הקרבות המתנהלים בימים אלו מצפון לחלב, על השליטה בציר המרכזי למעבר הגבול בטורקיה, מביאים לידיעת הציבור שמות של עיירות הנכבשות על ידי אחד מהכוחות או מוגנות על ידו. לכל עיירה חשיבות טקטית משלה, והיא נמחית מעל פני האדמה.
לדאבק, עיירה הנמצאת בשלב זה באזור שבידי המורדים, לא הרחק מהגבול הטורקי וצפונית־מזרחית לחלב, יש חשיבות היסטורית מהמעלה הראשונה בתולדות האסלאם.
בעמק ליד הכפר (מרג' דאבק בערבית) נחרץ גורלו של המזרח התיכון למשך 400 שנים. כאן, ביום קיץ חם ב־1516, התקיים קרב מיוחד במינו בין האימפריה העותמנית בהנהגת הסולטאן סלים הראשון ("האכזר") לבין האימפריה הממלוכית ששלטה עד אז במצרים, ארץ ישראל וסוריה. כמה שנים לפני כן הונח הבסיס לאימפריה הפרסית בהנהגת השושלת הסאפווית, שהפכה את השיעה לדת המדינה. ב־1514 הסולטאן העותמני הסוני הביס את השאה השיעי הפרסי (שהיה למעשה אזרי) וסיפח לאימפריה העותמנית את עיראק ואת כל מזרח אנטוליה.
הממלוכים חשו בסכנה העותמנית, ושלחו צפונה עשרת אלפים פרשים. מולם הציבו העותמנים את החידוש הגדול שלהם: ארטילריה. ההפתעה הייתה שלמה, כשהמודרניזציה ניצחה ניצחון מכריע את הקשתים והפרשים המעולים של הממלוכים. בהמשך הארגון והחימוש של הצבא העותמני הטיל את חיתתו על אירופה בכל המאה ה־16. בעקבות התבוסה הממלוכית במרג' דאבק - ועוד תבוסה בחאן יונס - האימפריה העותמנית השתלטה על סוריה, לבנון, ארץ ישראל ומצרים.
כאשר הצמרת הטורקית של ימינו דיברה במונחים של חזרה לימי האימפריה העותמנית, היא בוודאי לא התכוונה לאימפריה של המאות ה־19־18. אלו היו מאות של ירידה, פיגור ותבוסות משפילות של הצבא העותמני לצבאות המערב ולרוסיה הצארית, שידעו לנצל את כל המודרניזציה החדישה של הנשק והחימוש. מן הסתם היא מתכוונת לתקופת הזוהר שלה, שתחילתה במאה ה־15 והמשכה במאה ה־16.
אבל זה לא הכל. על פי המסורת האסלאמית הסונית, בדאבק צפוי להיערך באחד הימים קרב גוג ומגוג, קרב יום הדין בין הצבא האסלאמי לבין הצבא הנוצרי, שם יוכרעו צבאות הנוצרים ויושמדו, והניצחון הסופי יהיה של האסלאם. זו למעשה הסיבה שמגזין האינטרנט הרשמי באנגלית של דאע"ש נקרא בשם דאבק.
איני יודע אם יש דת בעולם שבה הקשר להיסטוריה, לאירועים, למקומות, לקברים ולשדות קרב הוא חזק ומתמיד כמו בדת האסלאם. מה שברור כשמש הוא שלא יפרצו כיום קרבות בין קתולים לפרוטסטנטים, ואירועים רצחניים כדוגמת אלו שהתרחשו בזמן מלחמות הדת באירופה במחצית הראשונה של המאה ה־17 לא מעוררים כיום את ההתרגשות הקלה ביותר. הם נחלת ההיסטוריה. לעומת זאת, חלק ניכר מהמאמינים המוסלמים חיים את המאה ה־7 לספירה ואת השנאה והקנאה שהתגבשו במרוצת הדורות בקרב האסלאם.
קשה לבני תרבות המערב לראות סרטונים שבהם השיעים טובחים באכזריות חייתית את הסונים רק משום שהללו התאכזרו לפני למעלה מ־1,300 שנים למשפחת החליף החוקי לדעתם. ועוד יותר קשה למערב להבין מה לעזאזל קורה שם.