מה שהיה כבר לא יהיה: המשטרה חיסלה השנה את ארגוני הפשע הגדולים, אך הדרך עוד ארוכה

הפיצוץ בראשון לציון של המכונית עם שלושת העבריינים מנתניה היה עוד אחד מאותם פיגועים פליליים שמתרחשים לאחרונה כמעט מדי יום ברחבי המדינה, ובעקבותיהם מתקבלות אצלי בזמן אמת עשרות פניות סלולריות ודיגיטליות עם השאלה - "מי?".
 

אז זהו, שהשבוע, אחרי עוד תשובה סתמית יחסית - ברוך בוקל - מרבית הפונים חזרו ושאלו, "ברוך מי?". עם כל הכבוד לעבריין הנתנייתי, שניצל ממוות בפעם השלישית בנסיבות של ירי ופיצוצים, ועם כל הכבוד לעוד עשרות שנהרגו ונפצעו השנה בנסיבות דומות ובקושי צלחו מבזק אנמי באתרי החדשות, אין מדובר עוד באותם אירועים שזעזעו את המדינה בתחילת עידן החיסולים הבומבסטיים בשנת 2002.
 

מה שהחל בחודש מאי של אותה שנה עם הרצח של יעקב אברג'ל, מראשי המשפחה הלודאית המפורסמת, חשף עד מהרה את תופעת משפחות הפשע הראשונות והוביל לחיסולם בזה אחר זה של הבוסים הגדולים. פליקס אבוטבול, חנניה אוחנה, יעקב אלפרון - דמותו של כל אחד מהם יכולה לפרנס דרמה קרימינלית נוטפת דם וכריזמה ברוח "היו זמנים באמריקה" של סרג'יו לאונה, רק עם אורי גבריאל וארנון צדוק בתפקידים הראשיים. בדיוק כמו הקולגות והיריבים שניצלו מגורל דומה, הגם שהיו מעורבים בחיסולם וברציחתם של עוד חמישה אזרחים חפים מפשע לפחות.
 

מדינת ישראל, גוררת רגליים סדרתית, פתחה באיחור רב את המצוד אחר משפחות הפשע, שהגיע לפרקו בשתי פעימות - האחת עם הסגרת יצחק אברג'ל לארה"ב ב־2008, שאחריו התפתחה מלחמת ירושה עקובה מדם בגוש דן, והשנייה בקיץ האחרון עם סגירת המעגל הסופית בפרשה 512.
 

על פניו אחרי למעלה מעשור של גלי חיסולים ומעצרים, נוצרה השנה מציאות חדשה בהוויית ארגוני הפשע בעולם התחתון. חלק מהאייקונים של כל הזמנים התפוצצו, נורו ונעלמו לעד בבתי הקברות, והחלק האחר מנהלים בימים אלה קרב מאסף נגד דוקטורינת המדינה לקבור אותם לעשרות השנים הבאות בתאים מבודדים חשוכים ודוממים, מאחורי מסך עבה של סורגים וקונצרטינות, מצלמות וחומות גבוהות.
 

מתי המעט שנותרו בחוץ נשמרים לנפשותיהם בפינות דיסקרטיות בארץ ובמדינות מקלט מפחד תופעת עדי המדינה המשתוללת והטכנולוגיות המתוחכמות, מיליונים בשקלים ובמטבע זר מחפשים אפיקי הימלטות ממודיעין המשטרה ומרשויות המסים.
 

במקומם של המתים, והחיים המתים, מתחוללים בכל הטריטוריות שננטשו קרבות הישרדות פנים אל מול פנים של בודדים אלמונים וצוותים קטנים של בוגרי שכונות ושב"ס, אשר מייצגים סניפים זעירים ורדופים של שירותים חוץ בנקאיים (צ'יינג'ים) ומועדוני הימורים מחתרתיים. התוצאה לא בהכרח טובה יותר - כל מטאטא יורה, ואף אחד לא נוטל אחריות.
 

בשנות ה־90 התפתחה בעולם הפשע הישראלי מגמה שהושפעה מעידן הכלכלה החדשה. לא עוד עבריינים ברוטליים שמפעילים בעצמם תחנות סמים בשכונות או גובים דמי חסות בשווקים ובמועדוני הימורים קיקיוניים (קלובים), אלא מעבר למערך ארגוני מסודר עם בוסים אינטליגנטיים, היררכיה נוקשה וממודרת, ותחומי עיסוק "נקיים" - בעיקר בתי קזינו בישראל ובמזרח אירופה, אבל גם רשתות ענק בינלאומיות לייצור והפצה של סם המסיבות האקסקלוסיבי, אקסטזי.
 

עקב החלטה דרמטית, לפי דרישת מס ההכנסה וגופי ההימורים של המדינה - פיס, טוטו - החלה המשטרה לחסל את סצינת ההימורים בתל אביב רבתי, שפעלה בחופשיות ושימשה מקור מודיעיני בלתי נלאה. בעוד פליקס אבוטבול וראובן גבריאלי מיהרו להוביל את אלפי הלקוחות המכורים שלהם לבתי קזינו באירופה, הקודקוד השלישי יחזקאל אסלן נקלע לעימות חזיתי עם זאב רוזנשטיין על הובלת מהמרים תל אביביים. עימות שהסתיים בחיסולו של אסלן והצמיח את אגדת הפשע של רוזנשטיין.
 

מיזמים מעופפים מהסוג הזה חייבו את המארגנים להפגין יכולת לניהול עסקים והקמת מערך לוגיסטי יעיל של הטסת אלפי מהמרים לנופשונים באירופה, כמו גם ייצור ושינוע בלעדי כמעט של עשרות מיליוני טבליות אקסטזי ליעדים נחשקים כמו ארה"ב וקנדה, אוסטרליה ויפן. ארגוני הפשיעה ניצלו אז עד תום את אוזלת היד של מערכת אכיפת החוק וצברו עשרות מיליוני שקלים, כוח והשפעה בחברה ובמסדרונות השלטון. הדמויות שבהן מדובר היו שורשיות, חזקות וכריזמטיות, כאלה שהשיגו הכל דרך חיי הפשע - חברים בעמדות השפעה, נשים יפות, מכוניות יוקרה, בתים מפוארים וכסף. הרבה כסף. אבל הם רצו עוד ועוד.
 

בשנת 2000 לערך נכנס לשוק ההימורים להיט חדש ומהפכני: הימורים ברשתות מחשבים. מדובר בטכנולוגיה שפיתחו בוגרים של יחידות מחשב מובחרות בצה"ל, בני טובים שביקשו לשווק את המוצר המהפכני שלהם בבורסה ונלכדו בקשר עם נציגיהם הערמומיים של טייקוני ההימורים. באמצעות השקעה לא מבוטלת, ותוך שימוש באסטרטגיה של "הפרד ומשול", השתלטו אלה על הסטארט־אפ הבורסאי והובילו אותו מעמק הסיליקון בחיפה אל שלב המוצר המוגמר במרתף של קניון גדול בראשון לציון - תוכנת ההימורים הראשונה ברשת.
 

מאחר שרשת האינטרנט הייתה עדיין בחיתוליה, וגם מחשבים עדיין לא היו בכל בית, גויסו למיזם החדשני עברייני שטח בעלי מעמד שתפקידם היה להפיץ את הטכנולוגיה החוקית (אז) למועדוני אינטרנט שנפתחו באמצעות "זכיינים" בכל עיר ופריפריה, אבל בעיקר לפקח על תזרים המזומנים והגבייה של עשרות ואף מאות מיליוני השקלים שייצרו המכונות וניתנו באשראי למהמרים. 
 

ההצלחה המיידית בשיווק מוצר חוקי לקהל של עשרות אלפי מהמרים מהצד האפור של החיים הולידה בעולם התחתון יזמים מתחרים, ומטבע הדברים גררה תחרות קטלנית שהטילה אימה על הציבור במלחמה העקובה מדם בין קואליציות ארגוני הפשע הראשונים ובתוכן, על הזכות לשלוט בטכנולוגיה ובמפתחיה, בקווי הפצה, בזכיינים, במועדונים ובקווי אשראי.
 

היריבים נחלקו לשתי קואליציות מרכזיות: האחת של האחים עזרא וראובן גבריאלי, יעקב וניסים אלפרון, ומאיר ויצחק אברג'ל; והשנייה של פליקס אבוטבול ובניו (אסי ופרנסואה), חנניה אוחנה ואחיו (רפי ומשה) וזאב רוזנשטיין.
 

בקצרה, האחים גבריאלי קיבלו מידע מיועץ ההשקעות שלהם בבורסה על התוכנה העתידנית שמפתחים נערי הייטק מחיפה, ושמו עליה את ידם תחת חברה ציבורית חדשה. מאחר שהאחים גבריאלי לא היו עברייני רחוב קלאסיים, כדי להפיץ אותה ביעילות ובבטחה בערים המרכזיות ובפריפריות הם נדרשו ל"גב עברייני" והקימו קואליציה עם האחים אברג'ל, אלפרון ואוחנה.
 

מנגד, פליקס אבוטבול, ידידו האישי של ראובן גבריאלי מהטרקלינים של בתי הקזינו המפוארים ביותר, מטורקיה ועד בולגריה וצ'כיה, הבחין מיד בפוטנציאל הטכנולוגי ומיהר לפתח תוכנה משלו, בין היתר בסיוע שותפו מהכלא האנגלי, איש המוסד לשעבר אלכס ברק, שהשתחרר ועסק בפיתוח מיזמי אינטרנט. מאחר ששני בניו הצעירים, פרנסואה ואסי, לא היו בשלים אז לנהל בעצמם את השיווק של התוכנה למועדונים, גייס אבוטבול למערך ההפצה והאבטחה את חבר הנפש שלו, חנניה אוחנה, אשר "עבד" עד אז עם הקואליציה המתחרה באזור השרון, ואת שותפו האסטרטגי מבתי הקזינו באירופה, זאב רוזנשטיין.
 

פליקס אבוטבול המנוח, שהיה גנגסטר וג'נטלמן, ידע מדוע הוא חושש להפקיד את המיזם בידיהם של פרנסואה ואסי. הם היו אימפולסיביים ואגרסיביים מדי, ונכנסו לאין ספור סכסוכים מיותרים עם אחרוני העבריינים בנתניה אשר התקבצו סביבם, הכל בניגוד גמור לדימוי האקסקלוסיבי שפליקס אבוטבול ניסה לאפיין בו את ארגון הפשע שלו.
 

ואכן, כאשר יעקב אברג'ל רק "העז" למנוע מהקואליציה של אבוטבול להטמיע את תוכנת ההימורים שלה באזור בת ים וראשון לציון, שהיה בשליטת הקואליציה הנגדית, הוא חוסל בירי מטווח קצר. לפי מידע מודיעיני, שהפך במסגרת פרשה 512 למסכת של ראיות לכאורה, את החיסול ביצע פרי יחזקאל, עד אז עבריין אלמוני מקריית גת, שיחד עם אחיו גיא יחזקאל היה שכיר חרב בשירות אסי אבוטבול.
 

עד לאירוע הזה, אסיר העולם המשוחרר יצחק אברג'ל רק נתן מטריית אבטחה ממותגת למיזם של הגבריאלים בשיתוף אחיו מאיר אברג'ל, שכן הוא נשלח אז על ידי המדינה לרצות את יתרת השליש שלו באירופה, והיה עסוק בהשתלטות על מיזם האקסטזי הבינלאומי שהקימו כמה עבריינים ישראלים מאמסטרדם ומלוס אנג'לס. 
 

לפי חומר הראיות העומד כעת למשפט בפרשה 512, מאז הרצח של אחיו יעקב נכנס יצחק באופן אישי לתמונה בישראל והוציא לפועל את החיסולים של פליקס וחנניה אוחנה, וכמובן את המצוד המפורסם אחרי רוזנשטיין, שהסתיים בפיגוע הפלילי שבו נרצחו שלושה אזרחים חפים מפשע. אחד מעדי המדינה נגדו היום (הלודאי) מודה שנטל חלק פעיל בחיסול היורה פרי יחזקאל, ואילו עד מדינה נוסף (הנתנייתי) מודה שהוא  נטל חלק בחיסול של אחיו גיא יחזקאל בגרמניה.
 

חומר הראיות המבוסס על עד המדינה "הנתנייתי" שערק מארגון אבוטבול עקב הגחמות של אסי אבוטבול, חושף גם כיצד ריקו שירזי, במהלך ההשתלטות על ירושת פליקס אבוטבול בנתניה, חבר ליצחק אברג'ל בתיווכו לכאורה של עד המדינה "הנתנייתי" במסגרת הניסיון לחסל את יורש העצר, אסי אבוטבול, האויב המשותף של שלושתם.
 

כתב אישום נוסף בפרשה 512 מתייחס לפרשה נוספת של אסי אבוטבול - רצח של אסיר משוחרר מחשש שהוא ינגוס בהגמוניה העירונית של שני האחים אבוטבול.
 

הנה כי כן, עם שמונה עדי מדינה מליבת ארגוני הפשע המיתולוגיים של אברג'ל, אבוטבול ושירזי, ועוד עשרות עדי תביעה, מחקרי תקשורת וממצאים פורנזיים, נראה כי משטרת ישראל הצליחה לחסל השנה את ארגוני הפשע הדומיננטיים שפעלו במרכז הארץ. 
 

במקביל, ימ"ר לכיש השביתו השנה את שלוחת אשדוד בארגון דומרני לשנים רבות, וככל הנראה גם את דומרני עצמו לתקופה לא מבוטלת. הוסיפו לכך את ימ"ר מרכז, שמתיימרת לחסל את שלוחת הרצליה של ארגון מוסלי בתיק רצח כפול עם ראיות לא רעות, במקביל למצוד הבינלאומי המוצלח של ימ"ר תל אביב אחרי שי מוסלי אשר נעצר לאחרונה בדרום אפריקה באותה פרשה, וקיבלתם מפת פשיעה חדשה ושונה לחלוטין.
 

בשלב זה, ההרתעה מונעת הקמה של ארגונים אחרים תחתם, ומכניסה לבונקרים מצומצמים את בעלי הפוטנציאל להחליפם. אבל היא אינה מונעת את פעילות משפחות הפשע במגזר הערבי, שהשתלטו זה מכבר על תחום הסמים והשוק האפור, ולעתים דומה כי הן אינן ניתנות להרתעה. משפחות הפשע בכפרים שהפכו לערים מקפיצות כמו פופקורן עשרות ואף מאות כישרונות חדשים תחת אלה, שבאין ספור מבצעים של המשטרה נשלחים לבתי סוהר, וקובעים גם שם את סדר הדברים. 
 

המשטרה גם אינה מצליחה למנוע את תופעת אמצעי הלחימה בקרב עבריינים מכלל אזורי המדינה, חרף הצלחות מרשימות בתיקים נקודתיים. אם בעבר עברייני סמים ורכוש היו מתעוררים כל בוקר ומגרדים בראש היכן לדפוק את "המכה" הבאה, והטייקונים תכננו את ההשתלטות על הקזינו היוקרתי הבא, דומה כי עברייני הדור החדש מתעוררים אל מציאות אחרת של ייצור והרכבת מטעני חבלה, רכישת כלי נשק וגניבת קטנועים חדישים לצורך הפעלת אמצעי הלחימה נגד יריביהם מגן הילדים. ממש.
 

בתיקי אמל"ח שפוענחו בשנה האחרונה מתברר כי עיקר הסכסוכים היו על עניינים של מה בכך, קווים זעירים להלוואות קטנות, גביית חובות, שליטה במועדוני הימורים זעירים בדירות פרטיות, ומילה לא במקום. הרטרו הזה הולך להיות קטלני במיוחד.