בוויכוח על רשימות ההשמעה של גלגלצ, בלהט הצרחות של מאיה בוסקילה והטור של גידי גוב, נדמה שדעה אחת לא נשמעה, והיא הדעה שלי כמובן, וחבל. לדעתי, הבעיה היא שיש יותר מדי שירים בעולם, ולכן קשה לברור ביניהם מה לנגן ומה לסנן. על כל הנושאים כבר נכתבו והולחנו ונכתבו עוד ועוד שירים, וכל שיר חדש שיוצא, כל אלבום נוסף, רק מכבידים על המערכת ועלולים לגרום לקריסתה. כך שבינתיים, אין ברירה אלא לקיים ישיבות פלייליסט ולהשאיר בחוץ אמנים שנעלבים. ולכן אני מציע להסתפק בשירים הקיימים.



כמו שאין צורך לכתוב עוד שיר על עונות השנה, אחרי ש"12 ירחים" של נעמי שמר כבר נכתב, וכל ילד יודע שבתשרי נתן הדקל פרי שחום נחמד ואף אחד לא זוכר מה קרה באב, כך גם משירי אהבה רווינו. יש לנו כבר מספיק שירים מרגשים על התאהבות ויותר מדי שירים כואבים על פרידה. ולאמן שחושב שהאהבה שלו היא אהבה גדולה מהחיים, צריך להגיד, רד מזה, כבר התאהבו ושרו על זה לפניך. בשביל מה להקליט את "אני שוב מתאהב"? "LOVE" של ג'ון לנון מייתר את כל שירי האהבה שבאו אחריו. ולכן גידי גוב, ריקי גל ואריאל זילבר מתבקשים להפסיק להעמיד את גלגלצ בעמדה הלא נוחה של מסנני מוזיקה, ופשוט לא להקליט יותר. אם נרצה להיזכר בגידי גוב, יש לנו את "נאחז באוויר". אם נערוג לריקי גל, נאזין שוב ל"נערת הרוק".



אגב, לא רק במוזיקה צריך לעצור, גם בתחום הסרטים והסדרות אין כבר מה לחדש. מישהו מכם זקוק לעוד סרט משטרה על שוטר בפנסיה שנקרא לפעולה אחת אחרונה בכיכובו של מורגן פרימן? ממש לא. למישהו מאיתנו חסרה עוד סדרת דרמה משפטית שמתחילה בשרשרת רציחות לא מפוענחת, ורק חוקרת משטרה שקטה וחכמה מצליחה להתחקות אחר הרוצח, ובתוך כך מקריבה את זמן האיכות שלה עם בתה שנמצאת על הרצף האוטיסטי? תודו שלא.


לא בכדי כל מי שראה את "קרול", שיצא השבוע לקולנוע, נזכר ב"הרחק מגן עדן", של אותו טוד היינס, שמדבר על נושא דומה מזווית שונה. אז מה הועילו במאים בבימוים? "הרחק מגן עדן" (2002) מספר על אישה שמשום שבעלה מעדיף גברים על פניה, היא פוצחת ברומן עם הגנן השחור שלה. רומנים עם גננים שחורים כבר היו לנו ב"עקרות בית נואשות". אהבות אסורות התחילו ב"רומיאו ויוליה", ומאז כולם משכתבים את אותו סיפור. "קרול" החדש הוא רומן לסבי נועז מתחילת שנות ה־50 בארצות הברית. האחת מהן נשואה, והיא קייט בלאנשט, והשנייה, לא נשואה, והיא לא קייט בלאנשט. על רקע טענות על חוסר מוסריות של הקשר ביניהן ולמרות הפערים ביניהן, הן מצליחות להתאהב. מסביב כולם יעקמו פרצופים, כולל בעלה, הדביבון המזעזע של קרול.



אם בפרצופים עקומים ובהרמות גבה מוסרניות עסקינן, גם בסרט "גשר המרגלים" שבו מככב טום הנקס, אנחנו רואים שהוא מגן על מי שנחשד בריגול נגד ארצות הברית. סיפורי ריגול יש לנו גם ב"משחקי ריגול", ב"מרגלת", ב"מזימות בינלאומיות" ובכל סרטי ג'יימס בונד. ולא באמת צריך להתקבל למוסד כדי לדעת מה עושים שם, מספיק לצפות ב"המדרשה", ב"כפולים" או ב"קוונטיקו" החדש.



לכן אמנים ותיקים ויקרים, אין טעם להוציא מוזיקה חדשה, כי אף אחד לא יתייחס אליכם, אלא אם כן תעשו מעשה דיוויד בואי ותמותו. אז ינגנו אתכם שבוע שלם ברצף.



חמישה טיעונים לכך שאסור להחזיר את אריה דרעי למשרד הפנים. כי זה ממש כמו:


1. לשלוח לאהוד אולמרט מעטפה ולכתוב עליה "לא לפתוח!"



2. לתקוע את ינון מגל במעלית עם רחלי רוטנר



3. להכניס את אל צ׳אפו לכלא ולתת לו מפה של המנהרות וכפית



4. להפגיש את שי חי עם גבר שמן ואילם שאוהב מזרחית



5. לשחרר את האחים קורידו ליום כיף בג׳ימבורי