכאלה שעזבו, הודחו או נאלצו לעזוב, אומרים שנתניהו רוצה רק דבר אחד: להמשיך. להמשיך בתפקיד, להמשיך לנהל, להוביל ולהיות אחראי.
אחד הכישלונות האחרונים של נתניהו הוא בענין איראן. שנים הוא מוביל את המערכה לפירוקה מהיכולת הגרעינית שלה. הוא הצליח בכישרון רב לגייס את העולם למערכה של סנקציות כלכליות, ליצור קמפיין עולמי הרואה באיראן סכנה עולמית, וליצור רושם שישראל תסיר את האיום הגרעיני הפוטנציאלי במהלכים מדיניים או אפילו בפעולה צבאית.
בסוף כלום לא קרה. ברק אובמה סגר עסקה, וישראל נשארה בבית לצפות באיראן מקבלת לגיטימציה לשמור בידיה את כל יכולותיה עד סוף תקופת ההקפאה, בתקווה מזויפת של העולם שהם יתמתנו או ישנו כיוון. הלוואי שהם צודקים, הנאיביים. ראש הממשלה יצא מולם באומץ או בטיפשות, בנחישות או ביוהרה - תלוי בעמדת המתבונן - וכשל. נקודה. עכשיו הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית הפסיקה את החקירה על התוכנית הצבאית האיראנית, רוחאני בדרך לביקור באירופה, הסנקציות יוסרו בקרוב, ואיראן צוחקת כל הדרך למיליארדים. ונתניהו? הוא נתפס כמי שעשה את הכל והתריע. וזהו. וכעת זה בדיוק מה שקורה עם הטרור המקומי.
נתניהו מוביל קו מתמשך מתוך שכנוע פנימי עמוק, שלפיו אין קשר בין היעדר פתרון מדיני לגל הטרור. אבל הגל עולה ויורד, נהדף ונחבט, והציבור עדיין תופס את נתניהו כמי שעושה את המיטב והמרב לעצור אותו. לדעתם הוא לא הסיבה, הוא לא הבעיה; הוא הפתרון. נתניהו הצליח ליצור משוואה מדהימה: ככל שמקרי האלימות רבים יותר, הוא הופך חזק יותר. הרי לפי השקפת עולמו, מי יטפל בטרור: השמאל הרופס, יאיר לפיד חסר הניסיון או אביגדור ליברמן שעלול להשתגע? כשיש לו את משה יעלון כשר הביטחון, שמהווה שכפ"ץ יעיל ויציב, התמיכה בראש הממשלה נותרת יציבה.
כך היה גם בנושא נוסף שהיה בנפשו של ראש הממשלה: ההתנגדות לשחרור מחבלים. נתניהו כתב על כך ספרים, העביר הרצאות והקים את המכון למלחמה בטרור על שם אחיו יונתן, שנהרג בפעולה ההרואית באנטבה. המסר היה ברור: אסור להיכנע, אסור למצמץ, אסור לשחרר. אבל אז הגיעה העסקה לשחרור גלעד שליט, ולאחריה שחרור המחבלים כחלק מהניסיון להשאיר את התהליך המדיני בחיים. נתניהו פעל כפרגמטיסט ועשה את המעשה המנהיגותי המתחייב, אבל בעיני תומכיו הוא זגזג, נבהל וכשל.
# # #
גם בעניין המדינה הפלסטינית נתניהו אומר משהו אחד ועושה משהו אחר. בניגוד למשנתו, ראש הממשלה תומך ברעיון שתי מדינות לשני עמים ובחדרי הדיונים הוא הלך רחוק מאוד, הרבה יותר ממה שהימין חושב. הוא הגמיש עמדות, קיבל את עקרון 67' תוך הסתייגות, ונתן מרחב לג'ון קרי, אבל נכשל. בכתבת פרופיל על ג'ון קרי במגזין "ניו יורקר" נאמר מפי מקורבים למזכיר המדינה שהם רואים בשליח האישי של ראש הממשלה, יצחק מולכו, כאחראי לחבלה במשא ומתן המדיני. מהיכרותי רבת השנים עם מולכו, אני יודע שהוא איש זהיר, ישר ובעיקר נאמן לשולחו. הוא אומר בדיוק את מה שנתניהו אומר ולא מתחייב למה שנתניהו לא יכול או לא רוצה לעשות.
אחרי שקרא את הדברים יצר מולכו קשר עם מכריו בוושינגטון ואלו הבהירו לו שהדברים לא הגיעו מהם. גורם בכיר במחלקת המדינה, המקורב לקרי, אמר לי שהדברים הללו אינם משקפים את עמדתו של קרי או של הממשל האמריקאי. "מולכו הוא אחד האישים המקצוענים והמנוסים", הוא אמר, "ותרומתו ידועה היטב". בקיצור, מולכו הוא לא הבעיה. ואם יש בעיה לקרי היא עם נתניהו.
כך או כך, נתניהו נכשל בהשגת הסדר או בהשגת הבנה בינלאומית שישראל רוצה שלום והפלסטינים פשוט לא מוכנים. המאמר של בני בגין, שקורא לחשוף את תוכנית השלום של אבו מאזן, שלדבריו גם במרצ לא יוכלו לקבל, היא עדות מדויקת לתסכול הזה.
יש בכך הכנה לקראת החודשים הקרובים. ההערכות הן שלאחר חג המולד יחזור הלחץ המדיני האמריקאי ובגדול, ושיוזמות כמו זו הצרפתית או הניו־זילנדית על חוקיות ההתנחלויות ועל הקווים המנחים להקמת המדינה הפלסטינית, יובאו בפני מועצת הביטחון. הפעם ארה"ב לא מחויבת להטיל וטו. יאיר לפיד, יצחק הרצוג ובכירים אחרים שביקרו בוושינגטון לאחרונה סבורים כך, או שאולי זה מה שהם רוצים לשמוע.
בינתיים בממשלה משוכנעים ששוב השמאל רוצה יותר ממה שאובמה מסוגל או מעוניין להעניק. הם רואים בנאום שלו בוועידת "הארץ" פרידה עצובה מהתהליך, ומשוכנעים שמה שקובע את המדיניות כיום זה מה שטוב להילרי קלינטון ולא מה שקרי רוצה. לכן בממשלה מעריכים שהממשל האמריקאי לא ירצה להיראות כמי שמפקיר את ישראל או פוגע בה, בעיקר לנוכח גל הטרור הנוכחי.
ובזירה המקומית נתניהו דואג לחצר שלו. אביחי מנדלבליט משוגר מתפקיד מזכיר הממשלה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. נתניהו מצליח להעביר את כל רצונותיו: מתווה הגז, תיק הפנים לאריה דרעי וגם מנדלבליט. בעניין הזה יש מי שתהה איך איילת שקד, שממנה שומר נתניהו מרחק נגיעה, התגייסה הפעם למען האיש שלו. תשובה אחת, שולית לכאורה, עלולה להעיב על המינוי: מתברר שגיסו של מנדלבליט, יוסי הרוש, סגן ראש עיריית לוד הוא פעיל בכיר וקולני של הבית היהודי. זו אומנם זיקה עקיפה, אבל עדיין קשה לעיכול.
הכותב הוא הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2
[email protected]