אין חדש במחנה השמאל. אותה אי נאמנות, אותה תככנות ואותה התנשאות ריקה מתוכן. אלה היו תמיד מסימני ההיכר הבולטים שלו במשך עשרות שנים. פעם, לפני הקמת המדינה, אנשיו של “המחנה" הזה הסגירו חברים באצ"ל לידי הבריטים. הם עשו אז את מה שלעולם לא יישכח להם. באנגליה, בתקופת הסזון, שילחו האנגלים הרוכבים על סוסיהם את כלביהם כדי שירוצו אחרי שועלים – ובארץ ישראל רדפו האנרכיסטים של “המחנה" את לוחמי המחתרת שבראשה עמד אז מנחם בגין כדי למסור אותם לידי המשטרה הבריטית. לפעמים הם גם היו מחזיקים בהם לפני הסגרתם ב"מעצר" בקיבוצים שונים, ומענים אותם כדי לגרום להם לבגוד בחבריהם.
גברתני “המחנה", לטענתם, תמיד ידעו יותר טוב מכל אחד אחר מה טוב לעם ישראל. בימי מלחמת העצמאות הם הטביעו את אוניית הנשק “אלטלנה", שעליה היו מאות מתנדבים שרצו להצטרף לכוחות הנלחמים בפורעים הערבים. לא מעט נהרגו מן הירי של “התותח הקדוש" לעבר האונייה. חלק מהם נהרגו בעודם שוחים אל החוף. מלחמת השחרור הייתה יכולה להיראות אחרת אם האונייה לא הייתה טובעת מול חופי תל אביב.
אחר כך שיתפו חכמי “המחנה" פעולה עם המשטר הסובייטי. “שמש העמים", הם קראו לרוצח ההמונים. מיליוני בני אדם, ובהם יהודים רבים, סופרים ואחרים נרצחו בידי סטאלין – אבל זה לא הפריע למשתפי הפעולה שיצאו ממרבצי השמאל הקיצוני לרגל לטובתו. חלקם ריגלו גם לטובת מדינות ערביות.
ועכשיו הם שוב עומדים בחזית העושים כדי לפגוע במדינה היהודית. המלשינות היא בדמם. לא המאבק על זכויות האדם, כביכול, הוא זה שמניע אותם. כל מה שהם מבקשים הוא לפגוע בעצם קיומה של מדינת ישראל, לקעקע את שמה בעולם הרחב – ולהגביר את בידודה.
כשמשרדי “בצלם" עלו באש, לא היה שמח מהם. הם כבר ראו בעיני רוחם כיצד הם מפיצים דברי בלע נגד הממשלה ונגד העומד בראשה בכל העולם. לא היה מתוסכל מהם בעת שלוחמי האש הסבירו שהכל נגרם בגלל קצר חשמלי. האכזבה שעלתה מעיניהם כשהתבררה האמת הייתה פשוט מעוררת שאט נפש. הם נראו מאוסים יותר מאי פעם.
נאמני המחנה האולטרה־אנרכיסטי יעשו הכל כדי להשחיר את פניו של הבית הלאומי של העם היהודי. אין אמצעי שהוא פסול בעיניהם. כמו בעבר, באותן שנים אפלות, מעוררות בחילה, שבהן הם שיתפו פעולה עם שלטונות המנדט הבריטי, הם מוכנים בעת הזאת להסגיר חיילים וקצינים לידי טריבונלים בינלאומיים. השנאה העצמית שורפת אצלם כל שביב של נאמנות למקום שבו הם נולדו. כספים הם מוכנים לקבל מכל מי שמבקש לערער על עצם זכותו של העם היהודי להתקיים במקום הזה.
ההתנגדות שלהם לזיהוי מקורות הכסף – אין בה כל תמימות. הם יודעים את זה. הם גם יודעים שאין בכך כדי לפגוע בחופש הביטוי שלהם. אמצעי התקשורת פעורים בפניהם לרווחה בכל מקום. אתרים ניאו־אנטישמיים, ואף גרועים מאלה, פותחים את שעריהם לרווחה בפני הגיגיהם. הם גם רשאים לנסוע ברחבי העולם – ולהשמיץ בקמפוסים השונים את צה"ל כאוות נפשם. מאומה לא יכול לעצור בעדם.
התומכים בהם בכנסת ומחוצה לה ממילא נושאים את שם הדמוקרטיה לשווא. אין להם כל בעיה עם המלשינות של מושאי הערצתם. נושאי דגלו של “המחנה" המחוצף הזה אף פעם לא רצו בדמוקרטיה. הם תמיד רצו באנרכיה וברדיקליזם ובשלטונו של מיעוט חסר עכבות שאין בינו לבין דמוקרטיה וזכויות אדם מאומה.
אנשיו של “המחנה" הזה רוצים לכבוש את השלטון בשיטות טוטאליטריות, אנטי־דמוקרטיות ואפלות.