מרחק של 65 קילומטר מפריד בין ירושלים לתל אביב; אך זהו מרחק של שמיים וארץ. ירושלים היא שמימית, עם יומרות לקרבה לבורא עולם. ואילו תל אביב היא ארצית, עיר של אנשים וים, גם בימים של טרור. במתח שבין שתי הערים האלה מתקיימים חיי המדינה, ואולי אף ייקבע עתידה. ירושלים היא המרכז ההיסטורי היהודי, הגשר בין ציון לגולה, בין העבר לעצמאות המדינית. תל אביב היא ישראל החדשה. המטרופולין הגדול, גשר לעולם הרחב.
תהליכים חשובים עוברים על שתי הערים, אשר ישפיעו על ישראל העתידית. בירושלים שני מרכזי עוצמה משמעותיים - ההנהגה הפוליטית והרבנות. ראש ממשלה, שרים, חברי כנסת, רבנים בעלי השפעה, חרדים ודתיים־לאומיים. ירושלים כיום אינה ירושלים של טדי קולק, אלא מעוז ימני דתי. השיח הירושלמי, כמו הרבה מן התפילות, הוא קסנופובי, פרנואידי, תוך אמונה בעם הנבחר ובארץ ישראל השלמה. נבואת נתניהו כי "לנצח נחיה על חרבנו" הולכת ומתגשמת בירושלים.
הפריפריה של ירושלים היא ההתנחלויות. הרוח המשיחית נושבת מהים לתוך מסדרונות הכוח של הבירה. בתהלים נאמר כי "ירושלים הרים סביב לה". כיום גם גבעות סביב לה, יישובים המלאים בנוער הגבעות, נציגי הפשיזם היהודי.
תל אביב של היום אינה רק הבועה האליטיסטית, כפי שרבים אוהבים לתארה. היא העיר הגדולה, מעין ניו יורק ישראלית. עיר של ממון, יצירה וגם חטאים. מוקדי הכוח אשר מניעים את העיר והמדינה הם מנהיגי תעשיית הטכנולוגיה הגבוהה, ראשי מערכת הביטחון ואנשי היצירה של התרבות והבוהמה.
מובילי הכלכלה הישראלית מודעים היטב לצורך הקיומי של ישראל לקיים יחסים טובים עם העולם, בעיקר המערבי. הם קוסמופוליטיים במטרה לייצא ולייבא רעיונות ומוצרים. ראשי מערכת הביטחון מבינים היטב את הצורך העמוק בקיום קשרים הדוקים עם ארצות הברית. הם פרגמטים בהגדרת תפקידם ודוגלים בפתרונות פרגמטיים לסוגיות המדיניות.
אנשי האמנות והתרבות תורמים לאופי הליברלי הפתוח של תל אביב; עיר רב־תרבותית, פתוחה לשונה ולמיעוטים. אם ירושלים היא לב הציונות ההיסטורית, תל אביב היא הגשמתה, היציאה מהגטו והוצאת הגטו מתוכנו.
המנהיגות הפוליטית עושה שימוש דמגוגי רב בתפקיד ירושלים למען נצח ישראל. האמת היא שירושלים של היום מייצגת את העבר היהודי הקשה ואת הנצחתו. תל אביב היא מרכז העתיד הישראלי. ממנה יבואו בסופו של דבר הכוחות שלהם סיכוי להצעיד את המדינה לעבר דמוקרטיה רב־תרבותית, דו־קיום אזורי והשתייכות למשפחת העמים.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת "יאללה מנהיגים צעירים"