תוצאות הבחירות המוקדמות בניו המפשייר הניבו התפתחויות מעניינות בהקשר היהודי והניחו תשתית לתרחיש מרתק, שגם בו מעורב יהודי. למחרת הניצחון שנחל בניו המפשייר, זחוח ומלא בעצמו הגיע ברני סנדרס לניו יורק ונקט מהלך שגוי, שבעקבותיו הוא יכול לשכוח מתמיכת הקהילה היהודית הגדולה והמובילה במטרופולין, שברובה הגדול מצביעה באופן מסורתי למועמד דמוקרטי לנשיאות.
בניסיון ליצור בסיס תמיכה בקרב השחורים ערך סנדרס פגישה מתוקשרת עם הכומר השחור אל שרפטון - אקטיביסט שנוי במחלוקת גם בקרב שחורים שידוע ביחסו העוין כלפי קהילה היהודית ונחשב בקרב יהודי הכרך כאישיות לא רצויה בעליל. התצלום שבו נראה סנדרס מחבק בחום את שרפטון פסל את המועמד הדמוקרטי בעיני הרוב הגדול של היהודים.
בכל הקריירה הציבורית שלו, כראש עירייה במדינת וורמונט וכסנאטור עצמאי בוושיגנטון, סנדרס מעולם לא התייחס בפומבי למוצאו היהודי. מאז הצטרף סנדרס למרוץ לנשיאות, היה קשה שלא להבחין שהוא מתעלם ממוצאו כבן למשפחת מהגרים יהודית שנולד וגדל בברוקלין. היו שראו בכך זלזול מוצהר שלו במוצאו והיו שפירשו זאת כאדישות. “אני לא זוכר פוליטיקאי דמוקרטי בכיר שהוא כל כך ‘לא יהודי’ כמו סנדרס היהודי”, התבדח מנהיג ארגון יהודי בניו יורק. “אבל”, הוסיף האיש בנימה רצינית, “מה שאני באמת לא אוהב אצלו אלו דעותיו השליליות כלפי מדינת ישראל והתנכרותו המוצהרת ממנה”.
יהודים לא מעניינים את סנדרס, וכנראה גם הוא יודע שבשנים האחרונות חל פיחות משמעותי בהשפעת הקול היהודי על תוצאות הבחירות בארה”ב. ומכיוון שסנדרס גם נמנע במוצהר מלקבל תרומות מאילי הון, הוא לא ייפגע פיננסית אם תורמים יהודים גדולים יתרחקו ממנו. ובכל זאת, ההתנכרות והביטול שהוא מפגין כלפי מגזר המצביעים היהודים עשוי לעודד ולדרבן יהודים להפגין את תמיכתם בהילרי קלינטון.
במחנה הרפובליקני התוצאות בבחירות בניו המפשייר השאירו פצוע מדמם ופגוע הלם, ששמו לא הוזכר בדיווחים. הפסדו הצורב של מארק רוביו פגע אנושות ביהודי מפורסם נוסף, שלדון אדלסון, המיליארדר מלאס וגאס שאוהב לבטא את אהדתו למועמד המועדף עליו בתרומות נדיבות ביותר. אדלסון מנהל זה חודשים אחדים רומן עם הסנאטור מפלורידה רוביו וטורח לפרסם את אהדתו למועמד הצעיר. העיתון “לאס וגאס ג’ורנל”, שאדלסון רכש לא כבר, פרסם מאמר תמיכה נלהב במועמדותו של רוביו.
כעת, בעקבות המהלומה שספג רוביו בניו המפשייר, נקלע אדלסון למבוכה רבתי. ואין זאת הפעם הראשונה שהוא מהמר על הסוס הלא נכון. בבחירות 2012 השקיע אדלסון מיליוני דולרים בקידום מועמדותו של ניוט גינגריץ’, שאחרי כמה תבוסות בבחירות מוקדמות פרש ונעלם. אומנם רוביו הודיע כי הוא ממשיך במרוץ ואפילו הצהיר כי הוא בטוח שישיג את מינוי המפלגה לנשיאות. אולם הוא חייב להגיע להישגים משמעותיים בבחירות המוקדמות הבאות כדי להיחשב בכלל מועמד רלוונטי.
לאכזבה של אדלסון מהכישלון של בן טיפוחיו אין ולא תהיה השלכה משמעותית על המרוץ הרפובליקני, אבל עשויה להיות לה השפעה על אילי ההון הידועים באהדתם למועמדים הרפובליקנים, שישקלו מעתה בזהירות יתרה אם ולמי לתרום.
ונעבור ליהודי נודע נוסף, מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו יורק לשעבר, שממתין עכשיו לתוצאות הבחירות המקדימות בקרוליינה הדרומית ובנבאדה. אם דונלד טראמפ וסנדרס יזכו לכמות משמעותית של מצביעים במדינות אלה ובבאות אחריהן וימשיכו לשעוט אל עבור הניצחון - בלומברג יפסיק לשבת על הגדר וצפוי להצהיר רשמית על הצטרפותו למרוץ לנשיאות כמועמד עצמאי שלישי.
בלומברג הוא פוליטיקאי מפוכח, נבון ופרקטי. הוא יודע היטב שסיכויו להיבחר לנשיאות כמועמד עצמאי קלושים ביותר, אבל בלומברג, סמל הקפיטליסט המצליח, מתעב את סנדרס הסוציאליסט ומבועת מהאפשרות שטראמפ ישיג את המינוי כמועמד רפובליקני לנשיאות.
לכן הוא מקווה ומאמין כי במסע בחירות נמרץ ומושקע כמועמד עצמאי יעלה בידו לחשוף את מה שהוא מגדיר כ”אבסורד וטירוף” במועמדות של סנדרס וטראמפ, לגזול מסנדרס קולות של דמוקרטים ולשכנע בכירים רפובליקנים לאכוף על המרוץ מועמד רציני לנשיאות.