בשבוע שעבר פרסם ארגון ה־OECD דוח מיוחד שכלל התייחסות צפויה לשלל מאפיינים כלכליים כגון יציבות וצמיחה, רמת העוני, פערים חברתיים ועוד. תחת הכותרת "יצירת התנאים הנכונים לפיתוח שוק גז יעיל" ממליץ ארגון ה־OECD ליישם את מתווה הגז שגיבשה הממשלה כדי "להבטיח את פיתוח מאגר לווייתן ואת פיתוח התשתיות הנחוצות על מנת ליצור תחרות עתידית בשוק הגז". כלומר ה־OECD, שהוא ארגון חוץ־מדינתי, מסכים עם מעשי הממשלה בהקשר למתווה הגז.
הארגון מציין כי דחייה בפיתוח מאגר לווייתן תוביל להאטה בפיתוח שדות הגז הקטנים יותר ותרתיע מהמשך החיפושים. כמו כן, הוא טוען שהרגולציה שנקבעה במתווה סביב מחיר הגז אומנם נחוצה, אך מדגיש כי אסור שפיקוח מחירים זה יהפוך לקבוע. בכך הארגון בעצם מיישר קו עם הניסיון העולמי העגום בכל הקשור לפיקוח על מחירי הגז, שקיבעונו משפיע לרעה על התפתחות השוק ועשוי אף להביא להקפאתו.
על פי ה־OECD, "גיאולוגים מאמינים כי קיימים מאגרי גז משמעותיים וכנראה גם נפט שעדיין לא התגלו". לאור זאת מציינים כלכלני הארגון כי בתחום קיימות הזדמנויות עסקיות ממשיות, אך מתייחסים לחוסר הוודאות הרגולטורי כגורם מרתיע. בכך מביע הארגון תמיכה ב"סעיף היציבות" כגורם מכריע במתווה הגז, וזאת כדי ליצור אופק השקעה ברור עבור השקעות העתק שבתחום.
על פי הדוח, הגבלות היצוא שנקבעו בוועדת צמח עשויות להאט את פיתוח השוק, ולכן על הממשלה לבחון אותן מחדש. כמו כן, על הממשלה לפעול להסרת החסמים והמכשולים הקיימים בכל הקשור להקמת תשתיות החלוקה וחיבור מפעלים על מנת להגדיל את הביקוש המקומי לגז הטבעי. עוד טוען הארגון כי מכיוון שבארץ אין הידע והניסיון הדרושים לחיפוש ופיתוח משאבי הגז, על המדינה לעודד הגעת חברות בינלאומיות שיפעלו בתחום. מכיוון שהיקף משאבי הגז בישראל הוא גדול מאוד ביחס לדרישת השוק המקומי, יצוא הגז הוא הכרחי למשיכת המשקיעים. הארגון גם מציין כי לצד החשיבות הכלכלית של פיתוח משק הגז, ישנה חשיבות גיאו־פוליטית שעולה מהיצוא.
השינויים הרגולטוריים התכופים בחמש השנים האחרונות הורידו דרמטית את אטרקטיביות משק הגז הישראלי בעיני חברות זרות. השינויים הרבים הביאו לערפל רגולטורי סמיך, והתחושה הייתה שדברים לא יכולים לזוז ולהתקדם. במקום לנצל את המומנטום האדיר בעקבות גילויי הגז ולהביא לכאן עוד ועוד שחקנים, מדינת ישראל עשתה בדיוק את ההפך: היא הובילה
למדיניות שמשמעותה הקפאה. אחד השיאים השליליים בעניין זה מצא ביטוי בדוח השוואתי של חברת הייעוץ הבינלאומית IHS שנערך עבור ממשלת נורווגיה. במסגרת זו נערכה השוואה בין 11 מדינות, ואחד הפרמטרים שנבדקו היה "קדושת ההסכמים", שבוחן עד כמה כל מדינה עומדת במחויבות ובהסכמים בתחום הגז והנפט. ישראל הגיעה למקום הלפני האחרון, כאשר רק ניגריה מדורגת נמוך יותר.
ארגון ה־OECD, מהארגונים הכלכליים הבינלאומיים החשובים ביותר, הבין היטב שהמתווה חשוב לפיתוח משק הגז ולכלכלה הישראלית. התמיכה הבלתי מסויגת של הארגון במתווה הגז חשובה מאין כמוה ועשויה לשפר משמעותית את אמון המשקיעים וחברות זרות במשק הגז הישראלי. סביר להניח שרוב הקוראים המתעניינים בנושא החמיצו את ההתייחסות הזאת משום שהיא קיבלה מקום משני מאוד בסיקור העיתונאי. נותר רק להצטער על כך שהתייחסות כה משמעותית מטעם ה־OECD לנושא שהוגדר על ידי רבים כ"נושא הכלכלי החשוב ביותר זה עשורים" והיה אחד הנושאים הבולטים על סדר היום (אם לא הבולט שבהם) בשנת 2015 זכתה לחשיפה שולית בתקשורת.
הכותב הוא יועץ בכיר ומומחה בתחום הגז