לנער את השורות: הגיע הזמן לפתוח את צה"ל לרעיונות חדשים

הדבר הבעייתי העיקרי באמירתו אינו הקביעה כי "כולם שמאלנים" אלא האפשרות שברמה האינטלקטואלית־רעיונית יש בכלל מושג שנקרא "כולם" בצמרת הביטחונית של ישראל. וכאן יש סיבה לחשש. 
 

בתום צוק איתן התכנס פורום מפקדים בכירים במטכ"ל לדיון בעתיד היחסים של ישראל עם רצועת עזה ובקביעת דרכי פעולה. לדברי קצינים בכירים שהשתתפו בדיון, בפתח הישיבה הצהיר הקצין שניהל אותה כי המגמה של ישראל צריכה להיות שיקום עזה, כי על פי הסברה, כך תושביה יהיו בעד שלום עם ישראל.
 

אין ספק כי מדובר בגישה לגיטימית, אולם גם אין ספק שהיא גישה שראוי לדון בה ולא לקבל אותה כמובנת מאליה, לנוכח כל מה שלמדנו על טבעו של משטר חמאס והתנהלות ממשל אובמה לעומת המשטרים הערביים במהלך צוק איתן.

 

גם בראייה לאחור, כאשר חמאס משקם את המנהרות ואת כלל מערכות הלחימה שלו, אפשר לפקפק ביתר שאת בגישה שאומצה. הרי על פי דוח של האו"ם, שנתיים וחצי לאחר סוף המערכה, %74 מהבתים בעזה שנהרסו בזמן הלחימה לא נבנו מחדש. זאת אף שישראל התירה ל־3.4 מיליון טונות של חומרי בנייה להיכנס לתוך עזה ואף על פי שהיא משתפת פעולה באופן מלא עם המנגנון לשיקום עזה שהקים האו"ם. 
 

לנוכח המשך הסבל של האוכלוסייה בעזה ולנוכח קולות הקידוחים מתחת לבתי תושבי יישובי הדרום, האם אין מקום להניח כי אם באותו דיון היה שורר חופש אינטלקטואלי, ואם מגוון עמדות היו באות לידי ביטוי, מאזן האימה בין ישראל וחמאס בתחילת 2016 היה מוטה לטובתנו בצורה ברורה יותר?

הדבר תקף גם לגבי איראן. תוכנית הגרעין החשאית שלה נחשפה לעיני העולם בשנת 2003. בשנים הראשונות היה הגיוני לסמוך על האמריקאים לטפל בה, אם כי לאור ההתנהלות הבעייתית שלהם בעיראק היה סביר להטיל ספק במוכנות שלהם למנוע מאיראן לפתח יכולות גרעיניות צבאיות.
 

בסוף שנת 2007 התרבו הספקות. זרועות המודיעין האמריקאי פרסמו דוח מודיעין שקרי שקבע כי איראן נטשה את תוכנית הגרעין הצבאית שלה בסוף 2003. לנוכח חולשתו הפוליטית של הנשיא ג'ורג' בוש, הדוח חסם כל אפשרות שהממשל יורה על מתקפה צבאית נגד מתקני הגרעין של איראן, ועל כן בפועל הוא סלל את הדרך להאצת פעילותה הגרעינית והכשיר את הקרקע למדיניות החוץ הפרו־איראנית של הנשיא ברק אובמה.
 

למרות הצהרותיו החוזרות ונשנות של אובמה בשנים הראשונות בבית הלבן, שלפיהן האופציה לטפל צבאית במתקני הגרעין של איראן נותרה על השולחן, המדיניות הפייסנית שלו כלפי האייתוללות העידה שאסור לישראל להאמין לו. בייחוד לאחר שצידד במשטר האיראני נגד כוחות האופוזיציה במהפכה הירוקה בשנת 2009. ובכל זאת, עד לחודשים האחרונים בכירים במערכת הביטחון בישראל - ובראש ובראשונה בכירי המוסד - התעקשו כי יש לסמוך על האמריקאים שימנעו מאיראן פיתוח נשק גרעיני.
 

וכעת, בעקבות הסרת הסנקציות הכלכליות במסגרת יישום הסכם הגרעין ולאור מסע הרכישות שמנהלים מנהיגי איראן מאז, קשה להתנער מהמסקנה כי טהרן תהפוך במהרה למעצמה קונבנציונלית וגרעינית. הנה, רק בשבוע שעבר הודיעה רוסיה כי היא הסכימה למכור מטוסי קרב מדגם SU־30 לאיראן, שיקנו לה עליונות אווירית במפרץ הפרסי וייתנו מענה לחיל האוויר הישראלי. 
 

לנוכח הדברים הללו, העובדה שהישראלים - ובמיוחד מערכת הביטחון על זרועותיה - מוכנים לסמוך על האמריקאים ולאפשר להם להוביל את המערכה נגד איראן, נראית בעייתית באופן קיצוני.
 

בשיחה שערכתי השבוע עם בכיר לשעבר במערכת הביטחון האמריקאית על המתרחש בסוריה, הוא ציין בפני כי גישתה של רוסיה ותמיכתה במלחמתם של בני המיעוטים נגד הסונים הגיונית יותר מזו של ארה"ב. בטווח הארוך, הוא קבע, הג'יהאד הסוני מסוכן לישראל ולארה"ב יותר מזה המגיע מהבית השיעי. אולם כל עוד המשטר האיראני הנוכחי נשאר בשלטון, ישראל תקועה בין חלופה גרועה לחלופה גרועה יותר בכל הקשור לשיתוף פעולה עם מדינות האזור.

בשנים שקדמו למהפכה הירוקה של 2009, וכמובן במהלכה, כמה אנשי מוסד בדימוס ומומחים אמריקאים בנושא איראן יצאו בקריאה לממשלת ישראל לתמוך באופוזיציה האיראנית. כל מה שהאופוזיציה צריכה - הם טענו אז - הם אמצעי תקשורת מוגנים ואפשרות לשדר לתוך איראן מבחוץ. הם אפילו לא ביקשו לחמש את מתנגדי המשטר. עצם קריאת תיגר על המשטר, אמרו, גם אם לא תביא להפלתו, תחליש ותכריח אותו להשקיע מאמצים בדיכוי פנימי, ועל כן תמנע ממנו להתרכז בישראל.    

 

את הקריאות האלו פסלו ראשי מערכת הביטחון, שסברו שאפשר לסמוך על הממשל בוושינגטון לטפל באיראן ושאין לישראל כל עניין בשאלה מי עומד בראש המשטר בטהרן. כיום, חמש שנים וחצי אחרי, אין ספק כי מתנגדי המשטר חלשים יותר משהיו. אולם לנוכח התחזקות המשטר, כפועל יוצא מהסרת הסנקציות, ברור כי החולשה העיקרית שלהם היא חוסר פופולריות בקרב הציבור האיראני.
 

ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים מורכבים ומתקיימת בתוך מציאות מדינית מורכבת לא פחות. כדי לייצר את המענים ההולמים ביותר לאותם אתגרים נדרשת חשיבה יצירתית ומקורית המבוססת על חשיבה רבגונית, משוחררת מכבלים אינטלקטואליים או אידיאולוגיים כלשהם. אולי אותו איש מוסד בדימוס היה בלופר נרגן. אולי הוא הציג תמונה אמיתית של הצמרת הביטחונית שלנו. ואולי האמת היא איפשהו באמצע.
 

השבוע, בעקבות סרטון שבו נראה הרב הראשי של צה"ל, תא"ל רפי פרץ, רוקד בחתונה עם רב המזוהה עם הימין הקיצוני, הודיע דובר צה"ל כי הרב ייקרא לשיחת הבהרה אצל ראש אכ"א. תגובת צה"ל משדרת מסר בעייתי למפקדי צה"ל, כמו גם לשאר זרועות הביטחון, ולפיו יש משהו פסול בקיום קשר כלשהו - אפילו ריקוד צוהל משותף בחתונה בראש חודש אדר - עם נציגי חלק קטן מספקטרום הדעות בישראל.
 

הגיע הזמן לנער את השורות באופן שיבטיח שבדיוניה צמרת הביטחון שלנו תבחן את הנחות היסוד שלה ותבנה שיטות פעולה שמבוססות על מגוון אסכולות רעיוניות.