בדרכו לחוג בית טלוויזיוני בווירג'יניה בנושא נשק באמריקה בהשתתפות כמאה בעלי עניין כנפגעי ירי, הורים שכולים לילדים שנורו, סוחרי נשק, כומר ושריף מתמודד לקונגרס, שלח ברק אובמה ל"ניו יורק טיימס" מאמר דעה לפרסום למחרת. בסופו של שבוע שבו אזכור טבח ילדי בית ספר בניוטאון גרם לו להיחנק מבכי וסיפק למצלמות קלוזאפ של דמעה נשיאותית גולשת על לחיו, הבהיר הנשיא מה תהיה התמה הבכירה של שנת נשיאותו האחרונה. ניסיונו – יש שיגידו מעט ומאוחר מדי ויתעלמו מהקשיים העצומים שהערימו הרפובליקנים על כל ניסיון להעלות את הנושא – לשנות כמיטב יכולתו את הקלות הבלתי נסבלת שבה מצליחים פושעים, מעורערים בנפשם וממורמרים לרגע לקנות נשק ללא מערכת אכיפה ובדיקה אפקטיבית שתעצור בעדם.
הנער שנולד בהוואי, אך אישיותו עוצבה בשיקגו, אחת הערים הקטלניות באמריקה ועם אצבע מהירה על ההדק של פושעים ושוטרים כאחד, יודע שאינו מסוגל להביא לשינוי מהותי לאחיזתה של אמריקה החמושה עד העיניים בתיקון השני לחוקה. אך הכאב המצטבר של מקרי הירי והטבח הרבים ונטולי הפשר, הביא אותו לשים את נפשו בכפו ולנסות להעלות את הדיון למחוזות אפקטיביים. במאמר שכתב ל"טיימס" הודה אובמה שהוא מודע לכך שלא יצליח להביא לשינוי מהותי בזמן שנותר מנשיאותו, אך הבהיר שלא יתמוך בשום מועמד למשרה פוליטית שרה־ארגון של נשק בידי אזרחים לא יהיה חלק בלתי נפרד ממצע הבחירות שלו.
ציניות רבה מדי - שאת להבותיה מכלכלים אגודת הרובאים (שסירבה להשתתף בדיון, אך רוחה הרעה נשבה בו), יצרני נשק עתירי ממון והפוליטיקאים שהם מפרנסים בהמוניהם - מונעת יכולת לקיים דיון מעמיק ורציני כמו זה שניסה להתקיים בווירג’יניה. עם 30,000 מקרי מוות מנשק חם בשנה, ששני שליש מהם הם התאבדות; 350 מיליון כלי נשק ב־65 מיליון בתי אב המפוזרים ביבשת הגדולה; ופרצות גדולות בחוק המאפשרות לכל דיכפין לרכוש אקדחים בתערוכות נשק ללא בדיקת רקע ולהגיע לשכונה מועדת לפורענות עם תא מטען מלא ולמכור את תכולתו לחברי כנופיות; ייצגה גישתו העניינית, האנושית והמונעת מדאגה גדולה של אובמה את מתווה השיחה לנושא המדמם שעה שאף אחד אינו מוכן לסכן את עתידו הפוליטי כדי לעצור את הדם.
למרות הליכות ונימוסים טובים שהיו בווירג’יניה ולמרות תשובותיו הענייניות והלגיטימיות של הנשיא, שאינו רוצה הרבה יותר מאשר להרחיב את בדיקות הרקע ולהגביר את כוח האדם המנהל אותן, חושש ציבור גדול שרואה בזכות לשאת נשק קריטית להגדרתו כאמריקאי חופשי בארצו כי מאחורי הדיבור הענייני השקול מסתתרת קונספירציה פדרלית שסופה איסוף שיטתי של נשק בחסות חוקים חדשים ועקיפת התיקון השני מהאזרחים החופשיים בארצם. לשאלה ששאל הנשיא בחיוך, מי יהיה כוח האדם שיאסוף 350 מיליון כלי נשק מבעליהם שעה שאינו מצליח לשכנע את הקונגרס לאשר לו מאתיים סוכנים פדרליים לאכוף את החוקים הקיימים, לא הייתה לאף אחד תשובה.
למרות סקרים שממצאיהם, כולל אצל רפובליקנים, מעלים שיש רוב ליוזמת הנשיא, מתנהל השיח תחת מעטה כבד של חשד ועוינות של מי שגדלו על הזכות להגנה עצמית וציד ואינם רוצים אף אחד ליד ארון הרובים שלהם. חלקם מבינים שתנאי השטח השתנו והאלימות הורגת גם אותם, ועדיין אין הם פנויים נפשית להרשות להשגחה מינימלית לעשות סדר בג’ונגל עירוני, שבו מחליפים גורמים לא אחראיים אש חיה הקוצרת את כל הנקרה בדרכה.