השר כחלון והמפקחת הפכו את הלובי הבנקאי העוצמתי לפודל

בחודש שעבר נערכה במלון "הילטון" תל אביב, תחת מעטה חשאיות, האסיפה השנתית של איגוד הבנקים. הנגידה והמפקחת על הבנקים היו אורחות הכבוד. עיתונאים וצלמים לא נצפו בסביבה. בנקאי עם כוס יין וכבד אווז בצלחת לא מצטלם יפה.
 

לפני ארבע שנים נבלעו הבנקאים אל מתחת לרדאר התקשורתי. אין קבלות פנים. אין מסיבות פרידה. אנשי חברות הקייטרינג מובטלים. לוביסטים כמו בוריס קרסני לא נצפו בכנסת כבר שבועות. הבנקאים הפכו ל"ילד הכאפות" של המערכת העסקית, אבל הם ממשיכים לשתוק.
 

הבנקאות מואשמת בריכוזיות ובחוסר תחרותיות, ולכן כל פעם מחדש מונחתות עליה תקנות חדשות. השבוע צצה המפקחת חדוה בר עם הוראות המגבילות את גביית העמלות. המהלך יקצץ כ־250 מיליון שקל מהכנסותיהם, אבל הבנקאים הפסיקו לספור.
 

אחד הסעיפים המעניינים נוגע לעמלות ניירות הערך על הפעילות בבורסה. השחקנים בתחום זה אינם ריקי כהן מחדרה או מסעודה משדרות, אלא כרישים מתוחכמים. מדובר במקצוענים שאמורים להבין בדיוק כמה הם משלמים, ואם הבנק מגזים הם יכולים לעבור לברוקר פרטי. בר נדרשה לתחום בגלל הפערים בין מה שהבנקים גובים לבין מה שהם משלמים לבורסה.
 

מנתונים שהגיעו לח"כ איילת נחמיאס ורבין שנחשפו שלשום בוועדת הכספים, הבנקים גובים על עמלות בורסה 2.3 מיליארד שקל בשנה, בעוד הם משלמים 150 מיליון שקל בלבד. הסיבה לפער העצום היא שבעוד עמלת הלקוח נקבעת כאחוז משווי העסקה, הבנק משלם עמלה קבועה.
 

סיפור העמלות שימש את יו"ר רשות ני"ע שמואל האוזר כתירוץ לכך שצריך להפריט את הבורסה, הנשלטת על ידי בנקאים שאינם יודעים שובע. למפקחת לא נותרה ברירה אלא להגביל את העמלה המרבית בני"ע ל־0.4% לפעולה. בבנק ישראל מכחישים שהפחתת העמלה תואמה עם יו"ר רשות ניירות ערך. נזכיר שפרופ' האוזר היה אחד ממליצי היושר הנלהבים של בר ערב התמודדותה על תפקיד המפקחת.
 

מעבר לעמלות, המלצות ועדת שטרום שנחתו על הבנקים כרעם ביום לא בהיר הן הפיגוע העיקרי מבחינתם. בשבוע הבא ישלימו בעלי העניין השונים את משלוח ניירות העמדה לוועדה, אבל אפשר לקבוע כבר כעת שמדובר במלחמה אבודה. חברות כרטיסי האשראי ישראכרט, לאומי קארד וכאל (כן, גם ויזה כאל) יופרדו מהבנקים בלוחות זמנים שעדיין לא נקבעו סופית, חרף התנגדות בנק ישראל.

 

המפקחת הקריבה את חברות האשראי בתקווה שכאל תמשיך להישאר בבעלות דיסקונט, ולסדר לבנקים בתמורה שיווק מוצרי ביטוח. לצרכנים זה טוב כי הביטוח יוזל. אם לחברות הביטוח ולבתי ההשקעות יותר לשווק אשראי, מה הוגן יותר מאפשרות מכירת ביטוח בבנקים? אז זהו, שהתשובה לשאלה מצוינת זו היא בעיקר פוליטית. המערכת הבנקאית היא עדיין ריכוזית, כך מספרים לנו. האוצר שילם לחברת הייעוץ הבינלאומית מקנזי חצי מיליון שקל רק כדי לספר לנו שעלויות האשראי בישראל אסטרונומית. נכון להיום דוח מקנזי נותר סודי כמו תוכנית הגרעין האיראנית.
 

אם נוריד את המסיכות נגלה שהסיבה האמיתית לאיסור שיווק הביטוח היא הלובי החזק והאפקטיבי של סוכני הביטוח המתנגדים בכל תוקף לכניסת הבנקים. ועדת בכר המליצה לפני עשור לאפשר לבנקים למכור ביטוח? אז המליצה. ההמלצה טורפדה בדרג הפוליטי. לבנקים הותר אז גם לשווק פוליסות חיסכון, אלא ששר האוצר לא חתם על התקנות הרלוונטיות עד היום.
 

האוצר הכריז השבוע על שיווק קופת גמל חדשנית שתתחרה בתוכניות החיסכון, ומי נותר מחוץ לתחום? כמובן הבנקים. אבל מי יודע? ייתכן שדווקא משה כחלון, אביר הרפורמות והתחרות, יפתיע ויאשר לבנקים שיווק ביטוח כדי לרצות את הנגידה, כחלק מהסחר מכר על יישום המלצות שטרום.

כחלון יעשה את סוף השבוע הנוכחי בכנס התאחדות הקבלנים בים המלח, באירוע פרידה מנשיא ההתאחדות ניסים בובליל. במקום הנמוך ביותר בעולם ינסה שר האוצר לברר מדוע מחירי הדיור בישראל זינקו לפסגת האוורסט.
 

הנתונים אינם משקרים. שוק הנדל"ן מבעבע. השבוע שוגרו מספר נתונים המוכיחים שהזוגות כבר אינם יושבים על הגדר, אלא כבר מזמן זינקו לפיגומים. 

שיכון ובינוי נדל"ן דיווחה שב־2015 מכרה 1,060 דירות - זינוק של 26% לעומת 2014. אפריקה מגורים הבורסאית תחשוף את נתוני מכירותיה בדוחות הכספיים השנתיים, אך ידוע כי מצב המכירות שם מצוין ושוק הדיור הפך למנוע הצמיחה העיקרי באפריקה ישראל של לב לבייב. קבלנים מדווחים שהדירות בפרויקטים חדשים נחטפות כאילו מדובר בתוכנית החלוקה.
 

נתוני הכלכלן הראשי באוצר שפורסמו השבוע מספרים את כל הסיפור. 2015 הייתה שנת שיא במכירות - 120 אלף דירות. חלקם של קוני הדירות להשקעה התייצב על 20% מהעסקאות. חלום הדירה ממשיך להתרחק מבחינת אלפי זוגות צעירים.
 

באוצר מעדיפים להישאר אופטימיים ולטעון שהיקף העסקות מעיד על כך שרבים מהמשקיעים החליטו לצאת מהשוק ולמכור. אבל קשה להתעלם מנתוני הלמ"ס, שלפיהם מחירי הדיור זינקו בשנה האחרונה ב־7.6%, כך שגם מי שמכר עדיין עשה קופה.
 

מי הם אותם קוני הדירות? זוגות צעירים שנמאס להם להמתין לתוכנית מע"מ אפס בתקופת לפיד והיום נמאס להם להמתין למחיר למשתכן של כחלון. 

שר האוצר עושה הכל כדי להגדיל את היצע הדיור, אבל הפתרון אינו בשיטת זבנג וגמרנו. אפילו בנק ישראל החמיא בהודעת הריבית האחרונה לכחלון וציין את הגידול בהיצע הדיור ובהתחלות הבנייה. אבל זה לא מספיק, כי בריבית אפסית ובהיעדר חלופות השקעה נורמליות בבורסה המסוכנת, הנדל"ן יישאר תמיד האפיק המרכזי.

 

בנק ישראל אינו מתכוון לעזור לכחלון בנושא הריבית. שום גלגל הצלה לא יושלך לעברו. בהודעת הריבית השבוע דווח ש"המדיניות המוניטרית תישאר מרחיבה לאורך זמן רב". בלשון בני אדם, הכוונה היא שהריבית האפסית (0.1% לשנה) תלווה אותנו לפחות בשנה הקרובה.
 

מההודעה נעדר צמד המילים "הפרדות השווקים", שיצר אולי את התקווה שהאמריקאים והפד יסחבו על גבם את כל העולם להעלאת ריבית. כל העולם בבלגן אחד גדול: הסינים בהלם כלכלי, מחירי הנפט בעולם ממשיכים להתמוטט והבורסות קורסות. במבט לאחור, ייתכן שהנגידה האמריקאית כבר מצטערת על שקפצה בראש והקדימה להעלות את הריבית עם תחזיות אופטימיות.
 

ואיך כל הבלגן הזה קשור לשוק הנדל"ן המקומי? מה הקשר בין ריבית הפד והנגידה פלוג לגב' כהן המעוניינת בקניית דירה בסביוני חדרה? פשוט מאוד: כשהריבית אפסית והעולם יורד מהפסים, רצים לאפיק ההשקעה הבטוח ביותר. פעם היו אלה הדולרים שמתחת לבלטה והיום זה נדל"ן. האם אין שום דרך שבה הנגידה תוכל לעזור קצת לכחלון למתן את השיגעון?
 

יעדי בנק ישראל לפי החוק כוללים מדיניות לצמצום פערים. ברור שפיגוע מחירי הדיור הוא מחולל הפערים הגדול ביותר. הנגידה יכולה להגביל נקודתית את משקיעי הנדל"ן (שלא במסגרת המדיניות המוניטרית או הפחתת הסיכון בבנקים), אבל זה לא יקרה. פלוג ממש אינה מאוהבת בצעדים מינהליים ובהתערבות בשווקים. הפעם האחרונה שבה ננקט צעד המגביל את המשכנתאות לקוני הדירות הייתה בספטמבר 2014. הפעם האחרונה שבה שונתה מעשית המדיניות המוניטרית (הפחתת הריבית ל־0.1%) הייתה בדיוק לפני שנה.
 

המדיניות היחידה שנוקטת פלוג היא שב ואל תעשה. היא אוהבת להשתמש במילים מכובסות ובמסרים כמו "הבנק יבחן את השימוש בכלי מדיניות שונים" שרק מבלבלים את השוק. הכל דיבורים. פלוג חדלה לנהל מדיניות עצמאית ותלויה בחסדי הנגידים המרכזיים בעולם. מי שסובלים מכך הם כחלון, ויותר מכך הזוגות הצעירים המעוניינים בקורת גג.

זה כבר הפך לנוהג קלוקל בביצה העסקית המקומית. כל אימת שבעל תפקיד חדש תופס פוזיציה, מיד נסרקים לעומק קשריו עם הקהילה העסקית (להלן "טייקונים"), ועולה השאלה אם יביא איתו את האג'נדה המסריחה לתפקידו החדש.
 

השבוע הייתה זו עו"ד מיכל הלפרין שמונתה לממונה על ההגבלים העסקיים. מיד נשלפו כותרות צפויות על כך שנתניהו מינה אותה לתפקיד בגלל חיבורה למגזר העסקי ובשל העמדות המקוריות שהשמיעה בעבר על הדרך השונה שצריך לנהל בה את רשות ההגבלים.
 

מנהלת הרשות החדשה הגיעה למשרד עו"ד מיתר ליקוורניק מתפקיד סגן הממונה והיועצת המשפטית של הרשות. היא מכירה את התפקיד משני צדי המתרס, ויכולה לספק פתרונות מעשיים ולא פתרונות בית ספר לבעיות השעה. אפשר להיות בטוחים שחברות כמו תנובה, קוקה קולה ישראל, חברות הגז או כל גורם עסקי אחר יקבלו טיפול ענייני ולא טיפול VIP. כשיונחו בפניה סוגיות כמו המיזוג של גולן טלקום עם סלקום או בקשת שופרסל לרכוש 20 מסניפי מגה (אם העסקה תצא לפועל), טיפולה יהיה ענייני. מאידך היא לא תספק עמדה פחדנית בסגנון קודמה דיוויד גילה, שבדקה ה־90 התהפך וטרפד את מתווה הגז.
 

כששמעתי את הטענות נגדה, נזכרתי שבדיוק אותם דברים הושמעו גם נגד גילה. גם אז נטען שהוא הגיע מהמגזר העסקי וסיפק חוות דעת שנויות במחלוקת. אלא שחיש מהר התברר שגילה היה ענייני. כשהתברר שהוא מתנגד למתווה הגז, הוא אותרג וחובק בחום בדיוק על ידי אותם גורמים שערב מינויו התייחסו אליו כאל שכיב מרע. 
 

הלפרין וגילה מצטרפים למינויים אחרים שהגיעו מ"המגזר" וזכו עם כניסתם לקבלת פנים צוננת. אסתפק בשני שמות: המפקחת על הביטוח דורית סלינגר ניהלה בעבר את חברת הדירוג S&P מעלות, וזכתה לביקורת על האופן שבה דירגה "חברות טייקונים" כמו אי.די.בי ואת ההנחות שלכאורה עשתה להן. היום, שנתיים לאחר כניסתה לתפקיד, היא הוכיחה בדיוק ההפך.
 

המפקח שגילה את העמדות הנוקשות ביותר אי פעם כלפי המגזר העסקי בכלל וענף הביטוח בפרט זו סלינגר. אפשר להתעניין בענף ולבדוק מה חושבים על סלינגר: גם סוכני הביטוח יגידו בשקט שהיא המפקחת שהכי קשה לעבוד איתה. מי שרוצה מוזמן לשאול בהתאחדות התעשיינים כמה הם סובלים ממנה. מיותר לציין שסלינגר הפכה מאז לאבירת מנזר הצדקנים. אין לי ספק שבבוא היום היא גם תזכה לאות אבירת התנועה לאיכות השלטון.
 

ולבסוף ישנה חדוה בר, שהגיעה מבנק לאומי ועוד לפני שחיממה את הכיסא זכתה למקלחת צוננים. מה לא כתבו נגדה ונגד מועמדותה לתפקיד. והנה זה פלא. שבועות בודדים לאחר כניסתה היא הדהימה כשהפכה את עמדות בנק ישראל המסורתיות ותמכה בהפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. חלפו חודשים ספורים נוספים, והמפקחת כבר מפחיתה עמלות וממריצה את הבנקים להתייעל.
 

אז מה קורה פה? לאן נעלמו כל המבקרים שבהבל פה פסלו את המועמדויות של כל בעלי התפקיד הראויים, שהחליטו לתרום מכישוריהם למגזר הציבורי? מדוע הם עדיין לא למדו את הלקח וממשיכים לרדוף?
 

ייתכן שמשטרת המחשבות פשוט אינה מסוגלת לפענח באמת את האישיות של בעלי התפקיד. בגלל עודף פרנואידיות קשה להבין שלעתים בעל תפקיד נאמן אך ורק למה שהוא מאמין בו. מספר הכובעים שאותם גורמים נאלצים לאכול יכול לאכלס בשקט את קומת בגדי ההלבשה במשביר.

את כחלון מקיפים שני כהנים המקורבים לו מאוד. אחד הוא סגנו איציק כהן (ש"ס) ואחד הוא ח"כ אלי כהן (כולנו), יו"ר ועדת הרפורמות. שני אירועים מהשבוע הזכירו לי את סיפור הכהנים.

 

האחד הוא הבשורה על השקת קופת גמל משודרגת, המאפשרת משיכה הונית למי שלא הגיע לגיל 60 והטבות מס למי שהגיע ל־60. עבודת השטח נעשתה על ידי איציק כהן, שהפך לאיש המשימות המיוחדות של כחלון. כהן גם מטפל בהקמת רשות פיננסית חדשה שתחליף את שוק ההון והביטוח באוצר, ובפרויקטים פיננסיים הנוגעים לתחום המס. 
 

כהן וכחלון הם מאותו הכפר. שניהם אנשי קבע בדרגת רב סמל בדימוס. שניהם ניהלו עסק קטן (כחלון בחנות אביזרי רכב בחיפה וכהן בתחום החשמל באשקלון). שניהם מזרחיים הקרובים מאוד למסורת. שיתוף הפעולה ביניהם מבטיח לכחלון שקט תעשייתי בצורה ששרי ממשלה אחרים יכולים רק לחלום עליה. 
 

באלי כהן נזכרתי בעקבות פגישה סגורה שקיים בתחילת השבוע עם נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש, שביקש את התערבותו בשני נושאים בוערים שעל הפרק: קרן "ברירת מחדל" שנועדה להפחית את דמי הניהול, והדרישה מהמעסיקים להגדיל ב־1.5% את ההפרשות לאובדן כושר עבודה. עבור המעסיקים מעורב כאן כסף גדול הנאמד במיליארדי שקלים. ברוש ביקש את התערבות כהן לשנות את תנאי המכרז לפנסיה, ולבטל את הדרישה להגדיל את ההפרשות לאובדן כושר עבודה.
 

ח"כ כהן האזין. לחלק מהדברים הוא התחבר אבל מחלקם הסתייג. בראשון הקרוב תתקיים פגישת המשך בהשתתפות המפקחת על הביטוח, ובסיומה יוחלט לאן הולכים. הפגישה בין השניים שבה ומצביעה על חשיבותו של ח"כ כהן במערך הכוחות של כחלון. ברוש אינו היחיד המבין שכדי להגיע לאוצר צריך לעבור דרך ח"כ כהן, שהגיע לפוליטיקה מצויד בניסיון עסקי המאפיין ח"כים כמו אראל מרגלית או איילת נחמיאס.
 

כחלון סומך על נאמנותו ויושרו ולכן גם מינה אותו ליו"ר ועדת הרפורמות. "ועדת הרפורמות היא רעיון פוליטי מעולה של כחלון. זאת ועדה העוקפת בירוקרטיה, וההחלטות מתקבלות בה במהירות רבה", מציינים בסביבת שר האוצר. אחד האורחים המעניינים באחת הישיבות הקרובות של הוועדה יהיה דרור שטרום, שיספר מה החדשות בנושא הבנקאות.

בהמשך לפרסום בשבוע שעבר בנושא תנובה ומבדיקה נוספת שערכתי התברר שמשרדו של אבי בניהו מעניק שירותים של ייעוץ אסטרטגיה ותקשורת לקבוצת תנובה. בניהו גויס לקבוצה על ידי בעליה בתיאום עם הנהלת החברה, ולא כפי שניתן היה להבין.