משאבת מס: למה אנחנו לא מרגישים את הירידה העולמית במחירי הדלק?

משרד האנרגיה, האחראי על עדכון המחירים, שמח לבשר על ההוזלה, אבל יו"ר המכון לאנרגיה ולסביבה יוסי רוזן אומר שיכול להיות הרבה יותר טוב. "תראה מה קרה פה בשנתיים האחרונות: מחיר הנפט ירד מינואר 2013 ב־67% במחירים דולריים, ואם תנכה את הפרשי שער הדולר לעומת השקל, מדובר בירידה של 63.5%", הוא אומר ותוהה: "ובכמה ירד מחיר הדלק לנהג הישראלי? רק ב־24%. זה קורה בגלל שיטת המיסוי על הדלק: מוטל מס בסכום קבוע המתעדכן על פי מדד המחירים, ואינו מהווה חלק יחסי ממחיר הדלק. עלות הבנזין ושיווקו מהווה בישראל רק שליש ממחיר הדלק שהצרכן משלם בתחנה, וזה החלק המושפע בעיקר ממחיר הנפט בעולם. שני שלישים מהמחיר הם מסים, שאינם פוחתים כאשר המחיר יורד. משאבת הדלק שאתה רואה בתחנה היא בעצם משאבת מסים".
 

יש לשיטה הצדקה: המסים על הדלק אמורים לממן כבישים, מחלפים, נזקי זיהום, שיטור, חניונים ועוד - והמימון הזה אינו משתנה בהתאם למחיר הדלק. שיטת הבלו גם מונעת עלייה חדה במחירי הדלק כשהנפט עולה.
 

"טענות אלה מתאימות אולי לתקופה אחרת. לא רק בעלי רכב פרטי נהנים מהכבישים ומאמצעי התחבורה. פעם התייחסו לזה כאל מס פרוגרסיבי המוטל על עשירים בעלי רכב פרטי, אבל היום כולם נוסעים ברכב פרטי לעבודה כי אין לנו מערכת תחבורה ציבורית יעילה. לא רק שהמסים הגבוהים מונעים מהצרכן ליהנות מירידת מחירים כמו הצרכנים בשאר העולם, הם גם פוגעים במשק ובכושר התחרות שלנו. את המס הגבוה על הדלק משלמים כולם, כולל התעשייה שעדיין צורכת הרבה סולר כי הגז לא הגיע, וכשהמתחרים בחו"ל נהנים מירידת מחירים, כושר התחרות שלנו נפגע. 
 

"מה שהרגיז אותי היה כששמעתי את הכלכלן הראשי של משרד האוצר, יואל נווה, אומר שצריך להוסיף ולהעלות את הבלו ב־3 מיליארד שקל. הסבירו לי שהוא מתכוון שצריך להעלות את הבלו על הפחם, שחברת החשמל רוכשת כדי להסיק את תחנות הכוח שלה. אבל אחר כך שמעתי ששר האנרגיה הורה לחברת החשמל להקטין את השימוש בפחם ב־15%. התוצאה תהיה שההכנסות ממסים על הפחם יירדו, ואז, כמו שאני מכיר את משרד האוצר, הוא ישלים את ההכנסה באמצעות העלאת מס הבלו על כולם".
 

"חברות הדלק אינן מהוות לכאורה צד בוויכוח הזה. אבל אם אנחנו אומרים שרוב הכסף שהנהגים משלמים תמורת הדלק כביכול הוא מס שהמדינה גובה, הרי שעיסוקן העיקרי של חברות הדלק הוא גביית מסים עבור המדינה. הן לא מרוויחות מהגבייה הזאת. הן אפילו מפסידות: לקוחות רבים קונים את הדלק באשראי של 30 ואפילו 60 יום, אבל משלמות למדינה את המס בתוך 15 יום, ומפסידות כסף מהפרשי תקופת האשראי".  
 

 

"נכון. היו לנו אנשים שעסקו בתחום הזה, אבל הגענו למסקנה שזהו תחום שבו הרגולציה מטורפת מדי ומקשה על הפעילות. לעומת זאת אנחנו מקדמים את נושא השימוש בגז, שמוריד בשיעור ניכר את כמות הפליטות וכמעט נחשב לאנרגיה ירוקה. חשוב לנו מאוד לקדם את השימוש בגז לתעשייה ולהנעת כלי רכב".

"אז הוא אמר. צריך להבין שכללים רבים שלמדנו פעם בבית הספר לכלכלה השתנו, ומה שנכון היום לא יהיה נכון בעתיד. כשהייתי בחברה לישראל לא בנו מתקני התפלה, כי הכלכלנים אמרו שהמים יהיו יקרים מדי וזה לא כדאי. אבל עשו מכרז וכשהצגנו לממשלה את מתקן ההתפלה הראשון ואת עלויות המים, הם לא האמינו כמה זה יוצא בזול, והיום כל המדינה שותה ממתקני התפלה. אז כרגע הנעה בגז נראית לא כלכלית, אבל צריך חזון. צריך לעודד אותה כתעשיית ינוקא ולעשות את המהפך. אני מאמין שזה יהיה כלכלי בעתיד". 

הסרט "הזאב מוול סטריט" זכה כאן להצלחה מסוימת ולביקורות מעורבות. ליאונרדו דיקפריו גילם שם את דמותו של הברוקר השנוי במחלוקת ג'ורדן בלפורט, שהרוויח הון בשלהי המאה הקודמת בעסקי שיווק מניות מפוקפקות. בלפורט התפלש בעושר והתפרסם במסיבות סמים וחשק רבות משתתפים. בסוף העשור הסתבך, ולאחר שהלקוחות גילו שהונה אותם, הרשויות פתחו בחקירה. בלפורט הועמד לדין ונאסר ל־22 חודשים. לאחר ששוחרר עקר לבריסביין שבמזרח אוסטרליה.
 

כשנדמה שירד מכל נכסיו, נותר בידיו נכס יקר ערך: סיפור חייו המרתק. הבמאי מרטין סקורסזה שילם לו מיליון דולר על שיתוף הפעולה בסרט. את סיפורו הצבעוני משווק בלפורט ברחבי העולם: הוא מצליח למלא אולמות ומספק את כל המרכיבים הנכונים: כסף גדול, סקס, סמים, פשע ומוסר השכל. מרבית ההכנסות שלו כמרצה, כמנטור וכמאמן מוקדשות לפיצוי אלפי לקוחותיו שתבעו אותו על תרמית, וקיבלו אישור של בית המשפט לפיצוי בסך 200 מיליון דולר. 

בעוד חודשיים אמורים בלפורט וסיפור חייו להגיע לישראל. יזמי הבאתו, אנשי העסקים איציק מדינה ונתי ליוש, מקווים למלא בעזרתו את היכל מנורה מבטחים על 11 אלף מושביו, ולנצל את האירוע להשקה המחודשת של מכללת ההשקעות "קשפלואו" שהם מריצים.
 

מדינה וליוש הם אנשי עסקים הפועלים בדרך כלל מתחת לרדאר. מדינה התפרסם לפני שנתיים בשוק ההון בפרשת "הקלטת הלוהטת" של מוטי בן משה, איש העסקים שרכש את השליטה באי.די.בי מנוחי דנקנר בשותפות עם אדוארדו אלשטיין. הוא הגיח לעולם העסקים הישראלי משום מקום וסיפר שעשה הון עצום בתוך זמן קצר מעסקי תקשורת ואנרגיה באירופה. מעטים האמינו לסיפוריו, ורבים מפקפקים בהם עד היום. היה זה מדינה שחשף קלטת משיחה שהתקיימה בינו לבין בן משה, ובה נשמע בן משה מאשר שהכסף שברשותו שייך בעצם לגורמים אחרים. בן משה הכחיש וטען שמדובר במשפט שהוצא מהקשרו. מאז הסתכסך בן משה עם שותפו ונעלם. 
 

 

ממשרדים ששכרו בבית מעריב בתל אביב, מחדשים מדינה ושותפו נתי ליוש את פעילות המכללה שלהם, "קשפלואו". "אנשים מבינים שכמו שמתנהלות קרנות הפנסיה היום, לא יהיה להם ממה לחיות ביום שיפרשו", אומר מדינה, "אנחנו רוצים ללמד אותם לייצר הכנסה פסיבית: כלומר, מקור הכנסה נוסף, במקביל להכנסה מהעבודה".
 

אתם יודעים מה אומרים לאנשי עסקים שמבקשים ללמד אחרים: אם אתה יודע כל כך טוב לעשות כסף, למה אתה מבזבז זמן בללמד אחרים?

מדינה: "אני מכיר את האמירה הזאת, אבל אין קשר בין הדברים. אני מנהל את העסקים הפרטיים שלי ואני מצליח יפה מאוד. המכללה לא באה על חשבון העסקים האחרים שלי אלא בנוסף להם. זה לא מוסד פילנתרופי וזה עסק בפני עצמו".
 

"התשובה היא שלא חשוב כמה כסף יש לך. אנחנו מלמדים אנשים איך להרוויח כסף. ואם אתה יודע להרוויח כסף, לא חשוב עם כמה כסף אתה מתחיל".