יש הרבה מהאמת בחיבור שעשה ראש הממשלה בין הדרישה לנאמנות ושמירת החוק אצל ערביי ישראל ובין הפיגוע בתל אביב. אף שמרבית ערביי ישראל רוצים לחיות איתנו בשלווה, מדינת ישראל מאפשרת לקיים במחוזותיהם, בתוך מדינת ישראל, עולם שפועל מחוץ ומעבר לחוק. היא גם מתירה למיעוט קיצוני ששולל את עצם הקיום של המדינה להסית, להוביל ולהשתלט. הרבה מהאשם טמון במדיניות ארוכת שנים ששותפים לה הממשלה, בג"ץ והפרקליטות. אבל גם בנימין נתניהו מסתפק בעיקר בדיבורים. הוא לא מציב לערביי ישראל את האתגר של נאמנות מול שוויון, ומסתפק בעיקר בנאומים ואי מעש כלפי הסיבה המרכזית לגל הטרור הנוכחי - ההסתה.
הפיגוע בתל אביב והמצוד שמתקיים אחרי המחבל החדירו לקודש הקודשים - צפון תל אביב - את תודעת החומרה של גל הטרור הנוכחי. אבל בעוד שדוברי השמאל חוזרים על הרפרטואר הפתטי שלהם שהוכח שוב ושוב כחסר שחר, גם לראש הממשלה ולשר הביטחון אין בשורה ממשית. והנה, פיצוח ההתקפה נגדנו טמון דווקא בהמשך הקו שראש הממשלה ניסה לשווק במוצאי שבת, בזירת הפיגוע. הרצח הזה, כמו גם הרוב המכריע של הפיגועים שמכים בנו בכל יום, הוא תוצר של הסתה - בתוך הקו הירוק ומחוצה לו.
התופעה מקוממת במיוחד כשהיא באה מערבים אזרחי ישראל, כמו הרוצח מתל אביב. אבל מי שמנסה למכור לנו שמדובר במשוגע או באקזמפלר נדיר ותלוש מרמה אותנו ו/או את עצמו. אין כל הבדל בינו לבין נערה מזרח ירושלמית שדוקרת במספריים ברחוב יפו משום שמילאו לה את הראש בשקרים נגדנו. אין שום סיבה שילקוט הכזבים שאנחנו מאפשרים להשמיע נגדנו מירושלים, נצרת ורמאללה לא יניע גם צעיר ערבי שגר בתוכנו. למה שהוא לא יאמין למה שאומרים חברי הכנסת הערבים שלו ולמה שמפמפמים אמצעי התקשורת של הישות הפלסטינית. למה שלא יתקומם נגד החלאות הציוניות הרצחניות, שרק הסכין והרובה ימגרו אותן. למה שהוא לא יסיק את המסקנות המעשיות.
דווקא השבוע אפשר ללמוד משהו מהסעודים, בלי בהכרח להוציא להורג. כאשר האיראנים החלו להפעיל מכונת הסתה מתוך סעודיה, בין היתר באמצעות השייח' נימר א־נימר, הסעודים לא הסתפקו בדיבורים תקיפים בפנים חמורות, אלא הוציאו להורג את מי שחותר תחתם. כשחיזבאללה הצטרף לחגיגה, הם חסמו את שידורי הטלוויזיה של נסראללה.
אצלנו, לעומת זאת, מנהיגי ציבור כמו חנין זועבי ואחמד טיבי שוללים בשיטתיות את זכות הקיום שלנו כמדינה ציונית ומזדהים עם הטרור הפלסטיני. והנה לא רק שהם לא נמצאים מאחורי הסורגים, אלא ממשיכים לקבל משכורות ציבוריות ולהסית במלוא הגרון. ואילו מאולפנים וממשרדים ששוכנים 20 דקות מירושלים, ברמאללה ובנותיה, פועלת תעשייה של כזב, דה־לגיטימציה וקריאה לרצח נגדנו. רק בשבועות האחרונים בטלוויזיה ובפרסומים הרשמיים של אבו מאזן והפת"ח לא פסקה שטיפת המוח. מכל תוכנית ופרסום צוירה ישראל כפלישה של גורמים זרים, אכזריים ורצחניים, שרק הסכין והרובה ישימו קץ לעוול הטמון בה.
לכן קו ישיר עובר בין הפיגוע בתל אביב לבין השיח ברחוב הערבי, משני עברי הקו הירוק. הממשלה חייבת לשים סוף לחתירה ולהסתה מנצרת ומרמאללה, שקוטלות בנו ללא הרף. וערביי ישראל - הם חייבים לבחור צד, אם הם רוצים להמשיך לחיות כאן ולזכות בשוויון אישי.