ריקוד הבהמות: סרטון "חתונת הדמים" הטיח לנו את האמת בפרצוף

 1. הכרזת מלחמה

ביום שני פגש שר הביטחון משה (בוגי) יעלון בכנסת כמה מראשי יש"ע. היו שם אבי רועה, עודד רביבי, זמביש ואחרים. יעלון, שניסה בימים שקדמו למפגש הזה לחסום גל עכור של הכפשות, שקרים ושמועות נגד שירות הביטחון הכללי בהקשר לחקירת הפיגוע בדומא, הראה לבני שיחו קטעים מ"חתונת הדמים", הסרטון שכיכב ביום רביעי בערוץ 10 (שאפו לרועי שרון). אגב, זה לא ממש אותו סרטון. מה שהקרין שרון היה סרטון חלקי, ברזולוציה ירודה וללא תקריבים. מה שמחזיק שר הביטחון הוא סרטון מזעזע הרבה יותר (אם יש דבר כזה בכלל). נראה שם, בין היתר, גם בנצי גופשטיין, ויש צילומי תקריב של בקבוקי התבערה וה־M־16 ותמונות הפעוט עלי דוואבשה והרצח בעיניים. 

יעלון גם הוציא באותו יום הודעה לתקשורת שבה פירט כי "הניסיונות לפגוע בשב"כ ובאנשיו מבוססים על שקרים בוטים, הונאה של הציבור הרחב ומניפולציות מסוכנות וחסרות אחריות, והם מגיעים מעורכי דין ולצערי הרב גם משרים, חברי כנסת ונבחרי ציבור. מי שמעניק רוח גבית לתוקפי השב"כ ומשרתיו, מפיץ שקרים ומסית ציבור נגד מערכת הביטחון, אחראי באופן עקיף למעשי פריעת חוק מצד גורמי שוליים".

הסרטון שהגיע לערוץ 10 היה סרטון אחר. כנראה צולם על ידי אחד ה"חוגגים" במשתה הבהמות המזעזע הזה. ועדיין, אי אפשר לא להיתקף בתחושת גועל קשה. 

יש דבר מה נוסף, חוץ מהגועל והזעזוע. כולנו חיים כאן בתחושה שאנחנו שונים מאלה שסובבים אותנו. במשך שנים אנחנו רואים את מחול המוות הערבי והפלסטיני, את סגידתם של בני דודינו לשהידים, לדם ואש, לרצח ככלי פוליטי לגיטימי. במסגרת הזו אני לא אשכח לעולם את התמונות ההן, במהלך הלינץ' ברמאללה, שבהן נראו פלסטינים טובלים את ידיהם בדמם של שני המילואימניקים ההרוגים ומנופפים בו בגאווה מהחלון ברמאללה. השבוע, בפעם הראשונה, ראינו תמונות שמזכירות את התרבות הזו, אבל מהכיוון שלנו. 

ראינו עדר של ברברים רוקד בדבקות, עם הכיפות הלבנות והפאות המסולסלות, תוך כדי נפנוף בסכינים, בבקבוקי תבערה מאולתרים וברובים. ראינו צעיר ישראלי, יהודי, שנולד בערוגה שלנו, דוקר בסכין, באקסטזה, תמונה של תינוק שמישהו מהחברים שלו שרף בשנתו, יחד עם שאר המשפחה. ראינו, ולא האמנו. אבל אם נחשוב רגע, למה לא האמנו? היה לכם ספק שמי שזורע רוח קוצר סופה? מישהו חשב שחברה שמייצרת מוטציות כמו בנצי גופשטיין, או איתמר בן־גביר (ששקריו הם אלה שפמפמו את מסע האימים נגד השב"כ השבוע) לא תדע לפתח אותן עוד קצת הלאה, כדי לקבל את חברי "קבוצת המרד"? זו טענת הגנה שתעליב את חבר המושבעים במשפט שההיסטוריה אמורה לשפוט אותנו מתישהו.

את הסרטון על החתונה ההיא (למי שמתעקש לדעת את זהותם של צמד הנאהבים הנעימים שהתחתנו שם, מדובר ביקיר אשבל ורוני גולדברג) הביא, כנראה, שירות הביטחון הכללי. הוא הוקרן, למיטב ידיעתי, בישיבת הקבינט. נדמה לי שהוא שכנע סופית את נפתלי בנט שסיפורי הזוועות המופצים על ידי החשודים ופרקליטיהם, ומפומפמים על ידי טיפוסים כבצלאל סמוטריץ', אינם נכונים. לבנט יש שותפה, שרת המשפטים איילת שקד. בכל פעם שיצאה שמועה נוראית חדשה ("אחד הילדים ניסה להתאבד", או "שרפו את איברי המין שלהם", או "ביצעו בהם פשעי מין") הייתה שקד מרימה טלפון ליועמ"ש ולשאר הדרגים (שנמצאים באחריותה), מבררת ומקבלת את התשובות: אין דברים כאלה, מדובר בדמיון מופרע ובשקרים. 

חקירת השב"כ מתבצעת בבקרה צמודה, כל פעולה מאושרת מראש. כן, מופעלים אמצעי חקירה מהסוג המופעל נגד טרוריסטים. זה כולל אמצעים פיזיים, אבל לא עינויים. הכל לפי החוק. מונעים מהם שינה ומשתמשים בעוד כמה טכניקות שהותרו לשימוש. הסיבה: מדובר בטרור. זוהי חבורה שהכריזה מלחמה על המדינה ובמסמכי ההקמה שלה מפורטות מטרותיה: להפיל את המדינה, להקים במקומה ממלכה, להסית את אומות העולם נגד מדינת ישראל כדי שתקרוס, וכו' וכו'.

ביום שלישי עלה בנט לראיון אצל רזי ברקאי ונתן גיבוי גורף לשב"כ, תוך גינוי תקיף וחריף של אותה "קבוצת המרד". רק כמה שעות אחריו, הואיל גם המפקד העליון של השב"כ, ראש הממשלה נתניהו, להצטרף ולתת גיבוי לארגון שתחת מרותו. למחרת בנט נאם באירוע של ראשי ההתיישבות את אחד מנאומיו החשובים ביותר, שבו הצהיר במפורש על הצורך להגן על "הממלכה" ולהוקיע את הקיצונים. הוא דיבר על מהות הציונות הדתית, על העובדה שהיא עכשיו אוחזת בהגה השלטון וצריכה לגלות אחריות וממלכתיות. 

בין בנט לאחד הח"כים שלו, סמוטריץ', התפתח השבוע דו־קרב מרתק. בעוד זה (סמוטריץ') ממשיך להגן על החוליגנים ולטעון שלא מדובר בטרור ("כי הם יהודים"), בנט מציב את הדברים כהווייתם, באומץ לא מבוטל. ביממה הראשונה עוד היה בנט לבד לגמרי. אף אחד מהציונות הדתית לא הצטרף אליו. רק ביום רביעי החל מצעד המצטרפים. כנראה הראו להם את הסרטון והקריאו להם פרקים מתוך מסמכי ההקמה של "קבוצת המרד", שרוצה להפיל את המדינה ולהקים במקומה את מלכות יהודה. כן, למנות מלך. מה, לא סיפרו להם שיש כבר מלך? וגם מלכה?

ביום רביעי בלילה, בכנסת, התפוצץ לציפי לבני הפיוז. היא נשאה את אחד הנאומים הנזעמים והיצריים בקריירה הפוליטית שלה, בעניין "חבורת המרד". כבר בהתחלה התפתח בינה לבין סמוטריץ' קרב מיקרופונים, בסיומו עזב סמוטריץ' את המליאה. טוב שכך. חבל שנכנס אליה מלכתחילה. האיש הזה מסוכן יותר ממטורללי הגבעות עם הרצח בעיניים. הוא מסוכן יותר, כי הוא עוטף את הכל במתק שפתיים, כושר רטורי משובח וכישרון לא מבוטל. הוא, פתאום, חסיד הדמוקרטיה. הוא נגד עינויים. ממש בצלאל ג'פרסון סמוטריץ'. אם נשאל אותו מה גובר בעיניו, הדמוקרטיה או ההלכה, התשובה תהיה ברורה. הרי גם הוא, בסופו של דבר, רוצה כאן ממלכת הלכה משיחית. אגב, בדיוק כמו הקיצונים מהצד השני. דאע"ש כבר הקימו ח'ליפות, למה שלא נקים ממלכת קונטרה משלנו? 

האמת היא שאנחנו בדרך לשם. הרי החבר של סמוטריץ', השר(!!) אורי אריאל, שיגר השבוע וואטסאפ שבו כתב ש"צריך לסגור את המחלקה היהודית בשב"כ". למה, אורי? כי הם מנסים להגן על הדמוקרטיה? כי קפץ לך הפיוז? כי אתה מאמין לאיתמר בן גביר יותר מאשר למערכת החוק והמשפט במדינת ישראל? ואת כל זה אתה עושה בלי בושה?

2. הטירוף רק החל

בימים הקרובים, אולי אפילו היום או מחרתיים, יישבר היועץ המשפטי לממשלה ויאשר למשטרה לחקור את שרה נתניהו באזהרה. מישהו יצטרך פעם לעסוק במה שקרה כאן בשבועות הארוכים שחלפו מאז שהמשטרה הגיעה למסקנה שנדרשת חקירה באזהרה, ועד שזה יקרה סוף סוף. הידיעה המקורית הנשכחת ההיא, שפורסמה באתר האינטרנט של "מעריב" עוד לפני התאבדותו של תת ניצב אפרים ברכה, הייתה נכונה. הגברת נתניהו נדרשת לחקירה באזהרה, אבל לרשויות החוק לקח חודשים להתמודד עם זה.

גם הידיעה שלפיה עו"ד יעקב וינרוט טוען, בפורומים סגורים, לביטול החקירה מפאת "ליקוי נפשי" שממנו סובלת הגברת נתניהו, נכונה ושרירה. אגב, היועץ המשפטי לממשלה הוא לא הראשון ששמע מווינרוט את האבחנה הזו. כבר שנים וינרוט אומר את זה לכל מי שמסכים לשמוע. 

ה"שימוע" המאולתר שהצליח וינרוט הערמומי לסחוט מווינשטיין השבוע הוא שערורייה בפני עצמה. כך או אחרת, בזכות כמה חוקרי משטרה עקשנים, בסוף תהיה חקירה. הרע מכל עוד לפנינו. כשאני חושב על מסכת הלחצים שעומדת לנחות על ראשיהם של קומץ משרתי ציבור, שרידים עשנים למוסדות שלטון חוק מפוארים שהיו לנו פעם, אני מצטמרר.

על הרקע הזה, אי אפשר שלא לחשוד שניסיון תפירת התיק נגד ניצב רוני ריטמן, ערב חקירתה של שרה נתניהו, קשור למאמצי סיכול של החקירה הזו ממש. היה לחוקרי מח"ש דחוף מאוד לעצור את ריטמן לפני העלייה לתורה של בנו, וכל זה בגלל תלונה שנויה במחלוקת על משהו שאמר או לא אמר לפקודה שלו לפני חמש שנים. החקירה הזו לא הייתה בת דחייה ביומיים־שלושה, כדי לתת לניצב במשטרה לחגוג בר מצווה לבנו כמו בן אדם? ימים ספורים אחרי מעצרו נועדה להתקיים ישיבה דרמטית על הצורך לחקור את הגברת נתניהו. ריטמן הוא הבוס של האירוע הזה, אבל הוא הורחק והודר ממנו. עכשיו ממשיכים להאריך את חופשתו בכל פעם מחדש, עם עוד כל מיני תיקים מולבשים או תפורים. עם הורדת הטור הזה לדפוס, וגיבושה הסופי של ההחלטה לחקור את הגברת נתניהו באזהרה, התפרסם שסוגרים את תיק ריטמן. כל קשר בין האירועים האלה, על אחריות הקורא.

למען הגילוי הנאות: אני לא מכיר את ריטמן, לא דיברתי איתו בימי חיי, ואין לי מושג איך הוא נראה. אבל אני מכיר את הכוחות העצומים שיגוננו על הקיסרות הישראלית בכל מחיר כמעט, מה שהופך אותי לאדם מודאג.

להתרשמותי, חוקרי המשטרה עשו כאן חקירה מקיפה ויסודית. נחקרו רבים מהמקורבים והמקורבות לגברת. נאספו סיפורים רבים. קוראיו הקבועים של טור זה לא יופתעו כשהסיפורים האלה יתחילו להתפרסם, אם נשרוד עד אז. בין הנחקרים והעצורים היה גם ארי הרו, לשעבר ראש הסגל אצל נתניהו. פורסם שנחקר על "ניגוד עניינים". אני מקווה שנחקר על נושאים רבים נוספים. כמו, למשל, התשלומים שהעביר בזמנו מהארגון שעמד בראשו ("ידידי הליכוד בארה"ב") לטובת נתניהו כאן בארץ. 

בין היתר שולמה משכורתה של אחת העוזרות של נתניהו, בדרך "עוקפת" ובמזומן, בדרך זו. אותו ארגון, "ידידי הליכוד בארה"ב", היה מסלקה נוחה לכיסוי של הוצאות עתק שנבעו מאורח חייהם ונסיעותיהם היוקרתיות של בני הזוג נתניהו לאורך שנים. נקווה שגם זה ייחקר. מדובר בקופסת פנדורה ששום דבר טוב לא יכול לצאת ממנה. אם הם כבר עכשיו מגששים סביב הגנת אי השפיות, סימן שהטירוף רק החל.

3. בחצר הקיסרית

ביום רביעי בערב, ב"שבע ברכות" של אריה דרעי (לרגל נישואי בתו), נדמה היה שהקיסרות שוקטת על מכונה והכל כרגיל. בני הזוג המלכותי הגיעו בהרכב מלא (הגברת נעדרה משום מה מהטקס הממלכתי לכבוד נשיא אוקראינה מוקדם יותר בכנסת). בשולחנם הצטופפו גם המארח, אריה דרעי, יחד עם בוז'י הרצוג וזוגתו מיכל ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. ומי לא הוזמן? הנשיא, רובי ריבלין. בין דרעי לריבלין אין יחסים, ובמקרה הזה טוב שכך. רק ריבלין היה חסר בשולחן הזה. אם כי בשולחן הסמוך, במרחק של כמה סנטימטרים, הסבו להם בנחת (כאילו) נפתלי ואיילתו, השנואים כל כך על הגברת. 

למרות הידיעות על חקירתה הקרובה, כל השועים באולם עלו לרגל לשולחנה (בלט: יובל שטייניץ). אבל אז עלה מנחה הערב להציג את הנואם הראשון: בנימין נתניהו. ההצגה הייתה דביקה, וכללה סיפור חסידי מהמקורות שהתחבר בסופו לאביו המנוח של נתניהו, פרופסור בן־ציון נתניהו. ביבי עלה ולבו היה טוב ביין. הוא אמר משפט מדהים: ללשכת ראש הממשלה הגעתי, בפעם הראשונה, עם הרקורד המפואר של סגן שר. אני מקווה שזה לא ייתן לאף אחד כאן רעיונות". 

כזכור, אחד הטיעונים המרכזיים של נתניהו נגד המתמודדים מולו (בפעמיים האחרונות) היה חוסר ניסיון. ביבי נשא נאום ארוך, אחריו דיבר הרצוג. ואז עלתה מקהלת גברים עם חזן. השיר הראשון היה, לא תאמינו, כולו מילותיו של נאום ראש הממשלה. כן, המילים הולחנו ותוזמרו והפכו לניגון, כנראה בתיאום מראש. אם כבר חצר קיסרית, אז עד הסוף. כל מה שהיה חסר שם שלשום, היה ליצן חצר.

בסוף ינואר תתקיים באילת הליכודיאדה הראשונה. המארגנים מקווים שזו תחילתה של מסורת קבועה. האמת היא, שהרעיון טוב. 1,500 פעילי ליכוד יתאספו בוויקאנד ארוך באחד המלונות, יתגבשו, ישירו, יבלו, ישמעו את נבחריהם, יתחככו זה בזה, יעשו פוליטיקה, ספורט ובילוי סופשבוע ביחד. שר הביטחון יעלון כבר אישר הופעה כנואם מרכזי, צפויים לנאום גם רוב השרים האחרים. זמן לא רב אחר כך יהיו פריימריז לראשות התנועה והתמודדות ליו"ר המרכז. צפוי להיות אירוע חם.

בשוליו, מתכננים המארגנים משהו קצת יותר נפיץ. המוטיבציה שלהם תמימה לגמרי. הם מתכננים לערוך התמודדות על ירושת נתניהו. התמודדות פיקטיבית, בין שני הטוענים לכתר הנוכחיים, גדעון סער וניר ברקת. הכיתוב הוא כזה: "אתם יודעים מי המנהיג, אבל בליכודיאדה אתם יכולים לבחור את היורש". ואז יוצגו שני הפתקים: על אחד סער, על השני ברקת. כל ליכודניק יוזמן פנימה להצביע. מה רע?

נחיה ונראה מה רע. המארגנים מדגישים: ביבי הוא המנהיג, לכן הוא לא במדגם ולא בקלפי ולא בתמונה. אבל מותר לדבר על היורש העתידי, לא? זו שאלת מפתח, זה נושא מרתק, למה שלא נשתעשע קצת? טוב, בואו נהמר: מי שסבור שהתוכנית הזו תחזיק מעמד עד הליכודיאדה ותקרה במציאות, ירים את ידו. אפשר להוריד. תודה.

4. עניין פתולוגי

בתחום אחד לפחות סיימו שלושת שופטי העליון בפרשת זדורוב את המחלוקת: הם העדיפו את גרסתה של הפתולוגית, ד"ר מאיה פורמן־רזניק, שקבעה כי הסכין שבה נעשה שימוש ברצח תאיר ראדה הייתה משוננת, ולא סכין יפנית. זה החליש את טיעוני התביעה (זדורוב בשחזור טען כי ביצע את הרצח בסכין יפנית), אבל זו הייתה האמת. לפעמים צריך להודות באמת גם כשהיא לא נוחה. העליון הביא ניצחון סופי לפורמן־רזניק, שסבלה מרדיפה ומהתנכלות של בריוני הפרקליטות במשך תקופה ארוכה, כולל ניסיון לטרפד את כניסתה לעבודה במכון הפתולוגי ומאבק יצרי ארוך. 

אתמול יצא מנהל המכון הפתולוגי, ד"ר חן קוגל, בדרישה (בערוץ 2) להתנצלות מיידית וגורפת מצד הפרקליטות כלפי ד"ר מאיה פורמן־רזניק. אני מציע לד"ר פורמן־רזניק לא לקוות. הטיפוסים האלה לא מתנצלים. למה שיתנצלו? הם רדפו אותה רדיפה כוחנית, בוטה, שתוארה ארוכות בכתבות ותחקירים (הבולט שבהם היה ב"עובדה") מתוכה השתקפה פרקליטות חסרת מעצורים. בין היתר, הם דרשו לצנזר תצהיר של מנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, כי הוא גיבה את פורמן־רזניק. הביטוי "עזות מצח" קטן על האירוע הזה, בעיקר כי הוא קורה במעוז שאמור להגן עלינו, לא לרדוף אותנו. 

אם הם לא היו מהפרקליטות, אז ראשי הרדיפה הזו, פרקליט המדינה שי ניצן והמשנה ליועמ"ש דינה זילבר (שיישרה איתו קו), היו עכשיו צריכים להיות מושעים מעבודתם ולהמתין להגשת כתב אישום. לא, אף אחד לא היה מסדר להם שימוע לפני חקירה, מהסוג שזכה לו ד"ר יעקב וינרוט. הם היו צריכים לחיות בפחד, לא לישון בלילה חודשים ושנים, להמתין לכל סימן או אות מהפרקליטות, לכל ציוץ, לכל רמז. בזמן הזה, הם לא היו יכולים להתקבל לעבודה, חלק מהחברים שלהם היו מנתקים מגע, היו מתלחשים מאחורי גבם ומסמנים את הילדים שלהם בבית הספר ובגן. ואם בסוף היו מחליטים לא להגיש נגדם כתב אישום, זה היה לוקח שנתיים וחצי, ועוד שנה הייתה עוברת בין ההחלטה עצמה, להודעה שמקבלים החשודים. מאיפה אני יודע את כל זה? אה, זה פשוט. כי כל זה קורה לבני התמותה שבינינו. רשימה ארוכה ואינסופית כזו יש לכל אחד מאיתנו. זה לא קורה לחברים בפרקליטות.

לא מזמן נאלץ פרקליט המדינה, שי ניצן, שהמאבק הזה לא יירשם כאחד משיאי הקריירה שלו, להודות שלא היה בסמכותו לדרוש בשנה שעברה ממנכ"ל משרד הבריאות פרופ' רוני גמזו לעצור את מינויה של הפתולוגית האמיצה לתפקיד במכון הפתולוגי, שבו זכתה במכרז מסודר. נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת הילה גרסטל, שהחלה לטפל בפרשה הזו, החליטה להפסיק את הבדיקה לאחר הודאתו זו של ניצן. מה שמוכיח שגרסטל היא עניינית ולא רודפת כותרות. הרי זו מטרתה של הביקורת על הפרקליטות, לנסות להביא לשינוי המצב, והוא אכן השתנה. 

מי שמכיר את פרטיו המזעזעים של המקרה יודע שטענתו של ניצן ("לא התכוונתי להורות לבטל את המינוי, רק לשקול אותו מחדש") עלובה ומעליבה. לו היה ניצן הנאשם נתקל בניצן התובע בקייס הזה, הוא היה מרוסק לשבבים. 

פרשת ד"ר פורמן־רזניק היא דוגמה אחת, מני רבות מאוד, לעובדה שהפרקליטות בישראל היא גוף שיכור כוח ונטול בלמים ואיזונים. במשך עידנים הם היו ונותרו הגוף היחיד שנמצא מעל כל ביקורת או חשד בחיינו הציבוריים. הם התרגלו, והתבלבלו. הם מאמינים שהם לא בני תמותה, שכולנו צריכים להודות להם מדי בוקר על העבודה הקשה, להרכין ראש אל מול המחדלים, האטימות, הרשעות והרשלנות, ולהמשיך הלאה. 

מה שעצוב ומדאיג זה שהם עומדים כנראה לנצח במאבק האדירים שניטש סביב הגוף הצעיר שהוקם (סוף־סוף) כדי שגם על הפרקליטות תהיה ביקורת: אם אכן מתכוונת שרת המשפטים איילת שקד לפצל את גוף הביקורת בחוק, ולהפריד את הביקורת הפרטנית על הפרקליטים מהביקורת המערכתית, יהיה זה סופה של נציבות הביקורת על הפרקליטות. על הדרך, נאבד גם את השופטת גרסטל, שלא אני צריך לשבח אותה כאן על איכותיה הנדירות, יושרה והאומץ שלה. כולם במערכת יודעים את זה. משרת המשפטים, דרך היועץ המשפטי, פרקליט המדינה ועד אחרון הפרקליטים. לאסונם, דווקא גרסטל ניצבת מולם, אישה שקשה להכפיש או להטיל ספק במניעיה. אבל למרות כל זה, הם עומדים לנצח. זה יהיה אסון.

לפני הכל, צריך לחזור על זה שיש לנו פרקליטות חזקה ויש בה מאות פרקליטים מצוינים, מסורים, נאמנים, ישרים והגונים. חובה עלינו להגן על הפרקליטות בגופנו ממש. היא אחד הגופים שמגינים על שלטון החוק והדמוקרטיה, והדברים האלה לא נכתבים כמטבע לשון ומס שפתיים. רק בעיה אחת יש בפרקליטות: היא מורכבת מבני אדם. כידוע לכולנו, בני אדם נוטים לשגות. חלק קטן מהם עושה את זה ברשלנות, חלק קטנטן מתוך רשעות, לפעמים גם נמצא שחיתות. כמו בכל מקום שבו יש בני אדם. אלא שרק על הפרקליטות אין שום ביקורת. 

אל תאמינו לרשימה המפוארת שהם מציגים כשהם נשאלים מי מבקר אותם. מבקר המדינה? פסקי הדין של השופטים? זו אינה ביקורת. הבל ורעות רוח. הבעיה עם הפרקליטות היא ההתאבנות שחלה שם במהלך השנים. עוד מעט 70 שנה של מים עומדים, שהפכו באושים. הגנטיקה של המקום דוחה כל ניסיון להחזיר אותו למציאות ולהיגיון. שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה הקימו גוף ביקורת ראוי, מדוד, ענייני והעמידו בראשו דמות שנמצאת מעל כל מחלוקת? לא חשוב. בפרקליטות סימנו מיד את הגוף והכריזו עליו ג'יהאד.

אני מודה: הטור הזה נכתב לעיניה של איילת שקד. דעותיה של שקד בחלק גדול מהנושאים על סדר היום רחוקות מדעותי, אבל אי אפשר להכחיש שהיא פוליטיקאית מסוג אחר. ישרה, עניינית, הגיונית, שרואה גם את האנשים ולא רק את האינטרסים. היא נהנית מהתפקיד, שנהנה ממנה. אפילו בצמרת משרד המשפטים, שבה, לדעתי, לא ניתן יהיה למצוא יותר מדי תומכים לבית היהודי, למדו לחבב ולהעריך אותה. גם בצמרת בית המשפט העליון יש לה מהלכים וקשרים, וטוב שכך. 

זו הסיבה שאסור לה להיכנע. ממי היא מפחדת? נכון, היא יושבת בלשכה בסלאח א־דין, שקן צרעות הוא מנזר שתקנים לעומתה. מפחידים אותה, לוחשים לה, מסיתים ומסיטים אותה. אבל שקד יודעת שחייב להיות גוף ביקורת חזק על הפרקליטות. היא יודעת שרוב עצום בציבור, בימין ובשמאל, במרכז ובקצוות, תומך בזה. אם היא יודעת, למה היא מהססת?

שקד מתכוונת להביא חוק שימסד את גוף הביקורת, אבל יפצל אותו לשניים: ביקורת מערכתית תוכנס כיחידה בתוך משרד המשפטים, כמו סוג של מבקר פנים. ביקורת פרטנית על פרקליטים תישאר כגוף חיצוני. זה לא פיצול, זה ריסוק. היום, גוף הביקורת מכיל שני אגפים, אחד פרטני ואחד מערכתי. 

כשמתקבלות כמה תלונות פרטניות על פרקליטים ממחלקה מסוימת בפרקליטות, ניתן להסיק שיש שם בעיה מערכתית ולעבור לבדיקה מערכתית של אותה מחלקה. ולהפך. אם תוך כדי ביקורת מערכתית מתברר שפרקליט מסוים התנהג באופן שאינו ראוי, תהיה גם בדיקה פרטנית לגביו. 

הסינרגיה בין שני הגופים הללו הכרחית. כך קרה גם בביקורת הקשורה למכון הפתולוגי באבו כביר. לפני יותר משנה הגישה עו"ד רויטל סוויד תלונה על הקשר ההדוק מדי בין המכון הפתולוגי לפרקליטות. בתיק עצמו לא ניתן היה לטפל מסיבות חסויות, אבל הוא הדליק נורות אזהרה והחלה בדיקה מערכתית של הסוגיה הזו. יחסי הגומלין הללו חיוניים לתפקודו של גוף הביקורת. אם הביקורת המערכתית תהפוך לסוג של "מבקר פנים" במשרד המשפטים, זו תהיה זריקת רעל. יביאו איזה מבקר פנים דרדל'ה, שיהיה כפוף ליועץ המשפטי לממשלה, שאותו הוא אמור לבקר, לתפארת מדינת ישראל. קבורת חמור.

לא מזמן ניסה פרקליט המדינה שי ניצן למנוע מנציבת הביקורת גרסטל לפרסם את הדוח הראשון שלה, על זכויות נפגעי עבירה. אני לא ממש בטוח שניצן מודע או אחראי למעשיו. הוא נוהג כאחרון הנוכלים שמנסה להסתיר את קלונו. תגיד, אדוני פרקליט המדינה, אתה באמת חושב שצריך למנוע מהציבור את המידע הזה? בשביל מה הוקם גוף הביקורת, לדעתך? כדי לטייח ולכסות ולהסתיר במחשכים מה שקורה בפרקליטות? תגיד, אתה זוכר שבזמנו תמכת באופן נלהב בהקמת הגוף הזה? מה קרה מרגע שהפכת לפרקליט המדינה? מה קרה שהתהפכת? איבדת לגמרי את שיקול הדעת?

הסיבה שגייס ניצן כדי למנוע את פרסום הדוח הייתה, תחזיקו חזק, "זה יגרום לפגיעה באמון הציבור בפרקליטות". מדהים. הוא ניסה להפעיל את היועמ"ש וינשטיין, שהיה נבון מספיק להדיר את ידיו מהמשימה הזו. רשום לפניך, אדון ניצן: אמון הציבור נפגע כשהפרקליטות מפשלת, לא כשמתפרסם דוח ביקורת על הפאשלות שלה. כשנפגעי עבירה עוברים התעללויות חוזרות ונשנות על ידי המדינה, כשזכויותיהם נרמסות, כשלא מכבדים אותם ולא ממלאים את החובות כלפיהם. 

מה שנותר מאמון הציבור בפרקליטות ילך לאבדון, אם אתה והחברים שלך תצליחו להשמיד את גוף הביקורת המידתי שהוקם אחרי שנות דור. כשהצווחות של עו"ד לימור פלד, יו"ר ועד הפרקליטים, ינצחו את השכל הישר וההיגיון הבריא, זו תהיה הוצאתו להורג של אמון הציבור. עוד לא מאוחר מכדי שתבין את זה, אדוני הפרקליט המכובד. עוד אפשר לתקן.

בואו נחזור רגע לתחילת מאבקם של הפרקליטים בגוף הביקורת: ההתנגדות שלהם הייתה לביקורת הפרטנית. הם חזרו וטענו כי הביקורת הזו מחלישה את הפרקליטים ומעניקה לעבריינים הכבדים כלים לשיתוקם. ניצן טען כי הנציבה והדוחות הפרטניים שלה יגרמו עוול לפרקליטים, יחלישו אותם ויכרסמו במעמדם. 

ואז הקימה השרה שקד את ועדת השופט גולדברג. בדוח הוועדה נקבע שצריכה להיות ביקורת פרטנית, נקודה. הפרקליטים נחלו תבוסה ניצחת בנושא המאבק שלהם. אבל הפרקליטים לא פראיירים. הם ערמומיים, הם חכמים והם מנוסים. הם התעלמו מהתבוסה והפכו אותה לניצחון. הם ניצלו את המלצתו של גולדברג לפצל את גוף הפרקליטות (מערכתי ופרטני) ודרך זה סימנו את הנציבה גרסטל, ובאמצעות זה הם מנסים לחסל עכשיו את הגוף הזה ולקבור אותו קבורת חמור. כאמור, הם בדרך להצלחה.

מילה על הטענה כי הביקורת הפרטנית מחלישה את הפרקליטים: הבל הבלים, ספין הספינים, לא היה ולא נברא. ראשית, כי לנציבת הביקורת על הפרקליטות אין שום סמכות ענישה אופרטיבית. כלום. נאדה. היא לא יכולה להעניש, היא לא יכולה להזהיר, היא לא יכולה לרשום הערה בתיק האישי, היא אפילו לא יכולה להגיד נו-נו-נו. כלום. היא בסך הכל יכולה לקבוע שמשהו או מישהו לא היה בסדר ולהמליץ לתקן את זה. ומזה הם מפחדים. מזה הם עושים מהומת אדירים כזו. שנית, הם טוענים שכל עורכי הדין של העבריינים הכבדים יאיימו עכשיו על הפרקליטים המסכנים ב"נתלונן אצלכם בנציבות". אז בואו נבדוק את הנתונים: מסך כל התלונות שהתקבלו בנציבות בשנתה הראשונה, 10% בלבד היו של עורכי דין פרטיים. כל השאר, של עם ישראל. ומתוך 10% הללו של עורכי הדין, לא נמנו שום עורכי דין של משפחות פשע או עבריינים כבדים.

זאת ועוד: לשכת עורכי הדין כבר הודיעה שאסור לעורכי דין לאיים על פרקליטים בתלונה בנציבות הביקורת. אפשר לשכלל את זה. נדמה לי שלא תהיה בעיה לתקן תקנה ובה תלונת סרק של עורך דין על פרקליט תפורסם בדוח השנתי של הנציבות, כולל שמו של עורך הדין שהגיש אותה. זה יגרום לפגיעה ביוקרתו ו"יסמן" אותו מבחינת הפרקליטות, ונדמה לי שזה יסתום את הגולל על החשש הזה שיקום דפוס של איומים על הפרקליטים.

נכון לעכשיו, יש אווירת סוף קורס בפרקליטות. הפרקליטים יודעים שכנראה ניצחו במאבק וכבר לא מתייחסים ברצינות לגוף הביקורת. הם מתעלמים מההחלטה לשתף פעולה עם גוף הביקורת עד השלמת הליך החקיקה על פי מתווה גולדברג. זה אומר שהם פורעי חוק, אבל אף אחד לא נוקט נגדם באמצעים. להפך. מנהיגם, פרקליט המדינה, מתגייס למענם ונותן יד לתרבות ההשתלחות והשקר שלהם. 

עשרות שנים דיברו כולם על הצורך להכניס סוף־סוף גם את הפרקליטות לציוויליזציה האנושית ולהכפיף גם את הפרקליטים לחוקיהם של בני האדם. באו שרת המשפטים (ציפי לבני) והיועץ המשפטי לממשלה (יהודה וינשטיין) ועשו את זה. מבחינת וינשטיין זה היה "שגר ושכח". הגוף קם והיועץ נעלם. מבחינת לבני, היא פוטרה כמה חודשים אחר כך. 

זה נמצא עכשיו בידיים של שרת המשפטים שקד. אל תגישי הצעת חוק לפיצול גוף הביקורת, גברתי השרה. אל תיתני יד לזה. לפחות תמתיני עד שיהיה יועץ משפטי לממשלה חדש. אל תבני על זה שהכנסת תדחה את הצעת החוק שלך (מה שאני מקווה שיקרה). הכנסת עוד עלולה לאשר את הצעת החוק הזו. תילחמי על הנושא העקרוני והחשוב הזה כאילו את נלחמת על המדינה, מסיבה פשוטה: זו באמת מלחמה על המדינה.