מתחת לאף: אובדן של שעות קריטיות אפשרו לרוצח בת"א להיעלם

כמעט שתי יממות אחרי, ועדיין רב הנסתר על הגלוי באשר למסע ההרג בתל אביב. פיגוע טרור? מסע טירוף? טרור מהול בטירוף? מוקדם עדיין לקבוע. מה שאפשר כבר להגיד בפה מלא, זה שהיה מחדל משטרתי־ביטחוני מהדהד. צעיר מסתובב ברחוב בפנים גלויות, נכנס ויוצא מחנויות, מצטלם בכל מצלמת אבטחה הנקרית על דרכו, שולף תת־מקלע, מרסס את דיזנגוף ונמלט בדילוגים קלילים מהזירה, אחרי שעשרות עדי ראייה ראו אותו ולא מעט מצלמות צילמו אותו, וכל זה קורה מטר וחצי מתחנת משטרה, אבל הוא נעלם ואיננו. גם אם הבוקר יתברר שהחשוד נתפס במהלך הלילה שעבר, זה לא מעמעם את עוצמת הכישלון. צריך לקוות שהמפכ"ל הטרי רוני אלשיך כבר מתחקר את נסיבותיו והתגלגלותו של המחדל הזה. מקום העבודה הקודם שלו, השב"כ, היה בזמן הזה כבר שולף את החשוד ממעמקי קסבה כזו או אחרת, והנה כאן, בדיזנגוף, האדמה בלעה את האיש ולא נודע כי בא אל קרבה. דקה לפני כניסתו לתפקיד שבר אלשיך את הרגל, כמה שבועות אחרי שנכנס, שבר את הראש.
 

שאלות לא מעטות מתעוררות אל מול מה שקרה. מדוע לא פורסמו פרטיו ותמונתו של נשאת מלחם מיד עם זיהויו על ידי כוחות הביטחון? מדוע החזירה המשטרה במהירות את תל אביב לשגרה, למרות שעד רגע זה הרוצח מסתובב חופשי וההערכה הטרייה ממוצאי שבת היא שהוא חמוש ומסוכן? ההערכה היא כי השב"כ העדיף חקירה שקטה בלי לפרסם פרטים ואילו המשטרה רצתה לבקש את עזרת הציבור. נדמה לי שמי שאחראי על האירוע בתל אביב זו המשטרה. עדיין איננו יודעים מה קרה בחזית שבין המשטרה לשב"כ ובין השרים הרלוונטיים (גלעד ארדן ובנימין נתניהו, האחראי לשב"כ), אבל ברור שהשב"כ טעה. במקרה הזה, דווקא הקרבה האינטימית של המפכ"ל לשב"כ יכול שהייתה לו לרועץ. כנראה שהוא תחת השפעה, עדיין. אז ככה: משטרה זה לא שב"כ. תל אביב אינה שכם או קלקיליה. ההחלטה הנכונה הייתה לפרסם מיד את התמונה. אם יש בעיה, לקחת את זה עד ראש הממשלה ולשכנע אותו.

הסיבות לפרסום מיידי של התמונה פשוטות: בתל אביב, ברגע שהתמונה מתפרסמת, מאות אלפי האזרחים הופכים לסייענים של כוחות הביטחון. בשכם או בג'נין, כשהשב"כ מודיע שהוא מחפש מישהו, האוכלוסייה הופכת לסייענית של המבוקש. בתל אביב כולם ירצו להסגיר את המחבל, בשכם כולם ירצו להסתיר אותו. זה ההבדל.
 

השעות הראשונות אחרי האירוע הן הקריטיות, בזמן הזה רוב הסיכוי שהחשוד בתנועה ואזרח ערני יכול להבחין בו. אבל המשטרה והשב"כ העדיפו להתמקד בעבודה סמויה, מתוך ביטחון עצמי מופרז שחלחל לאולפנים, שבהם העריכו כמעט כל הפרשנים, ובצדק, שלכידתו של החשוד היא "עניין של זמן". זו הייתה ההערכה ההגיונית והיא פומפמה גם על ידי דרגי הפיקוד בשטח. העניין הוא שהזמן רץ. הוא איננו. המודיעין סתר את עצמו, דיברו על יפו ועל צומת גלילות ועל חזרה לערערה ועל מה לא. אחרי חצי יום התברר שיורים באפלה. הוא יכול להיות בכל מקום, כולל בדירת מגורים במרכז תל אביב, רואה טלוויזיה ופושט על המקרר, כשבעל/ת הבית קשור/ה בחדר השני. הכל אפשרי.

 

גל הטרור השוטף אותנו בחודשים האחרונים הוא אירוע מוזר, מפתיע, לא צפוי ולא מתוכנן. הפיגוע (כרגע נגדיר אותו כך) בתל אביב ביום שישי היה המוזר והלא ברור ביותר מאז תחילת האירועים באוקטובר. גורם ביטחון בדימוס, שראה את הסרטון הראשון שפורסם די מוקדם, שבו צולם נשאת מלחם בתוך החנות מוריד את התרמיל ויוצא החוצה להרוג, סימס לי הערכה: "הוא לא נראה בן אדם שפוי". רבים אחרים הביטו בסדר הפעולות שלו והגיעו למסקנה דומה. שום דבר הגיוני לא היה שם, אם כי הייתה נחישות והייתה מקצוענות בהפעלת הנשק וקור רוח מקפיא דם. אחר כך זהותו נחשפה והתברר שהיה בטיפול נפשי ויש לא מעט חוות דעת שקבעו כי הוא מעורער בנפשו. האם עשה מה שעשה מתוך טירוף, או שהטירוף הנפשי נמהל לתוך טירוף וקיצוניות דתית ממנה יצא התבשיל הרצחני שסיים את חייהם של שני צעירים יפי תואר במרכז תל אביב? עוד אין לדעת. מה שיש לדעת זה שהקלות הבלתי נסבלת שבה מעורערים בנפשם בישראל חוזרים לרחוב עולה לנו ביוקר. אם נצרף לזה את הגודש בכלי נשק זמינים ואת הטירוף הכללי המרחף מעל הסביבה שלנו, נקבל מה שקיבלנו.

 

ראש הממשלה בנימין נתניהו ירד אתמול בערב למקום הפיגוע, הדליק נר ודיבר. חבל שדיבר. לא זה הזמן להעמיק את ההסתה נגד ערביי ישראל. כמה ימים קודם אישרה ממשלת נתניהו, בהשראתו (יחד עם שר האוצר כחלון והשרה גילה גמליאל), תוכנית חסרת תקדים להשקעת 15 מיליארד שקל במגזר הערבי. נתניהו, במוצאי שבת, בעט בדלי החלב שמילא ערב שבת. גם ראש הממשלה יודע שערביי ישראל עומדים בניסיון הקשה שעובר עליהם עכשיו בכבוד. הם כמעט לא מעורבים בגל הטרור, למרות הזדהותם עם אחיהם שמעבר לגבעה. רוב עצום ומוחלט של ערביי ישראל הם אזרחים נאמנים ושומרי חוק. 

התנהגותו של מוחמד, אביו של נשאת מלחם, היתה מופתית: בשנייה שהבין שבנו הוא המפגע, הוא התקשר למשטרה והסגיר את בנו. לא זכור לי שהוריהם של החשודים בפיגוע בדומא עשו את זה. דבריהם של ראשי ערערה ושל אנשי המשפחה לאורך סוף השבוע היו מעוררי כבוד. דווקא בהזדמנות הזו היה צריך ראש הממשלה לחבק את האזרחים הערבים, לתת להם להרגיש בני הארץ הזאת. זה היה נותן תחושה מיוחדת לכולם. המשטרה והשב"כ עושים את עבודתם גם בלי נאומי מחלוקת ואיומים מרומזים. מי שאשמה בכך שהמגזר הערבי עמוס כלי נשק בלתי חוקיים היא ממשלת ישראל. הח"כים הערבים מתחננים כבר שנות דור שהמשטרה תגביר אכיפה ותאסוף את הנשק הזה, אבל אף אחד לא אסף שום דבר. הרי הערבים בדרך כלל יורים אחד על השני בכפריהם, אז זה לא מעניין. כשפעם מישהו מהם מגיע עם הרובה לתל אביב, זה כבר משהו אחר.