קשה לומר שבמרכז האו"ם בניו יורק הורגשה אווירה חגיגית עם פרוץ השנה החדשה. למעשה, אפילו דיפלומטים ותיקים הידועים כמי שנוטים לאופטימיות לא ניסו להסתיר את תחושת המועקה: ההערכה היא כי 2016 צפויה להיות קשה, מסוכנת, ומדכדכת יותר מהשנה שעברה.
 
ל־2015 אין במה להתבייש - היא הייתה אחת השנים האלימות והקטלניות מאז תום מלחמת העולם השנייה. ובכל זאת, התחושה היא שהביטחון העולמי ימשיך להידרדר, והבעיות והמצוקות - בהן המלחמות, הטרור האסלאמי והמתיחות בין רוסיה לארה"ב - יחריפו. דיפלומטים, פרשנים ומומחים במרכז האו"ם דנים במשברים בטון אגבי שמזכיר את האמרה המפורסמת של מארק טוויין: "כולם מדברים על מזג האוויר, אבל איש אינו עושה דבר בקשר לכך".
 
ההסבר הרווח לתחזיות הקודרות הוא היעדר מנהיגות בקרב המעצמות. ביטוי קולע להסבר ניתן במאמר פרשנות שפורסם באתר השבועון "טיים". "היעדרה של מנהיגות גלובלית ייצור מהומה רבתי בשנת 2016", טוען הפרשן המוערך איאן ברמר, "בעולם של משברים ומצבי חירום כמו היום, להנהגה ולמנהיגות יש חשיבות ומשמעות מיוחדות. ובשנת 2016 יתברר ויתבהר באופן הבולט ביותר שלא יהיה אפשר לחמוק ולהתעלם מהעובדה שהעולם חסר מנהיגות". 
 

בעבר ייצג ה־7G, גוף שבו היו חברות המעצמות המתועשות והעשירות בעולם, גם הנהגה מדינית משפיעה ומובילה. הגוף הבינלאומי הזה התרחב והפך ל־G20, והוא כולל מדינות מאוכלסות וגדולות כמו סין והודו. מאז, מטבע הדברים, החברות בו מסכימות פחות, מתואמות פחות ומשפיעות פחות מהקבוצה הקטנה והמצומצמת שפעלה בעבר. ברמר מכנה את הקבוצה "G אפס", "צוות גלובלי שלחבריו ולנציגיו אין ערכים פוליטיים וכלכליים משותפים, אין סולם עדיפויות אחיד ומוסכם הנוגע למדיניות, אין חזון משותף לעתיד". 
 
הדברים מכוונים בעיקר נגד ארה"ב של ברק אובמה, שמעמדה העולמי ממשיך להיחלש, ולפי ברמר, אין עוד אזור בעולם שהיעדר המנהיגות העולמי מורגש בו כמו המזרח התיכון, "הגראנד־זירו של ה־G אפס". דאע"ש כבש אזורים נרחבים בעיראק וסוריה ומושל בהם, וההערכה היא שלמרות תבוסות שספג בשבועות האחרונים, הארגון עדיין חזק ארגונית וכלכלית, והוא צפוי להרחיב את פעולות הטרור שלו. למערכה יעילה למיגורו דרושים מחויבות אמריקאית וכספי משלם המסים האמריקאי, אבל אובמה מודע לעובדה שתמיכה במערכה לא תחזיק מעמד זמן רב בדעת הקהל.
 
גם האירופאים אינם יכולים לעשות הרבה. אירופה טרודה מעל לראשה בצרת מאות אלפי הפליטים, בניסיון לשמור את בריטניה באיחוד ובמציאת פתרון ארוך טווח למשבר הפיננסי של יוון. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל נחשבת למנהיגה משפיעה ומובילה, ונהנית ממעמד וממוניטין של אישיות בינלאומית איכותית. אבל בחודשים האחרונים אובחנו סימנים לכך שהשפעתה מתערערת בגרמניה - דבר שישפיע לשלילה על מעמדה בעולם. מעמדה של סין ממשיך להתחזק, אבל לבייג'ינג אין כוונה למלא את החלל שהתהווה בתחום המנהיגות הגלובלית, והיא מתמקדת בקידום האינטרסים שלה. 
 
נשאר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שמתנהג כראש מעצמה חסר מעצורים. סיפוח חצי האי קרים מוגדר אומנם בהצהרה רשמית של מועצת הביטחון כמנוגד לחוק הבינלאומי, אבל לפוטין לא אכפת. הוא לא מסיג את כוחותיו מחצי האי, ממשיך לממן את הבדלנים במזרח אוקראינה, ועושה כרצונו בסוריה. 
 
באיראן, גורמים שמרניים הפוחדים שהסכם הגרעין וביטול הסנקציות יחדירו השפעה מערבית, צפויים להגביר את פעילותם הקיצונית, בעוד שבסעודיה מתגבר החשש מהתחזקותה של השכנה השיעית. לפי הערכות, המשבר בין המדינות, שהסלים השבוע בעקבות הוצאתו להורג בריאד של איש הדת השיעי השייח' נימר באקר א־נימר, צפוי רק להחריף ולהעמיק.
 
ההתפתחות האחרונה במזרח התיכון מציבה את ארה"ב בין הפטיש לסדן. הבית הלבן לא הגיב על הוצאתו להורג של מי שמהווה סמל של האופוזיציה השיעית לבית המלוכה הסעודי, משום שארה"ב זקוקה לתמיכת סעודיה במערכה נגד דאעש. הבית הלבן נמצא במצב רגיש גם מול איראן בעת שהסכם הגרעין נכנס לשלביו המעשיים.
 
ואם לא הספיקה התסבוכת במזרח התיכון, השבוע הדהימה קוריאה הצפונית את העולם כשהודיעה שערכה ניסוי בפצצת מימן. מועצת הביטחון תוציא הודעת גינוי, הסנקציות נגד המדינה הסוררת אולי יחריפו, אך התחושה היא שדבר לא ישתנה.