אחד המאפיינים הבולטים של הכנסת הנוכחית ושל ממשלת ישראל הימנית הנתמכת על ידיה הוא הניסיון המתמשך של רבים מהח"כים והשרים לפגוע בדמוקרטיה הישראלית אנושות. מי שסבור שרק הערבים הם על הכוונת - טועה. המטרה אחרת: רוב היהודים שאינם מזדהים ואינם מוכנים לקבל את האידיאולוגיה הימנית־פונדמנטליסטית. אלה מנהרות אסטרטגיות שנועדו להוביל ללב הדמוקרטיה הישראלית כדי להנחיל כאן תרבות שלטונית של יחידי סגולה שעל פיהם יישק דבר. אלה מנהרות מסוכנות שבהן מסתובבים פוליטיקאים צמאי כוח וחסרי בושה, בעלי תפיסות עולם חשוכות.
קחו למשל את הצעת החוק של ראש הממשלה המכונה חוק ההשעיה. לכאורה אין אדם שפוי המסוגל לתמוך במעשים הנלוזים של שלושה ח"כים מבל"ד שנפגשו עם משפחות המחבלים. המהומה בעיצומה כשקול המיליטנטים ביותר למען החוק נשמע בגאון. ההתנגדות היא מינורית, במקרה הטוב. בצירוף מקרים נדיר, גם אנשי הבית היהודי מתנגדים להצעת החוק. עובדה זו כשלעצמה חייבת להדליק נורה אדומה בקרב אלה שהדמוקרטיה באמת חשובה להם. חששם האמיתי של ראשי הבית היהודי הוא שמא עלול להיווצר מצב שבו רוב של 90 ח"כים יוכלו להעיף מהכנסת ח"כ או ח"כית מהבית היהודי. אין סיבה אחרת ממשית להתנגדות של הבית היהודי להצעה.
העובדה שאין פרלמנט דמוקרטי בעולם שבו נבחרים יכולים לסלק נבחרים אחרים מתוך הפרלמנט בגלל דעותיהם אינה מפריעה לח"כים המתלהמים. אין דמוקרטיה בעולם שבה נציגי העם חוטפים מידי העם את הסמכות לבחור את הנציגים לפרלמנט. אין. גם ההשוואה המטופשת של שני שרים שאין ראוי להזכיר כאן את שמם, שטענו שיש תקדים שלפיו אפשר לפעול, היינו יכולת הכנסת להפסיק את כהונת יו"ר הכנסת או נשיא המדינה, או ביכולתו של הקונגרס האמריקאי להדיח את הנשיא, אין בה כל יסוד. נשיא המדינה בישראל נבחר על ידי הכנסת ולא על ידי העם. גם יו"ר הכנסת נבחר על ידי הכנסת. זו הסמכות שלה. גם בעלי תפקידים אחרים נבחרים על ידי הכנסת, וודאי שבמקרה כזה הכנסת רשאית להדיחם. לעומת זאת, הח"כים לא נבחרו כדי להדיח ח"כים אחרים. זו תפיסה מעוותת. אם רוצים להעניש את הח"כים הערבים על מעשיהם, יש דרכים אחרות כדי לפעול ולגונן על החברה. ייטיב ראש הממשלה אם ייוועץ במומחים חסרי פניות פוליטית וייווכח שישנם אמצעים הרבה יותר דמוקרטיים מאשר הצעת העוועים של ראש הממשלה.
לו הייתה זו הצעת החוק הראשונה העלולה להוביל לפגיעה בדמוקרטיה הישראלית, ניחא. אלא שממשלת ישראל וח"כים מהקואליציה מתחרים בהצעות חוק רחוקות כמזרח ממערב מהתנהלות דמוקרטית. חוק הנאמנות בתרבות של מירי רגב, ניסיונותיה להכתיב לגלצ מה לשדר ואיומים על גופי תרבות הם חלק מאותה עיסה אנטי־דמוקרטית שבה מבקשים להאכיל אותנו אויבי הדמוקרטיה. גם התנהלותם של שרים אחרים, דוגמת נפתלי בנט, המתערב בכתיבת ספרים באזרחות, או הצעותיה והצהרותיה של שרת המשפטים, כל אלה מהווים חלק ממקשה אחת: סירוס הדמוקרטיה, בתי המשפט, מוסדות התרבות והאמנים, חופש העיתונות וחופש הדעה. לא בכדי סופג שר הביטחון קיתונות של ביקורת איומה משום התעקשותו לשמור על החוק במקום שבו החוקים הם בגדר המלצה בלבד. כך אמר ח"כ בצלאל סמוטריץ' לאחר שיעלון הורה לפנות את הבתים מחברון: “אין שום דבר לא חוקי בכניסה לבתים. לפי החוק שחל ביהודה ושומרון לא צריך היתר עסקה כדי להיכנס לגור בבית". הבנתם? יעלון הוא עבריין בעיני סמוטריץ' כי בשטחים החוק זה סמוטריץ' וחבריו ולא שום ערכאה משפטית אחרת. כך, בעמל רב ובאמצעים רבים, נחפרות מנהרות אסטרטגיות לחיסול הדמוקרטיה הישראלית.
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי