הוויכוח בישיבת הממשלה בין נתניהו לשר התחבורה כץ בעניין כניסת שירות המוניות אובר לישראל לא פרץ במקרה. נתניהו חזר עם תובנות מקוריות מכנס דאבוס בשווייץ לאחר שנפגש עם מנכ”ל אובר העולמי.
ראש הממשלה התקשה להבין מדוע שר התחבורה שלו בולם את התחרות בענף המוניות (המדובר בשירות אובר X הכולל שירות היסעים שיתופי), והאם יש לכך סיבות פוליטיות (חברי מרכז הליכוד).
כץ לא נותר חייב והודיע על נכונותו לוותר על הטיפול, ובלבד שנתניהו יהיה בהמשך הדרך נקי משיקולים לא ענייניים של קידום אינטרסים של בעלי הון זרים.
עוד לא ברור מדוע מבין כל מנהלי החברות העולמיות איתר נתניהו זמן בלוח הפגישות הצפוף למנכ”ל אובר העולמי והאם באמתחתו שיקולים נוספים. ראש הממשלה עצמו העיד שאינו מכיר את מנכ”ל אובר, ושהטיפול בסוגיה נעשה בצורה עניינית.
בהנחה שזה המצב, לגיטימי עבור נתניהו לשאול ולהתעניין מדוע כץ בולם שירות חשוב שיעודד את התחרות ויוזיל את מחירי הנסיעה במוניות. שר התחבורה העדיף בתגובה להימלט למגזר הנוח והעמום של “שיקולים ביטחוניים”.
הוא טען שהשירות החדש עלול לסכן נוסעים שיעלו לרכב פרטי בלי שעברם של הנהגים ייבדק ביסודיות. כץ חשש מפרצה שתאפשר לנצל את השירות לפיגועים או לפגיעה אחרת בנוסעים. “מה שעובד באירופה כלל אינו מתאים לישראל” הבהירו בסביבתו של שר התחבורה.
אלא שכץ ויועציו העדיפו להתעלם משאלה הרבה יותר בסיסית: האם כל מוצר או שירות הוא בר תחרות, גם אם הדבר כרוך באובדן מקור פרנסתם של אלפי או עשרות אלפי עובדים במקרה של נהגי המוניות.
מה יעשה בעל מונית שהשקיע מאות אלפי שקלים במספר הירוק והשכיר אותו לנהג, וכעת מגלה ששווי ההשקעה צנח בעשרות אחוזים. לנתניהו אין בעיה עם הסוגיה: מבחינתו כל דבר זה תחרות, תחרות ותחרות. נראה שגם אצל כץ התשובה היא דומה.
עובדה שהוא לא היסס להפעיל את רפורמות השמיים הפתוחים שפגעה בחברת התעופה הלאומית אל על. הוא גם לא היסס לפתוח לתחרות את הנמלים על חשבון החלשת ועדי העובדים. כל זה בסדר.
אלא שבשונה מנתניהו, האומר באמת את אשר על לבו, כץ מגן בפועל על האינטרסים הישירים של עשרות אלפי נהגי המוניות, שהם קבוצת לחץ בליכוד הזוכה לטיפול מועדף. כץ חייב לומר ביושר שהסיבה שהוא מעכב את כניסת אובר נעוצה בעיקר בשיקולים פוליטיים.
כדי להיות אותנטי יותר, שר התחבורה צריך היה להסביר כי כשפותחים ענף כלשהו לתחרות, חייבים להביא בחשבון לא רק את המחיר, אלא את השירות ואת הפגיעה האפשרית בעובדים.
כששוק הסלולר נפתח על ידי כחלון לתחרות, המחירים אכן התמוטטו בעשרות אחוזים. אלא שבמקביל רמת ההשקעות בטכנולוגיה צנחה, וכעשרת אלפים עובדי ענף לא מאורגנים איבדו את מקור פרנסתם. פתיחת המשק לתחרות היא רצויה כל עוד היא נעשית במידתיות, בהדרגתיות ולא על חשבון פגיעה ברמת השירות. ולבסוף חייבים לדאוג לעובדים שעלולים לאבד את מקום עבודתם, אם המושג של ערבות הדדית עדיין תופס אצלנו.