מי שרוצה להבין את גודל יום האתמול לניקוי הדמוקרטיה הישראלית ממשחיתיה, יתעמק דווקא בתגובות של אהוד אולמרט וחצרו לאחר פרסום קביעות בית המשפט העליון. הספין החדש החל מיד: אולמרט השתפך על האבן שנגולה מלבו, מקורביו הביעו אושר, עורכי דינו הידסו בתחושת זחיחות. כאילו לא נשלח ראש הממשלה לשעבר לשנה וחצי מאחורי הסורגים, כאילו לא נקבע סופית שהוא לקח שוחד.
אז נכון ששנה וחצי הם הרבה פחות משש, אבל ההרשעה בשוחד היא סופית, ומעבר למפתן מרחפים שמונה חודשי מאסר נוספים, בפרשות טלנסקי וראשון טורס. מה נאמר, ברור שהתגובות של אולמרט ועדתו הן רק ניסיון זיוף נוסף – עוד ספין של דעת הקהל, כנראה במטרה להכין את הקרקע לבקשת חנינה מהנשיא. מסתבר שהנכלוליות ומסכת הכזב לא עוצרות גם בשערי בית הכלא.
דווקא האקורד הגרוטסקי הזה מדגים שוב מאיזה אדם מסוכן השתחררה אתמול מדינת ישראל. אדם שהוגדר תמיד כחף מכל אידיאולוגיה, אבל ידע להיות מאוד משכנע גם כאשר החליף שוב ושוב עקרונות, אימץ וזנח השקפות עולם לפי הנוחות הרגעית והצינית שלו. הכל רק במטרה לצבור כוח, שררה, כסף, סיגרים ועטים יקרים, לטוס במחלקות ראשונות ולהתגולל בסוויטות פאר.
פרשיות השחיתות של אולמרט, שנטחנות עד דק בבתי המשפט ובתקשורת בשנים האחרונות, מיקדו את הסכנה שטמונה בו בתחום השחיתות האישית, אבל הסכנה הגדולה מכל הייתה דווקא בתחום ההתחזות וגנבת הדעת הציבורית.
כך בשנים שקדמו למרוץ לראשות עיריית ירושלים, מיצב את עצמו אולמרט, יחד עם דן מרידור, כסמן השמאלי של הליכוד, כדי להפוך ליקירה של התקשורת ולזכות בסלחנות בהתאם. אלא שמרגע שהחליט שהוא זקוק לקולות של הירושלמים כדי להיבחר לראשות העיר, המיר בן לילה את עקרונותיו והפך להיות נץ טורף, הנוטר מספר אחת של שלמות הבירה.
בתקופה הזאת גם אני הייתי מעורב בתיק לשון הרע שבו אולמרט הואשם בהתבטאויות קשות וחמורות נגד מי שהעז להציע לחלק את ירושלים. אלא שהרעיונות הללו גזו ביום שבו עזב את בניין העירייה הירושלמי. אולמרט מיהר לשבור שמאלה, עד שכמעט עקף את גדעון לוי מהצד הפלסטיני. עד שהציע לאבו מאזן את מה שהוגדר כהצעה מרחיקת הלכת ביותר שהוצעה על ידי מנהיג ישראלי לפלסטינים אי פעם. בין היתר חלוקת ירושלים ונסיגה כמעט לגבולות 67', עם חילופי שטחים שכללו נתינת חלקים מעמק בית שאן, חבל לכיש ועוטף עזה לאבו מאזן.
מי שרוצה להבין את הסיבה לשבירה שמאלה, עד כמעט ירכתי דאע"ש, צריך לפשפש בלוחות הזמנים. ההצעה שהגיש לאבו מאזן ניתנה בחודש ספטמבר 2008, חמישה חודשים אחרי שהחלה חקירת השחיתות נגד אולמרט, ארבעה חודשים אחרי שכבר נגבתה מטלנסקי העדות המוקדמת בבית המשפט המחוזי. על הרקע הזה, בדיוק כמו אביו הרוחני, אריאל שרון, שגם אצלו עומק העקירה נגזר מעומק החקירה, אולמרט ניסה לקנות את חירותו באמצעות שכנוע "האליטות" מהשמאל שאסור להם לוותר על הסוס האמיץ שיוביל אותם למחוזות "השלום".
לכן, לא חשוב מה עמדותיו של כל אחד מאיתנו על הספקטרום הפוליטי, כל אדם ישר וכל פטריוט ישראלי צריך לנשום לרווחה על שנפטרנו ציבורית מעונשו של זה.