אביחי מנדלבליט עומד להיות בעוד כמה ימים היועץ המשפטי לממשלה, אך זה לא הולך להיות לו קל. קודם כל, משום שכבר הדביקו לו סטיגמה של מי ש"מקורב" לראש הממשלה, ובמקומותינו אין פשע גדול מזה. ראש הרשות המבצעת צריך לעבוד, לדעת חורצי הלשון של “המחנה", עם פונקציונרים לעומתיים. רק כך להבנתם תהיה לדמוקרטיה הישראלית משמעות קונקרטית. ורצוי גם שהמתמנים החדשים יהיו בני בניהם של פרנסי “המחנה".
 
אז בקדנציה הזאת זה כבר לא יקרה. לא מכבר מונה “מקורב" אחר לתפקיד ראש המוסד, ולפניו מונה ראש השב"כ. מפכ"ל המשטרה היה האחרון ברשימת “המקורבים". כל “המקורבים" אגב הם בעלי רקע דתי־לאומי, וזה בכלל משגע את “המחנה". אפשר גם להניח שכל הארבעה ספגו ערכים יהודיים בנעוריהם; ואפשר גם לצפות שארבעתם יהיו מסורים, בראש ובראשונה, למדינה שבהגדרתה, במסמך המכונן שלה, מופיע שהיא תשמש ביתו הלאומי של העם היהודי.
איני יודע כלום על האופן שבו הם מונו, אך אני משער שראש הממשלה לא הסתיר מפניהם את רצונו במי שבטוח בצדקת הדרך ובעליונות ערכים ששימשו אבני יסוד לתנועה הלאומית של העם היהודי.
 

אז נכון שעיניהם של אנשי “המחנה" כלות מרוב קנאה, אבל אין מה לעשות. זו דרכו של עולם. כשמתקיימות בחירות דמוקרטיות, המנצח לוקח את כל הקופה. כך זה באנגליה וכך זה בארצות הברית. אין לפגוע, כמובן, בזכויותיו האזרחיות של המיעוט – אולם יש לקבל את גזרת הבוחר. הרוב קובע את אופיו של המרקם החברתי. כך זה היה בעת שהאבות המייסדים של “המחנה" הזה שלטו פה ביד רמה. בכל הפרסים היוקרתיים זכו רק אלה שהיו בראש אחד עם מחלקי הפרסים.
 
אף הצמרת הצבאית עוצבה בדמותם. את השלל הלאומי הם חילקו ביניהם בלי בג"ץ ובלי בצלם. משרדי הממשלה היו מלאים באנשים “משלנו". די היה, בזמנו, בפתק של שר האוצר כדי שהמחזיק בו יקבל הלוואה נדיבה או קרקע באזורים מבוקשים. שליטתם בכל מערכות השלטון נתנה בידיהם את האפשרות לגרוף לעצמם מכל טוב הארץ.
 
ובכן הימים האלה חלפו לבלי שוב. מי שקיבל את הגה השלטון לאחר ספירת הקולות, מותר לו שלא לעשות הנחות לחצרני “המחנה". ואלה יצטרכו להשלים עם הסדר החדש. בניה הנאמנים של המדינה היהודית אינם יראים עוד מפני איש; לא מפני הגרפומנים הממלאים את טורי העיתונים, ולא מפני שוחרי המשפט שאצים רצים לבית המשפט העליון בכל עת שמינוי זה או אחר לא מוצא חן בעיניהם.
 
וגם שם כבר לא נרתעים מפני זעקות השבר של תגרני “המחנה", שביקשו במשך שנים להלך אימים על היושבים על כס המשפט. מאזן הכוחות השתנה גם בוועדה למינוי שופטים – ושם אפילו לא חשבו להטיל “חרם" על מי שמתגורר ביישוב שנמצא מעבר לקו הירוק שהתקדש לשווא בידי מתחסדי “המחנה".
ימים טובים באים עלינו – וגם באירופה, שאדמתה רוויה בדמם של מיליוני יהודים שנטבחו על לא כל עוול בכפם, יצטרכו להתרגל למציאות חדשה. המוני המוסלמים שימלאו את רחובות הערים ילמדו את תושביהן לאיזו מדמנה הם נפלו. צביעותם של האירופים תהפוך לבומרנג חברתי־תרבותי שיהיה טבול בהרבה דמים.
 
יהיה עליהם להתמודד עם אמיתות מסוג חדש.