מלחמת חפירות: הפוליטיקאים מתלהמים ובעוטף עזה נמצאים בכוננות ספיגה

הדברים דלפו ופורסמו. אביגדור ליברמן שחרר הצהרה לוחמנית נגד בנימין נתניהו וממשלתו וכינה אותה "ממשלת סמרטוטים", ואילו ראש האופוזיציה יצחק הרצוג, שמתמודד כבר עם הסכינים ששלפו חברותיו וחבריו לסיעה, הצטייד באמירה ביטחונית משלו, וקרא בפומבי לנתניהו לנקוט פעולה יזומה להרס המנהרות ולא לחכות לפעולה של חמאס. הרצוג מבין שקל מאוד לצאת למלחמה בעזה כשאתה באופוזיציה ולא מוטלת עליך אחריות, אבל די באמירה אחת כזאת כדי לקבל בולטות ביטחונית ולאתגר את ראש הממשלה.
 

נתניהו מצדו חשש כנראה שנפתלי בנט, "מחזיק תיק המנהרות" בממשלתו, חופר לו "מנהרה תקשורתית" לתוך הלשכה, ומיהר לצאת בהצהרה לוחמנית ומאיימת משלו, תוך שהוא מבטיח שאם חמאס ינקוט פעולה נגד ישראל - הוא צפוי לתגובה קשה מאוד, "הרבה יותר קשה מאשר בצוק איתן".
 

קוראים יקרים, זוהי "מלחמת המנהרות הפוליטית". השחקנים המרכזיים בה הם נתניהו, בנט ויעלון, ושחקני המשנה הם הרצוג וליברמן. כל השחקנים הפוליטיים אצלנו יודעים היטב שמנהיג ישראלי לא מקבל החלטות על מלחמה (ועל שלום) אלא אם כן מוצמד אקדח לרקתו ואין ברירה - רק כאשר ישנו מהלך דרמטי צבאי או פיגוע שמחייב תגובה, דעת הקהל רותחת וכו'. את המלחמה האמיתית במנהרות ינהלו כנראה צה"ל, השב"כ ותושבי היישובים בגבול.

2. לצה"ל יש תוכנית שאפתנית ומורכבת להגנת הגבול ברצועת עזה, סוג של גדר מערכת חכמה שתיתן מענה גם לתווך התת־קרקעי ולמנהרות. גדר עם תפיסה מבצעית שלמה. הבעיה: המחיר.
 

התוכנית, שנהגתה ופותחה בפיקוד הדרום בהובלת האלוף הקודם סמי תורג'מן, הונחה על שולחן הממשלה בדרישה של משרד הביטחון וצה"ל להקצאת תקציב ייחודי, נוסף לתקציב הביטחון. כך נהוג אצלנו בנושא הגדרות בצפון, בדרום ובמרכז - הן מתוקצבות מחוץ לתקציב הביטחון.

 

לפני שבועיים לקח נתניהו (שעדיין מתלבט בעצמו) את שר האוצר משה כחלון לסיור בגבול עזה, כדי לשכנע אותו להקצות כסף לפרויקט שאמור לספק גם ביטחון וגם תחושת ביטחון. לא יודע מה יחליט כחלון ועד כמה ילחץ נתניהו, וייתכן שבכלל האמריקאים יממנו חלק מהפרויקט.
 

בשנת 2000, ראשיתה של האינתיפאדה השנייה, עלה הרעיון להקים גדר מערכת ביהודה ובשומרון. הממשלה וצה"ל התנגדו. אחר כך באו הפיגועים, הכותרות, ההפגנות והקמפיין התקשורתי. ראש הממשלה אריאל שרון נכנע, הממשלה התגייסה ותקצבה, והוקמה גדר מערכת יקרה ומורכת שמשרתת את הביטחון ועושה כאב ראש בצד הפוליטי. 
 

אחר כך באו המסתננים מסיני, דורשי העבודה והמקלט המדיני. משרד הביטחון וצה"ל התנגדו להקמת גדר, וארגוני זכויות אדם תמכו בצבא ובהתנגדותו. עמיר פרץ כשר ביטחון החל לדון ברצינות בפרויקט אך נאלץ לעזוב את תפקידו, ואז הגיע נתניהו והכריע בעד הקמת הגדר - בניגוד לדעת שר הביטחון והרמטכ"ל. הגדר, שהוקמה בעקבות הרעש והמחאה של תושבי שכונות דרום תל אביב, הפכה במהרה מגדר נגד מסתננים ל"גדר חכמה" נגד מחבלים וטרור מחצי האי סיני. 
 

בגבול עזה, מאז חטיפת גלעד שליט עסוקים מיטב המוחות בישראל סביב איתור המענה לאיום המנהרות. האם גם הפעם הצעקות והאיומים יתניעו את המעשים?

3. גם התושבים בקיבוצים ובמושבים סביב רצועת עזה וגם עמיתיהם בגבול הצפון נחרדים מעת לעת בלילות למשמע קולות מוזרים. הדיווחים על מנהרות שחופרים חמאס וחיזבאללה אל היישובים בגבולות ישראל מעלים את מפלס המתח והחרדה, ובצדק. כל טרקטור, כל מדחס, כל דחפור "מוכפף" תודעתית למאמץ הטרור התת־קרקעי; וקולות המנועים הופכים על ידי הפוליטיקאים - שלנו ושל האויב - לכותרות.
 

לא אחת הקולות הללו נובעים מפעולות של כוחותינו לאורך הגבול, מדחפורים שלנו ומקומפרסורים שלנו. צריך להודיע על כך מראש לתושבים ולצמצם את החרדות. לא נכון להותיר את הזירה לנסראללה ולראשי הזרוע הצבאית של חמאס. אין כל ספק שצה"ל עושה הרבה כדי להקנות ביטחון לתושבים, אבל עליו לתת את הדעת גם על פעולות שינטעו תחושת ביטחון - וזה כבר סיפור אחר.

4. הרבה כותרות ורעשים ליוו את החלטתו האמיצה של הרמטכ"ל גדי איזנקוט לסגור את הגדוד הדרוזי 299, ולפזר את לוחמיו לכלל יחידות הצבא. המוחים העיקריים היו ותיקי העדה הדרוזית וראשיה, שראו בגדוד סמל ומורשת ומקור להזדהות. כמוהם, במשך שנים ראו הקיבוצים בנח"ל את היחידה "שלהם", וכך גם ישיבות ההסדר עם הציונות הדתית. אבל איזנקוט התעקש, התמודד עם הרעשים, המחאות והכותרות, ונתן פקודה.

 

ממחזור הגיוס האחרון לצה"ל, שבו כבר לא נשלחו בני העדה לגדוד "שלהם", ניתן ללמוד שהצעירים הדרוזים התפזרו אל גולני והצנחנים, אל העתודה האקדמית ואל יתר חילות הצבא. זהו צעד מבורך, לא רק ביכולתו למצות את הכישורים, אלא גם בתרומתו לקירוב לבבות, לצמצום הבורות ולהיכרות של חיילי צה"ל עם העדה הדרוזית, מורשתה ובניה, המובילים באחוזי הגיוס לצה"ל על חבריהם היהודים.

5. את מירב לפידות, שהתמנתה השבוע לדוברת משטרת ישראל, אני מכיר היטב משירותה הממושך בסדיר ובמילואים ביחידת דובר צה"ל. מדובר בקצינה מקצועית ורבת ניסיון, הניצבת בפני אתגר לאומי גדול - השבת אמון הציבור למשטרת ישראל. אני מאחל לה ולארגון הצלחה רבה.
 

בימים הקרובים אמור המפכ"ל רוני אלשיך למנות מעליה קצין בדרגת תת ניצב שיעמוד בראש מערך הדוברות וההסברה של המשטרה. שמעתי כי הוא מבקש לקרוא לתפקיד "ראש חטיבת התודעה". אם נכונה השמועה - אני מתריע שמדובר בשם אומלל. השם המתאים לתפקיד הוא "ראש חטיבת תקשורת, הסברה וציבור" או "ראש חטיבת הדיפלומטיה הציבורית". צריך להיות מודרניים, גם במשטרה.

6. לידיעתו של הקורא יעקב ברדוגו: בשבוע שעבר פרסמתי כאן בטור כמה עצות לגבי אשכנזי בטרם יחליט אם לעבור לעשייה פוליטית. כתבתי במפורש שאני משתף את הקוראים במה שייעצתי לו אישית.
 

שמעתי בגלי צה"ל שהסקת מכך, באוזני המאזינים, ש"אשכנזי ואני מצויים בקרע ובנתק עמוק שסיבתו לא ברורה". ישנם אכן שני אנשים (חוץ ממך) שמעוניינים להכניס טריז ביני לבין אשכנזי - אבל העובדות דווקא הפוכות: אנחנו מדברים פעמיים ביום, החקירה והתקופה הקשה שעברנו דווקא חיזקו את הקשר, פעמיים בחודשיים האחרונים סעדו איתנו בני הזוג אשכנזי ארוחת ערב בקיבוץ, והשבוע התארחנו אנחנו אצלם, ומעדני המטבח הסורי חוגגים. 

בפעם הבאה נשקול אולי להזמין גם אותך. אולי תהיה עד אמין. 

שבת שלום.