שעות הערב, רחוב דיזנגוף. מחברים שגרים על הרחוב שמענו ששוטרים עוברים בין הבתים כדי לחפש קצה חוט. ירדנו למטה כדי לבדוק ומצאנו יותר שוטרים מבליינים. גם מספר הקונים האקראיים בסופר שפתוח כל הלילה היה קטן מהרגיל.



כבר יודעים שמדובר בפיגוע על רקע לאומני והחשוד עדיין לא נתפס. דיזנגוף ריק לא רק יחסית לערב קר ממוצע, הוא כמעט ריק מאדם. במקום יש כמה צוותי טלוויזיה, מעט סקרנים ועוד כמה בודדים המאמינים שהחיים צריכים להימשך, אך רובם החליטו להוריד פרופיל היום.



כמה מהברים הסמוכים למקום הפיגוע החליטו לסגור לאות סולידריות, “אבל רק לערב אחד, כי אסור לתת לטרור לנצח”. וזה בעיני אולי הסוד של מה שאוהבים לכנות בלעג "הבועה התל־אביבית". כתל־אביבית לא בועתית ולא מנותקת, אני מתרגזת מאמירות שמציגות את תושבי העיר כאדישים ומנותקים, אבל שכשנבחרי ציבור ופוליטיקאים מרשים לעצמם לנפנף בקלף "בועת האספרסו" לצרכים פוליטיים, מן הסתם פולש השיח הזה גם אל הרשתות החברתיות ובצורה מכוערת. "איזה מצחיק זה כשנרצחים בתל אביב", כתב מישהו בטוויטר בתגובה לציוץ הומוריסטי שתהה מדוע בירושלים מחבל מנוטרל מיד ובתל אביב אנשים נשארים אדישים.



יצאתי מביתי, שבאזור אבן גבירול, לכיוון דיזנגוף כמעט שעתיים אחרי הפיגוע. המסוקים עדיין היו באוויר, הרחוב נסגר בחלקו, ושוטרים וניידות ערכו מרדפים בלבה של העיר שזכתה להשמצות ברשת מרגע שהידיעות הראשונות על האירוע החלו להגיע.



“מגיע לכם. תראו מה זה”, כתב מישהו בפייסבוק ושכח שהתל־אביבים המושמצים הם ברובם תושבי פריפריה שהגיעו לעיר הגדולה מבחירה חופשית, על מנת לחיות במטרופולין מרכזי בדיוק כמו שעושים אנשים בכל מקום אחר בעולם.



מה שכולם שוכחים הוא שטרור אינו נמדד במספר ההרוגים או במונחים בומבסטיים כגון “מגה פיגוע”. הוא נמדד ברמת הפחד. המטרה של הטרור היא בראש ובראשונה לזרוע חרדה ולשבש את שגרת החיים. וכמה קל לשבש שגרת חיים בעיר שהסלוגן שלה הוא "ללא הפסקה", סמל החופש. אני לא מכירה עיר אחרת בעולם שמצליחה להתאושש מהר כל כך מאסונות כמו תל אביב. והיו בה די אסונות שהתרחשו לא פעם מתחת לביתי.



כשיצאתי בבוקר שבת ביום שאחרי הפיגוע לאזור דיזנגוף לבית הקפה, שמחתי לראות שלמרות הכל יושבים שם אנשים כבכל שבת בבוקר. אולי לא כמו בכל שבת שמשית רגילה, אבל אנשים בכל זאת היו בסביבה, מנסים לחזור לשגרה. אולי כי זה מה שצריך לעשות למרות הכל בכל מטרופולין שוקק חיים שמסמל יותר מכל את החופש, גם כשמכה בו טרור.