גל הטרור יימשך כי זו דרכה של התקוממות עממית. דעה

תחילתו של גל הטרור הנוכחי זהה בדיוק לתחילתן של שתי האינתיפאדות שקדמו לו: בודדים המבצעים פעולות עצמאיות, פיגועי סכינים, גרזנים ודריסות, התארגנויות מקומיות היוזמות פיגועים, עם או ללא תמיכה ארגונית מבחוץ, הסתה שלטונית פלסטינית בלתי פוסקת ומעורבות של בכירים פלסטינים בעידוד לאלימות. שני דברים מבדילים נכון להיום בין גל הטרור הנוכחי לקודמיו: העובדה שרוב המפגעים פועלים לבדם ומיוזמתם, ללא הכוונה ארגונית ואי מעורבות מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בטרור, לפחות בשלב זה. 
 

בפיגוע הדקירה שהתרחש השבוע בבית חורון על ידי שני מחבלים ושבו נהרגה שלומית קריגמן ז"ל, עלה חשד כי המפגעים נשאו עמם מטעני חבלה. בנוסף, השב"כ חשף השבוע כי עצר וסיכל את כוונתן של שתי אחיות פלסטיניות מאזור טול כרם לייצר ולהפעיל מטעני חבלה נגד צה"ל. אירועים אלו, שבהם היו מעורבים כלי נשק ומטעני חבלה, הביאו שוב למצב שבו גורמים שונים מנסים לזהות "מגמה" ולהצביע על עליית מדרגה בגל הטרור.
 

הניסיונות לזהות מגמה של רגיעה או הסלמה, או לצייר כיוונים בגל הטרור הנוכחי אינם מקצועיים או רלוונטיים ואינם מבוססים על מידע או על חקר תהליכים. רובם המוחלט של הפיגועים מתבצעים על ידי אנשים בודדים שאינם משויכים ארגונית, שאינם מתכננים מראש את הפיגוע אלא יוזמים ומבצעים אותו אד־הוק, ורוב המפגעים הם חקיינים של קודמיהם וניזונים מהצלחתם של אחרים. מאירועים מסוג זה אין כל יכולת אמיתית לזהות מגמות או לדעת מה צפוי בימים הקרובים. לא מדובר כאן על יד מכוונת, על מפקדת ארגון המובילה תוכנית אסטרטגית עם כיוונים ברורים או על פעולה ממשלתית מתוכננת.
 

מדובר בעשרות בודדות של פלסטינים שניזונים מהסתה פלסטינית בלתי פוסקת, מקבלים השראה מסרטוני דאע"ש באינטרנט ומקבלים עידוד ממבצעי פיגועים אחרים. לרובם רקע משפחתי או חברתי לא פשוט, שממנו ניתן לרוב רק לעלות למעלה - גם בסולם החברתי והדתי וגם פיזית ורוחנית ל"גן עדן".
 

מי שרוצה להביט קדימה בראייה מפוכחת, יבין שכיום אי אפשר לזהות סימנים או מגמות, אולם אפשר להניח כי בהיעדר שינוי דרמטי יימשך גל הטרור ואף ילך ויחמיר. כי זו דרכה של התקוממות עממית. זה מתחיל באופן ספונטני, מהשטח, באמצעות מפגעים בודדים ועם הזמן מתחילות להופיע התארגנויות מסודרות המתכננות את פעילותן מראש ולבסוף מצטרפים גם הארגונים ומפקדות הטרור מבחוץ כדי לקטוף את תהילתן.
 

במציאות כזו למנהיגים הפלסטינים לכאורה לא נותרת ברירה והם מקצינים את עמדותיהם כדי להתחבב על העם ולצבור פופולריות. מה שהיה הסתה לאומנית הפך למודעות לפעילות ולמעורבות בפעילות, ובמקרים חריגים גם לייזום ולהובלת פעילות טרור. כך נהג מרואן ברגותי, כך נהג אבו חסיין, ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלסטיני לשעבר ולמקום הזה הגיע גם יאסר ערפאת עצמו.
 

הניסיון, ההיכרות והידע המקצועי מלמדים אותנו שבהיעדר כל עשייה או שינוי מדיני, ובהיעדר שינוי ביטחוני או החמרת התגובות, זה יהיה התרחיש גם הפעם.