הצפון הלוהט: מהם האינטרסים של ישראל בגבול סוריה - לבנון?

חיזבאללה כאן, מעבר לגדר, חי, נושם, בועט, מצטייד ונערך, אך במקביל שקוע עמוק בביצה הסורית ומקיז שם את דמו, ובה בעת מנסה לשמר את מעמדו והשפעתו בתוך לבנון העייפה והמיואשת. 
 

צה"ל ופיקוד הצפון מתמודדים כעת עם זירה אחת גדולה, הכוללת את הגבולות עם סוריה ולבנון. עיקר התפיסה הייתה בעבר חזית אחת עם שתי זירות; היום, הכל מחובר. את המדיניות של צה"ל בגבול הצפון לתקופה הקרובה קבע הרמטכ"ל על סמך הערכת המודיעין ותמונת המצב בשטח, ואלה עיקריה: 

• ניסיון לשמור על גבול שקט ברמת הגולן - זוהי משימה קשה כשבצד השני מלחמת אזרחים עקובה מדם, מעורבות של חיזבאללה, איראן, דאע"ש וכו'. לישראל מיוחסת מדיניות המייצרת בצד השני של הגבול מעין "רצועת ביטחון" חדשה, הכוללת את הכפרים הסוריים, שגם להם אינטרס להינצל מן התופת. 

ישראל וצה"ל מסייעים לכפרים בתחום ההומניטרי: רפואה, נפט וגז לחימום בחורף וגם קצת ביטחון ותחושת ביטחון. עד היום טופלו בישראל בבתי החולים למעלה מ־2,000 פצועים סורים. הסורים מצדם מחזירים הערכה ומסייעים לשמור על גבול שקט ככל הניתן. בשעה שמחצית מתושבי סוריה הפכו לפליטים - המצב בגבול עם ישראל טוב יותר.  
 

• מניעת מעבר נשק איכותי מסוריה לידי חיזבאללה - נסראללה התייצב לצד אסד מול המורדים, והחשש בישראל הוא מהתגמול הסורי לארגון השיעי. הדרך היחידה שבה יכול אסד לשלם לנסראללה היא באמצעות אמצעי לחימה מתקדמים והעברתם ללבנון. צה"ל וקהילת המודיעין אינם חוסכים מאמצים בעניין זה, בבחינת ככל שנשקיע היום - כך יהיה קל יותר מחר. חסימת הגבול בין סוריה ללבנון למעבר נשק סורי היא משימה משמעותית, מה שעשוי להוות את הסיבה לכך שחיל האוויר מתאם פעילותו לטיסות מעל סוריה עם חיל האוויר הרוסי. ההישגים בעניין זה לא מבוטלים, אולם כידוע אין חסימה הרמטית. 

 

• מניעת הגמוניה איראנית בגבול הצפוני - זה לא תלוי רק בנו ויש לכך שותפים רבים באזור, אבל הגבול הוא שלנו. כך למשל, בעבר היו תקוות אצל האמריקאים וגם אצלנו שצבא לבנון החופשית יחסום את חיזבאללה וייאבק בו בעת הצורך. האמריקאים אפילו ציידו את צבא לבנון באמצעים מתקדמים (שיש להניח שעברו כולם לחיזבאללה). במלחמה הבאה יילחמו צבא לבנון וחיזבאללה כתף אל כתף מול ישראל. זה המקום לומר שחיזבאללה, למרות הכוח שהוא צובר ולמרות ההתעצמות וההצטיידות, איננו שש למלחמה עם ישראל. הארגון שקוע כאמור בתוך הביצה הסורית וגם ההרתעה שנוצרה במלחמת לבנון השנייה עדיין בתוקף. כמה זמן זה יחזיק? מי יזרוק כאן גפרור? אין לדעת.

2 בפעם האחרונה שבה ביקרתי בבית חורון, אצל ידידי ארז וינר לרגל בר המצווה של בנו, עצרתי אצל שרון במכולת בכניסה ליישוב לקנות דבר מה. בית חורון הוא לא התנחלות בראש גבעה, לא מאחז בהרי השומרון, לא קיצונים משיחיים, אלא יישוב קהילתי ותיק, מעורב ומשגשג על כביש 443 בין מודיעין לירושלים. יישוב שקט, נחמד ומאיר פנים. וכך לפתע נוחת הטרור על מקומות בלתי צפויים: בדיזנגוף בתל אביב, במכולת בבית חורון, בפתח הבית בעתניאל. הוא מכה בעוצמה ובאכזריות, מבטל את השגרה, צלו מחשיך על מפתן היישוב והבית ולא ימוש לעולם.
 

האסון בבית חורון היה יכול להיות גדול יותר אלמלא התושייה שגילה העובד שהשתמש בעגלה כבנשק, ואלמלא השומר הדרוזי בפתח היישוב שפעל בתושייה ובקור רוח. וכך, יום אחר יום ושבוע אחר שבוע ממשיך להכות בנו הטרור ברחובות והופך לכרוניקה ולשגרה, ואין ישועה באופק.  

3 במאי הקרוב יחלו במטה הכללי הדיונים בדבר מקומו ומעמדו של תחום הסייבר בצבא. האם מדובר בתחום מודיעיני חשוב שצריך לחנות באגף המודיעין, או בתחום התקשוב שצריך לחנות באגף התקשוב? כשיכריע הרמטכ"ל בסוגיה, והגופים העוסקים בצבא בסייבר יתאחדו תחת קורת גג אחת - לא תיפתר הבעיה. 
 

דור ההמשך בתחום הסייבר איננו מובטח למרות כנס הסייבר המרשים שהתנהל השבוע בישראל. תרשמו לפניכם: החינוך הטכנולוגי בישראל פשט את הרגל. רשתות אורט ועמל עדיין נושאות את שמן אבל החינוך הטכנולוגי כמעט נעלם. צה"ל מנהל כיום במשאביו שליש מהחינוך הטכנולוגי בישראל באמצעות כיתות שהוא מחזיק ומממן בבתי ספר לצד בתי הספר הטכניים. צה"ל גם פתח ומפעיל בית ספר לסייבר בבאר שבע. העלייה הרוסית נתנה לתחום חמצן לנשימה. כעת העלייה ממצה את עצמה, וצה"ל, העומד מול שוקת שבורה, לוקח את עתידו בידיו וממלא את החלל שאותו מותירה מערכת החינוך
 

ובינתיים, בשקט ובענווה מתנהלת בצה"ל מיני מהפכה, שייתכן שתשפיע גם על כוח האדם הטכנולוגי. לא פחות מ־3,700 חיילים חרדים משרתים היום, חלקם כבר קצינים, הכל מפה לאוזן, חבר מביא חבר. הם מגלים שניתן לשרת ולשמר את אורח החיים, יש זמן לתפילות וללימוד, יש כשרות משובחת ומותאמת, ובעיקר יש צמצום הדדי של הבורות בין חרדים לחילונים. וזה ימשיך. 

 

4 הרבה מאוד אישים פוליטיים, עיתונאים ואנשים ברחוב שואלים אותי: "האם גבי אשכנזי יצטרף לחיים הפוליטיים?". לכולם אני משיב את התשובה האפשרית היחידה: "אינני יודע!". זוהי האמת לאמיתה. אשכנזי, אחרי חמש שנים קשות, מתישות אך גם מחשלות, צריך את הזמן הנדרש לאסוף את עצמו ואת משפחתו, לעכל את סגירת התיק (זהו תהליך. תאמינו לי, אני עובר אותו גם), לארגן את המחשבות ולקבל החלטה. אגב, שום דבר לא דחוף. 

אשתף אתכם במה שהצעתי לו: הקפד לקבל החלטה מושכלת ולא להיגרר אל תוך החלל המנהיגותי, אל תיכנע ללחצים תקשורתיים ואחרים, קח בחשבון שזה מסלול אחר, רצוף קשיים, כשלים ומהמורות לצד הפסגות, האחריות, ההישגים וההשפעה. קח בחשבון את המחיר האישי והמשפחתי, התכונן גם לחטוף, בדוק אם אתה נכון ויודע לשרוט ולהישרט, וקבל החלטה נכונה בזמן שלך. 
 

כששואלים אותי "האם הוא ראוי?" אני משיב: "מאוד!" - הוא גולנצ'יק ומושבניק, בעל חשיבה סדורה ועמדות מדיניות וחברתיות, איש שיודע להוביל צוות ורעיון, שנאבק על עמדותיו (אך יודע גם להתפשר כשצריך ואפשר), שיודע להודות בשגיאה (הוא איננו חף משגיאות בשר ודם). 
 

ראיתי בימי חלדי אנשים בכירים שנשאבו למערכת הפוליטית, שנכנעו ללחצים, שהסתנוורו מכותרות, מפרשנויות ומסקרים. אנשים באמת טובים ומוכשרים. זה נגמר בבכי. אשכנזי מכיר אותם. הוא צריך לנהוג בתבונה, באחריות ובראייה לטווח הארוך לרבות אפשרות שימצא עצמו יושב כחבר כנסת מן המניין בוועדת חוץ וביטחון. מה שיחליט - יחליט.

5 בין פרשיות ציבוריות לאירועי טרור קשים, כבר יומיים שהתקשורת עוסקת במזג האוויר, משל היינו שווייץ או אוסטריה. זה מלמד על חברה מתבגרת, על תקשורת מכוונת ציבור ועל ניסיון לחיים נורמליים בתוך שגרה מטורפת. הציבור מתעניין יותר בשאלה אם יתקיימו לימודים ואם יירד שלג מאשר בכל ויכוח בין שלי לבוז'י, ואת החקלאים מעניין אם יהיו רוחות עזות יותר מאשר הוויכוח בין ביבי לבאן קי מון. הגענו לגיל בר המצווה. ברכות ושבת שלום.