בקיץ 1992 שמעתי משמעון פרס על פגישתו עם יצחק רבין לאחר הבחירות ביוני של אותה שנה. על פי פרס, שר החוץ דאז, הוא אמר לרבין, ראש הממשלה: “אנחנו חוצים עתה את גיל 70. בוא נסכים לעבוד בצוותא כדי לקבל את ההחלטות הקשות הדרושות למדינה ולחסוך זאת מהדור הבא”. הם לחצו יד וקיבלו בחודשים ובשנים לאחר מכן החלטות אמיצות ואסטרטגיות שהצעידו את המדינה לעבר הסדרים באזור ושגשוג כלכלי.
דור המנהיגות הנוכחי, בכל המפלגות הגדולות, עוסק אך ורק בדחיית ההחלטות החשובות, כדי לא להסתכן בהחלטות קשות ולא פופולריות לגבי זהותה של המדינה. זוהי שגיאה קשה וגישה חסרת אחריות וממלכתיות.
ישראל חייבת עתה, ולפני שיהיה מאוחר מדי, להבטיח את זהותה היהודית והדמוקרטית; ויש רק דרך אחת המובילה לשם - חלוקת הארץ מהים לירדן לשתי מדינות. הדבר הכרחי ואפשרי. כל העולם, ללא יוצא מן הכלל, מצדד בכך. זהו מהלך הכרחי, כי בלי חלוקת הארץ, נהיה בשנים הקרובות מיעוט. כבר היום יש בשטח זה רק 52% יהודים ו־48% ערבים.
זהו גם מהלך היסטורי הכרחי כדי להבטיח ביטחון לטווח ארוך. יש כיום זהות אינטרסים בין ישראל לבין מדינות ערביות חשובות כגון מצרים, ירדן וסעודיה על רקע איום הטרור הפונדמנטליסטי של דאע”ש. את שותפות האינטרסים ניתן להביא לידי ביטוי רק עם פתרון שתי המדינות, כי כל עוד נמשכת השליטה שלנו על יותר משני מיליון ערבים, אין הדבר אפשרי. אין פתרון לסוגיית הטרור מלבד פתרון אזורי.
פתרון שתי המדינות הוא גם הכרחי למען היחסים הבינלאומיים שלנו. יחסינו עם ארצות הברית ואירופה סובלים קשות בכל המישורים בגלל היעדר תהליך שלום ונוכח מדיניות הרחבת ההתנחלויות של ממשלת נתניהו. הבידוד חסר התקדים של ישראל כיום פוגע קשות בדימוי ההרתעה שלנו בעיני מדינות ערב.
ההכרח החשוב ביותר לחלוקת הארץ הוא הציווי המוסרי־ערכי. הכיבוש, השליטה על עם אחר, משחית את אמות המידה המוסריות של החברה הישראלית. הפכנו לעם רודה בפלסטינים ובערביי ישראל, עם תפיסת עולם גזענית. זוהי סכנה ממשית לדמוקרטיה הישראלית, כפי שאנו עדים כיום. עצמאות לפלסטין זה לא רק חירות להם, אלא גם לנו.
הדבר אפשרי כי לפלסטינים מדובר בהכרח - אין הם יכולים להשיג עצמאות ללא פשרה היסטורית עם ישראל. אבו מאזן מבין זאת; הוא אולי המתון שבהם, המכיר בצורכי הביטחון של ישראל. במקביל, למדינות ערב באזור אינטרס לסייע לפתרון שתי המדינות. זה כולל את המדינות שעמן יש לנו יחסים דיפלומטיים כגון מצרים וירדן ואת מרבית מדינות המפרץ. גם ארצות הברית, ידידתנו הגדולה והמשענת הביטחונית שלנו, תפעיל את מלוא השפעתה כדי לוודא שהאינטרסים שלנו יבואו בחשבון בהסדר שתי המדינות.
שלושה מרכיבים חסרים למנהיגות הפוליטית העכשווית, ואולי לא רק בקואליציה, כדי להביא לתפנית אסטרטגית לעבר פתרון שתי מדינות: הציווי המוסרי, הרצון להחליט ואומץ הלב האזרחי לקבל החלטות קשות והכרחיות עכשיו, כדי למנוע מבני הדור הבא עוד מלחמות.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת "יאללה מנהיגים צעירים"