1. נחמה פורתא
יום שבו מורשע ראש ממשלה בקבלת שוחד ונדון למאסר, הוא יום עצוב. חלק גדול מאיתנו חגגו את היום הזה משל היה יום העצמאות. זו זכותם. אם כי, אהוד אולמרט היה גם ראש הממשלה שלהם וההיסטוריה לא תבדיל בין אלה ששמחו לאידו לאלה שנעצבו לאידם. אלה כמו אלה היו אזרחים באותה מדינה שמשגרת עכשיו את מי שעמד בראשה אל בית האסורים. בכניסתו להיכל הקלון של ההיסטוריה, גורר איתו אולמרט גם אותנו, אזרחיו.
קריירה של 40 שנה, שכללה תפקידים כמו ראש עיריית ירושלים, שר בממשלות ישראל וראש ממשלת ישראל, ירדה בגעש מי ביוב אל האסלה, ולא נודע כי הייתה. אף אחד לא יזכור שהוא זוכה מפרשת הולילנד. יזכרו שהורשע בטלנסקי (אחרי שזוכה בערכאה הראשונה), והורשע בסעיף שוחד נוסף (חברת הזרע), ובסוף הוא הולך לבית הסוהר בגלל 60 אלף שקל פה, וכמה עשרות אלפים שם. דרך עלובה ללכת. את הקלון הזה יישא עמו אולמרט לנצח ונדמה לי שבקרוב גם הוא יתחיל להבין את זה. יחד איתו, נישא את הקלון גם אנחנו. כן, גם אלה שרוקדים. גם אתה, דן. הרי היית שם בכל הזמן הזה.
אבל יש מחצית כוס מלאה. ברמה העקרונית, טוב לחיות במדינה שמסוגלת לשפוט ולהעניש בחומרה את ראש הממשלה שלה (אחרי שעשתה את זה לנשיא). זה עדיף על האלטרנטיבה. לצערי, הימים האלה חלפו, יחד עם אולמרט. גם לו עצמו יש סיבה לחיוך חמוץ על כי זוכה בפרשה העיקרית. ב"הולילנד" הוא לא הורשע. נחמה פורתא. למקורביו ומשפחתו יש סיבה לסיפוק מסוים על כי שש שנים בפועל הומרו בשנה וחצי, לפני ניכוי שליש.
לאלה שסבורים (כמוני) שהשופט דוד רוזן התפרע בפסקי וגזרי דינו, יש סיבה לחייך כי בית המשפט העליון הטיח אותו בחזרה למציאות והחזיר את הפרשה לפרופורציות המתאימות לה. לאלה שסוגדים לשופט רוזן מאז שגאל אותנו מאויב הציונות והאנושות המסוכן ביותר מאז חמלניצקי (אולמרט) יש גם כן סיבה לשמוח, כי בסך הכל שמר בית המשפט העליון על הנראטיב של הולילנד והותיר חלק מהרשעות על מכונן ולא קלקל לגמרי את המסיבה.
בסוף, הם יקבלו את התמונה שלה המתינו קרוב לעשור: אהוד אולמרט, ראש הממשלה ה־12 של ישראל, ייכנס ב־15 בפברואר בשעריו של בית הסוהר ומאחוריו יוגף שער ברזל כבד. אין ספק שבאותו רגע נוכל להכריז על ישראל כעל מדינה שטוהרה משחיתות.
2. שגיאה פטאלית
עכשיו, בנימה אישית. מעולם לא נמניתי עם החבורה הקרובה של אולמרט, לא הייתי בביתו ולא אכלתי מכף ידו. גם כשהפך לראש ממשלה לא הייתה בינינו קירבה מיוחדת כלשהי. הוא היה ירושלמי ואני לא, הייתה לו חבורת העיתונאים שלו, חלק העריצו אותו וחלק אחר, גדול יותר, רדפו אותו. כל זה היה רחוק ממני. כראש ממשלה היו לי תקופות טובות מולו, ולא מעט תקופות רעות. קראתי לו להתפטר אחרי מלחמת לבנון השנייה (טעיתי), והיו לנו כמה קטטות מפוארות במהלך התקופה.
רק אחרי שהופל מכס ראש הממשלה, השתנה יחסי אליו. ראשית, בגלל הבעיה הגנטית שאני לוקה בה, להיות תמיד לטובת האנדרדוגים, ולנסות לשחות נגד כל זרם שהוא. שנית, כי ראיתי מקרוב את האנרגיות האדירות שמערכת שלטון החוק השקיעה בהפלתו והכרתי מקרוב את הכוחות החיצוניים העצומים שהתגייסו כדי לפמפם ולממן את מסע רדיפתו.
יותר מ־30 שנה אני מפשפש במעשיהם ובהתנהלותם של בכירי הפוליטיקאים שלנו. אני ממשיך להחזיק בדעתי המוצקה שמכל הפוליטיקאים בדורו, אולמרט אינו הכי מושחת. הוא גם לא בשלישייה הפותחת. הוא התנהל כל הקריירה שלו באזור הדמדומים, רגל פה ורגל שם, אני מניח שהוא חצה קווים ועיגל פינות, אני מניח שהתנהלותו הייתה נגועה לא מעט פעמים בשחיתות. שום דבר ממה שעשה לא היה חריג לאותו דור שאני מדבר עליו. מה שהיה חריג הוא ההשקעה הממלכתית האדירה בסילוקו.
אני חושב שההשקעה הזו באה משום שאולמרט ניסה להרים ידו על מערכת המשפט. הוא מינה את חיים רמון לשר המשפטים, ובדיוק כשהתחילו לדבר על רפורמות באה פרשת "הנשיקה" והרחיקה את רמון. אז עשה אולמרט את השגיאה הפטאלית ביותר שלו ומינה לתפקיד את פרופ' דניאל פרידמן. נו, טוב. על פרידמן אי אפשר לתפור תיק, כי הנזירה תרזה היא שלום דומרני לידו. אז השקיעו באולמרט. לא, לא צריך לתפור לאולמרט תיק. הוא גורר אחריו לא מעט תיקים שתפר בעצמו. מספיק לפתוח את כל התיקים שפתחו, ופתחו תיקים רבים, עד שאחד או שניים יתלבשו טוב והמשימה תושג.
ולכן, מה שמפריע לי זה לא שאדם חף מפשע ילך לבית הסוהר. כבר סיכמנו שאולמרט מושחת. נקסט. מה שמפריע לי זה שיש כאן אכיפה סלקטיבית ויש מערכות עוצמתיות שיודעות לרמוס מי שמאיים עליהן ויש, במקביל, שלטון חדש שהשתלט על כל אותם צמתים חיוניים ועכשיו כשצריך לחקור, אין כבר מי שייתן את ההוראה, אין מי שיבצע את החקירה, ואשת ראש הממשלה מזומנת לחקירה אחרי שבועות ארוכים של עיכובים ותיקים תפורים ומה לא, וכשזה כבר קורה, הוד מעלתה מגיעה ב־4 אחר הצהריים לחקירה.
יודעים למה? כדי שהחקירה תימשך זמן קצר והיא תוכל לחזור הביתה, וכבר יום שישי, ויהיה לה כל הוויקאנד להתייעץ עם עורכי הדין ולגבש קו הגנה וכל מיני גורמים עלומים ימשיכו לרמוז לעזרא סיידוף לפרוש עכשיו (כפי שפורסם ביום רביעי בחדשות 2), ועוד כל מיני פעולות עלומות וחשאיות ועוצמתיות שנעשות כדי שבמקרה של משפחת נתניהו, הכלבים ימשיכו לנבוח ואנחנו נמשיך לשלם על הבונזו כדי שהשיירה תעבור.
3. תשאלו את נסראללה
אבל בואו ניפרד כמו שצריך מאהוד אולמרט. אחרי שסיכמנו שהוא מושחת, ברשותכם עוד כמה דברים: הוא היה ראש ממשלה טוב. כשהיה צריך להוריד כור גרעיני בסוריה, הוא הוריד (על פי פרסומים זרים) כור גרעיני בסוריה, ועשה את זה בלי דיבורים ובלי נאומים ובלי קשקושים, במבצע מופתי שעוד יילמד בבתי הספר החשאיים. הוא עשה את זה אף על פי שנשיא ארה"ב לא התלהב, וסחט אחר כך מחמאות מהנשיא ("לבחור הזה יש ביצים"), והעלה את היחסים האסטרטגיים והאינטימיים בין ישראל לארה"ב לגבהים חסרי תקדים.
אולמרט גם יצא למלחמה בלבנון כי חיזבאללה פלש לשטחנו וחטף (והרג) שני חיילים והפגיז את כל קו העימות. אחרי שגנרלים גדולים ממנו "הכילו" ו"התאפקו", ו"איימו" ו"ידעו מה לעשות" ולא עשו כלום, אולמרט, ההוא מ"במחנה", פשוט הורה לצה"ל להיכנס באמא של נסראללה והבעיר את לבנון. כמעט שחטנו אותו על זה, אבל בדיעבד זה היה מעשה נכון. נדמה לי שהיום יש לא מעט אנשים שמסכימים איתי בנקודה הזו. מכל מלחמות ישראל, למלחמת לבנון השנייה היה האפקט הכי חזק לחיוב על ההרתעה הישראלית ועל השקט המופתי ששרר אחריה תקופת שיא. ישראל הוכיחה שהיא גמרה לאיים והתחילה לפעול במטרה להגן על ריבונותה. נסראללה, שרובץ בבונקר עד היום, אמר שאם היה יודע שזו תהיה התגובה, לא היה יוצא לפעולה. באותה הזדמנות, למדנו מהו מצבו האמיתי של צה"ל ונחלצנו לשקמו, באמצעות הרמטכ"ל אשכנזי, שחוסל אחר כך, במבצע לא פחות מתוחכם מהמבצע לחיסול אולמרט. אולי אפילו יותר.
תמכתי באולמרט גם במבצע עופרת יצוקה. הוא רצה ללכת עד הסוף, אבל לא נתנו לו. אהוד ברק וציפי לבני פחדו מהבחירות שבפתח, אשכנזי לא רצה להסתכן יותר מדי. אולמרט היה בשבועות האחרונים של כהונתו ונאלץ לוותר. חבל שוויתר. כל חיי לא אשכח לו את העובדה שהעדיף את טובת המדינה על טובתו האישית ולא הסכים לחתום על עסקת שליט, בתנאים טובים מאלה עליהם חתם אחר כך נתניהו. כל מה שהוא היה צריך לעשות, זה לחתום. כעבור כמה ימים הוא היה כבר בבית, בלי אחריות או סמכות, אבל עם כל היוקרה והכבוד בעולם. הוא היה יכול להפוך למלך ישראל שהחזיר את הילד הביתה, כשאת המחיר ישלם ראש הממשלה הבא אחריו. אבל האחריות הלאומית לא נתנה לו לעשות את זה. שנתו נדדה שני לילות עד שהחליט שלא יעשה את זה. אחר כך בא נתניהו עם מעשה הפוך: אחרי שהטיף וחינך שנות דור נגד מו"מ עם טרור, שחרר מאות רוצחים והחזיר את שליט הביתה. עכשיו, אנחנו מתפלאים שחמאס רוצה מו"מ ושחרור רוצחים תמורת חלקי גופות.
כשאולמרט הבעיר את לבנון והחריב את עזה, מעמדה של ישראל בין האומות היה בשיא וראשי מדינות אירופה התארחו אצלו בסלון בבלפור. גם בעיית הלגיטימציה לא הייתה כל כך אקוטית. העולם האמין שאנחנו רוצים שלום, כי רצינו, וזה הספיק. ליורשו של אולמרט בתפקיד אין בכל הגוף האומץ שיש לאולמרט בקצה שערותיו הווירטואליות. גם לנהל את המדינה הוא ידע. לא, הוא לא היה ראש ממשלה מושלם, והיו לו מגרעות לא מעטות, והוא לקה בזחיחות וביהירות (אין דבר שהוא שונא יותר מאשר לקרוא עליו את צמד המילים הזה) והוא היה נמהר לפעמים, אבל בסך הכל הוא עשה כמה דברים חשובים למעננו ולי אין כוונה לשכוח אותם.
4. קו ההגנה האחרון
ובמעבר חד, לחקירתה של הגברת שרה נתניהו. מתישהו, לא עוד הרבה זמן, נצטרך לבדוק את השתלשלות קבלת האישור לחקור את הגברת באזהרה. הזמן שעבר, גרירת הרגליים, רוח המפקד שלא נשבה, הבדיקות והשאלות וההשלמות וההתלבטויות, כאילו מדובר בהכרזת מלחמה על רוסיה וסין בו־זמנית (אם כי, יכול להיות שחלק מהמעורבים היו מעדיפים להכריז מלחמה על רוסיה וסין).
בעידן החקירה הקודמת, סוף הקדנציה הראשונה (1999־2000), שני עורכי הדין של הזוג נתניהו היו יעקב וינרוט ויהודה וינשטיין. אכן, עולם קטן ומצחיק. הם היו מסיעים אותה לחקירות ביאח"ה בבת ים, וממתינים לה במכונית עד שתסיים. נאמר זאת כך: הם לא נהנו מהחוויה. וינרוט היה (ונשאר) נביא הזעם והפאתוס, עמוד אש וענן כשעמד לפני המחנה בעיניים רושפות והטיל אימה מסביב. וינשטיין היה "קול" בהרבה, נינוח ומחויך ואפילו משועשע מהסיטואציה. מספר 2 קלאסי. שניהם יצאו עם תובנות מסוימות מאוד מהאירוע הטראומטי הזה (גם חוקרי המשטרה, אגב).
הסיבוב הנוכחי מוצא אותם זה מול זה, לפחות מטאפורית. וינרוט, הערמומי בהרבה מוינשטיין, הצליח לתמרן את היועץ לפגישה כפויה בעניין מרשתו, אבל בשורה התחתונה הבקיע שער עצמי מרהיב לשערה של הגברת ולא הייתי מתחלף איתו בסוף השבוע הקודם, כשלכותרות עלתה שאלת מצבה הנפשי, באדיבות פרקליט המיליונים היוקרתי.
צריך לקוות שייתנו לחוקרי המשטרה לעשות את עבודתם נאמנה. גם עשירית מהאנרגיה והיצירתיות שהתגלו במשטרה ובפרקליטות בחקירות אולמרט השונות, תספיק בענייננו. עד המדינה כבר מוכן, רק צריך שיופעל עליו הלחץ המתאים. עשרות קצות חוטים ממתינים למשיכה. על פי החשד, מדובר במפעל יעיל ומתוקתק להעברת הוצאות אישיות או משפחתיות אל קופת המדינה. פעם זה חשמלאי, פעם זה רהיטי גן, פעם מטפלת לאב הישיש, ויש עוד פעמים רבות והסתעפויות שונות ורעיונות מוזרים ואין ספור דרכים. הכל לכאורה, כמובן.
השבוע עלתה עובדת לשעבר במעון ראש הממשלה לשיחה מצמררת אצל יעל דן בגלי צה"ל. מומלץ לכל מי שעדיין חושב שיש כאן קונספירציית ענק של עובדי מעונות מושפלים להפיל ראש ממשלה בישראל, להאזין לשיחה הזו. "אל תאמינו לחיוך שלה", אמרה העובדת, "ראש הממשלה חי בבית לא נורמלי. צריך לשים סוף לטרור שם... עבדתי בבית ראש הממשלה. אני ממשפחה מכובדת, מוערכת. במעון רה"מ נפגעתי הכי הרבה שאפשר. הושפלתי. הרגשתי את ההרגשה הכי נוראית שאדם יכול להרגיש. אני רעיה טובה, אחות ובת נאמנה, אבל שם הייתי כלום. שם היה אפשר לזלזל בי ולהשפיל אותי. שם לא נחשבתי לבן אדם. את הכאב הזה אני נושאת עד היום... כולם ידעו מה שקורה לי שם, עד היום. סיפרתי גם למשפחתי. כל הזמן צעקות, מריבות, רעדנו מפחד, שלא נרגיז אותה, שלא נביא אותה לעצבים. בואי תעבדי 24 שעות עם אדם שהוא עצבני וכל הזמן משתולל ומעליב. אין מישהו במדינה שמוכן לעבוד כך".
כשנשאלה אם היא מדברת על אלימות של ממש, אמרה: "כן, בוודאי אלימות, פיזית ומילולית. ממש אלימות. האישה הזו מסוכנת. אני שמחה שהיא הוזמנה לחקירה, ואנחנו מתפללים שמישהו יעצור את הרודנות הזאת. זו הייתה התעללות ברמה פלילית ממש. לא הייתי שמחה שם אף פעם. אני רוצה שעם ישראל ידע שרה"מ הנבחר, ואני נמנית עם בוחריו כמו כל משפחתי, נמצא בבית תחת השפעה לא השפעה... בבית לא נורמלי פשוט". היא אישרה את דבריו של מני נפתלי על כי הגברת שותה הרבה אלכוהול. "כן, שותה מעבר לכמות סבירה. שותה עד לשוכרה. אני ראיתי אותה בבית מתנדנדת. אני מוכנה להיחקר על זה בפוליגרף, לומר את זה בכל מקום והאמת הזו תצא לאור".
במהלך השנים שמעתי עשרות עדויות כאלה. כולן אותנטיות, יד ראשונה, ללא שום אינטרס או כוונה. רוב האנשים האלה ליכודניקים, מעריצי נתניהו. הם נחשפו לאימה, וחלק מהם שרדו כדי להעיד. אם מישהו חושב שזו רכילות, הוא מוזמן להתקדם הלאה. אין לדבר הזה שום קשר לרכילות. הגברת נתניהו נוטלת חלק פעיל בניהול המדינה. גם את זה כבר כולם יודעים. היא פסיכולוגית ילדים (את זה משננים באוזנינו שנים. פתאום זה מעורר צמרמורת). יש כאן קשר של שתיקה שנמשך עשורים. אני כותב עליו כבר 20 שנה. בהתחלה הייתי לבד, אחר כך באו אחרים, והחלו לצוץ עדויות. מערכת אדירה של השתקה ונטרול עובדת כדי להעלים את העדויות והאנשים האלה, או לחלופין להכפיש ולרמוס אותם ככל האפשר (ע"ע מני נפתלי). ובכל זאת, הם ממשיכים לצוץ.
נדמה לי שלמרות שנתניהו השתלט על חלק ניכר משומרי הסף והרגולטורים, את האמת הזאת כבר לא ניתן יהיה להסתיר. נדמה לי שגם הפרקליט וינרוט הבין את זה, כשהזכיר בשיחתו עם היועץ את "מצבה הנפשי" של הגברת. מדובר בקו הגנה אחרון.
5. פני הקומבינה
ביום שישי האחרון השתתף ניר חפץ ב"אולפן שישי" וייצג שם את משפחת נתניהו. "יועץ לבנימין נתניהו", כך הוגדר. לקראת סוף הראיון, שבו הסביר ש"הגברת נתניהו שפויה יותר מכולם", הוא נשאל אם הוא מועסק ישירות על ידי משפחת נתניהו ואם משלמים לו. הוא הסביר ש"זה מוסדר מול רשויות המדינה בכתב". ביום שני הוא קיבל ידיעה מרביב דרוקר בחדשות 10, ביום שלישי תחקיר של אבנר הופשטיין בגל"צ וברביעי סנוקרת סופית של בועז שפירא ב"מבט", שם התברר שלא מוסדר ולא נעליים.
צריך להתעכב רגע על העניין הזה: בזמנו סיפרתי כאן את סיפורו של שעיה סגל, היועץ המשפחתי הקודם. הטרדתי אותו חודשים בשאילתות האם הוא מקבל כסף על שירותיו. הרי אם הוא עובד חינם, מדובר במתנה לראש הממשלה ונשאלת השאלה האם הוא מקבל תמורה צדדית. סגל התחמק. בסוף, נשברו אנשי נתניהו והבינו שצריך להוריד אותי מצווארו (וצווארם). ביבי שם נפשו בכפו, רשם לפקודת סגל צ'ק ע"ס 3,500 שקל (סכום מצחיק. עלות שירות כזה היא בסביבות 3,000 דולר בחודש) וכולם נשמו לרווחה. סגל יוכל להגיד שקיבל כסף, בלי לצאת שקרן. כעבור כמה ימים גילתה הגברת שסגל קיבל כסף. זעמה עלה השמיימה ועוד באותו ערב יצא שליח בהול לביתו של סגל באזור, קיבל את הכסף בחזרה והשיב אותו לבעליו החוקיים.
נחזור רגע לחפץ. הוא עובד עבור המשפחה בחינם, אבל במקביל מקבל מהליכוד 33 אלף שקל בחודש תמורת ייעוץ אסטרטגי, שהליכוד לא צריך (על פי מבקר הליכוד). כך נראית הקומבינה. בזמנו, עוד בתקופת מני מזוז, ביקש נתניהו להפעיל את מערך הדוברות הממלכתי שעומד לרשותו לצורך דברור תלאותיו המשפחתיות, אבל היועץ אסר על כך במפורש. אז נמצאה הדרך לעקוף.
אבל יש עוד: הופעה של חפץ בתוכנית טלוויזיה יוקרתית תחת הקרדיט של "יועץ ראש הממשלה" שווה, על פי הערכות של יועצים אסטרטגיים, מאות אלפי דולרים. היא בעצם משדרת לעולם העסקי בישראל שמי שרוצה להגיע לבלפור, יכול לעשות את זה דרך חפץ. סוג של דני נוימן, רק עם הרבה יותר אפסים אחרי הספרה הראשונה. ככה עובדת הקומבינה ואין מי שיעשה כאן סדר. תארו לעצמכם שזה היה אולמרט, ולא ביבי. אגב, בזמנו שאלתי גם את עו"ד דוד שמרון, הפרקליט המשפחתי, אם הוא קיבל אי פעם כסף ממשפחת נתניהו על אלפי השעות שעבד בשירותה. עד היום לא קיבלתי תשובה.
חפץ לא צריך את התשלום המשפחתי. מאז שסומן כמחובר לבלפור, הוא מוצף קליינטים שרוצים להתחבר לבלפור. אז בסוף היועץ כותב איזה הסדר ניגוד עניינים מגוחך והכל נמשך כרגיל. העיקר שאף שקל לא ייצא מהמתחם המשפחתי לשום מקום. אגב, לשם השוואה, כשאולמרט נקלע לצרותיו האינסופיות, הוא שכר את שירותיו של היועץ האסטרטגי אמיר דן, והוא משלם לו ריטיינר חודשי קבוע מכיסו. גם כשהיה ראש ממשלה וראש מפלגה, אולמרט לא ניסה להפיל את התשלום הזה על אחרים. טוב, אבל הוא מושחת, אז זה לא רלוונטי.
כדי שנבין עד הסוף את הלך הרוח המשפחתי, הגיעה השבוע קאיה, הכלבה הנשכנית (אבל יפהפייה) של משפחת נתניהו, והסבירה לנו: בחשיפה של "עובדה" התברר כי המשפחה דורשת מהמדינה שתממן את הוצאות מזונה של הכלבה. כן, זה אמיתי. אגב, יכול להיות שמבחינה חוקתית, זה מתקבל על הדעת. אבל יש כאן גם בחינה מוסרית, ערכית, אנושית. משפחת נתניהו שווה עשרות מיליוני שקלים. אנחנו מממנים את כל מעונותיה, גם הפרטיים. הם רצו כלבה, הם לקחו כלבה, כל הכבוד שעשו את זה (וכל הכבוד שאימצו כלבה מבוגרת מכלבייה). אין להם כמה לירות לשק מזון לכלב פעם בחודש? אין להם בושה? אין להם עכבות? אין לידם מי שיכול להסביר להם שיש דברים שלא עושים? התשובות: כן, לא, לא ולא.
6. שלטון הקומיסרים
מילה לסיום על "גדר חיה", של דורית רביניאן, הספר שהקומיסרים של משרד החינוך פסלו השבוע. לפני הכל, כמה עצוב לגלות שהפקידים (במקרה הזה שתי פקידות) במשרד החינוך עלובים כל כך. זה מזכיר את הסיפור על הספר של ויקטור אוסטרובסקי והמוסד, שיכול היה לגווע בשקט ולא לעורר תשומת לב עולמית, אלמלא החליט המוסד לנהל מלחמת חורמה באוסטרובסקי ומכר לו כמה מיליוני עותקים ברחבי העולם.
אבל גם מבחינת המהות, מדובר כאן בסיפור מזעזע. מישהו באמת מאמין שצעירי וצעירות ישראל יתחתנו עם ערבי/ה בגלל ספר? מצד אחד, מעבירים הצעת חוק ללמוד ערבית מגיל צעיר (בצדק), מצד שני פוסלים ספרים כדי לא להכניס רעיונות התבוללות למוחם של בני הנוער. ומה בשלב הבא? ימונה קומיסר לכל בית ספר? ייבדקו חלומותיהם ומחשבותיהם של התלמידים? איזה עולב. ההיסטוריה מלאה רומנים מהסוג הזה, אהבות אסורות, דילמות. גם התנ"ך, אגב. אז נפסול את התנ"ך?
צעירים מתאהבים זה דבר לא נשלט. אנחנו חיים עם הערבים והם איתנו, מטבע הדברים פה ושם יש מקרים רומנטיים. זוהי דרך האדם. עוד לא נולד הקומיסר שיחסום אותה. אף צעירה לא התאהבה באף צעיר בגלל ספר. ואם תפסלו את הספר, תייצרו את הרומנטיזציה ותהפכו את העסק כולו למסקרן, מרדני ומיוחד. הרי זה בדיוק מה שמביא צעירים. בקיצור, האידיוטים במשרד החינוך גם החזירו אותנו לימי הביניים, גם גרמו נזק לאידיאולוגיה של עצמם וגם אין להם מושג איך יורדים עכשיו מהעץ. אפשר לחשוב שבנות ישראל נוהרות לכפרים הערביים בהמוניהן (או בני ישראל, בהתאמה).
אני לא מקנא בנפתלי בנט השבוע (בעצם, באף שבוע). הוא הוכיח לנו פה ושם לאחרונה שאפשר להיות ימני ונאור, ואפשר מדי פעם להתגבר על הסתירה המובנית בין דת להומניזם וליברליות. עכשיו הוא נקלע לסמטה שאי אפשר לצאת ממנה בחתיכה אחת, וזה בגלל שתי פקידות לא ממש חכמות שניסו להיות צדיקות יותר מהאדמו"ר. חבל.