רבים תוהים, ובצדק, מדוע הטריח עצמו נתניהו להופעה בפני הרכב חמשת שופטי בג"ץ אם ממילא חזר בדיוק על אותם הפרטים שנכתבו בתצהיר שהגיש בשבוע שעבר. ההופעה חסרת התקדים של ראש הממשלה נועדה להטיל את מלוא כובד משקלו על הצורך באישור מתווה הגז.



הוא לא הגיע כדי להפחיד את השופטים, כדברי אנשי האופוזיציה. הוא נתן לשופטים הזדמנות אחרונה להתרשם מרצינות טיעוניו, ולצורך העניין הוא ניצל את מלוא כישרונו הרטורי. יש לו נסיבות מקלות וכדאי שלא להתבלבל.



המתווה הפך מזמן לזירת התגוששות פוליטית של אנשי האופוזיציה נגד נתניהו. המתווה, שמעטים בציבור הישראלי מבינים את תוכנו, הוא הזדמנות יוצאת מהכלל לנגח אותו ואת הליכוד. חברי כנסת כמו יחימוביץ', כבל או גלאון, יכולים להסתיר את התנגדותם בשיקולים כלכליים כמו מחיר הגז, היעדר תחרותיות או כניעה לטייקונים, אבל בפועל הכל פוליטיקה. וכן. ליחימוביץ' לא אכפת שלא יהיה "לווייתן" ובינתיים נסתדר רק עם מאגר "תמר".



על כך נאמר "זאת לא הכלכלה, טמבל". זה לא רק הסיפור של טייקוני הגז השודדים. הפסד של נתניהו בגזרת הגז עלול להיות קטלני ובעל השלכות מרחיקות לכת על עתידו הפוליטי. זאת הסיבה להופעה האישית, שבמסגרתה דחה אחת לאחת את טענות העותרים נגד המתווה. מבחינתו, בנסיבות הנוכחיות מדובר במתווה הטוב ביותר ואין לו שום אלטרנטיבה ריאלית.



שנית, השימוש בסעיף 52 (העוקף את הממונה) נעשה משיקולים ביטחוניים ומדיניים, והוא הדגים את זה בדבריו. לבסוף - סעיף היציבות, המחייב את הממשלה שלא לשנות את תנאי ההסכם, נבע מאילוצים ומשינויים רגולטוריים שנכפו על חברות הגז. על רקע כל אלה לממשלה לא נותרה ברירה אלא לאשר את המתווה במתכונתו הנוכחית, ויפה שעה אחת קודם.



בשורה התחתונה נשאלת השאלה אם מדובר במתווה "טוב". קשה לקרוא למתווה הזה טוב, מתאים יותר לכנותו מתווה של "חוסר ברירה". בלי מתווה לא יהיה גז מקידוח "לווייתן". ללא מתווה יהיה רע לתפארת להשקעות במשק ורע מאוד לציבור.



ועדיין עקב האכילס של המתווה הוא מחיר הגז והעובדה שהירידה התלולה במחיר האנרגיה בעולם אינה מתבטאת. אם מחיר הגז היה עד לפני שנה מחיר הזדמנות לתעשייה, כיום אותם תעשיינים מחפשים מקורות חלופיים.



לכך ולדברים אחרים הובילה סחבת בלתי נפסקת. המצרים גילו מאגר גז גדול, משקיעי החוץ הלכו לקפריסין וללבנון והמכרז למכירת גז לירדנים בוטל. והיום


כבר אי אפשר לעשות שינוי נוסף במתווה.



חברות האנרגיה הודיעו שמבחינתן המתווה במתכונת הנוכחית הוא עניין סגור וחתום ולא ניתן לשינוי. אם המתווה יבוטל, המדינה חייבת להתכונן לתביעות נגדה בבתי המשפט הבינלאומיים.