כאשר מנסים לרמוז שהרפובליקה האסלאמית של איראן אינה דמוקרטית, מיד מזדעקים תומכי השלטון ואומרים: "אבל יש לנו בחירות כל שנה-שנתיים! והן חופשיות ודמוקרטיות!". גם לפי ויקיפדיה הפרסית (בערך "הבחירות באיראן"), באיראן של היום יש דמוקרטיה: כל מנהיגי המדינה נבחרים באופן ישיר או עקיף על ידי העם. הרשויות המקומיות, וכן הרשות המבצעת והרשות המחוקקת נבחרים ישירות. יו"ר הרשות השופטת אמנם מתמנה על ידי המנהיג, אבל המנהיג נבחר על ידי מועצת המומחים, שנבחרת פעם בשמונה שנים על ידי העם.
היום הולכים אזרחי איראן לקלפי - בתוך איראן ובתפוצות - כדי לבחור את נציגיהם למועצת המומחים ולמַגְ'לֶס. המג'לס, בית הנבחרים, הוא הרשות המחוקקת. 290 נציגים המייצגים את המחוזות השונים וכמה קבוצות מיעוטים שהשלטון חפץ ביקרן - כולל כיסא לנציג היהודים אבל לא כולל, חס וחלילה, כיסא לנציג הבהאים. מועצת המומחים היא גוף המונה 88 אנשי דת, שבוחר את המנהיג העליון ומבקר אותו. עקרונית יש לה כוח גם להדיח את המנהיג אם מצאה שאינו כשיר, אך מעשית הפעם האחרונה שהתקבלה שם החלטה כלשהי, היה זה מינויו של ח'אמנהא'י לאחר מות ח'מיני ב-1989. בדרך כלל הבחירות למועצת המומחים לא כל כך מעניינות אף אחד, אבל האנשים שייבחרו הפעם כנראה יצטרכו לקבל החלטה חשובה, כי רוב הפרשנים והרופאים צופים שח'אמנהא'י ילך לפגוש את בוראו במהלך שמונה השנים הקרובות.
כאשר אומרים שמועצת המומחים והרשות המחוקקת נבחרות על ידי העם, הכוונה היא שהעם בוחר אילו מהמועמדים שאושרו, ייכנסו לבית הנבחרים. הגוף הקובע מי מהמועמדים כשיר לרוץ לנשיאות המדינה, לבית הנבחרים (המג'לס) וכמובן למועצת המומחים, נקרא מועצת שומרי החוקה. מועצת שומרי החוקה גם מאשרת את החוקים שמעביר המג'לס, כך שזהו בעצם הגוף החזק ביותר במדינה. חברי המועצה מתמנים בחלקם ישירות על ידי המנהיג וחלקם נבחרים על ידי ראש הרשות השופטת ועל ידי חברי המג'לס (המסוננים מראש, כזכור).
מערכת הבחירות היא בעיקר בין שני מחנות – המחנה המתון, הרפורמיסטי, שנציגיו הבולטים הם הנשיא חסן רוחאני והנשיא לשעבר עלי אכבר האשמי רפסנג'אני – לבין הקיצונים מהימין השמרני, רובם אנשי דת. נקודות העניין של מערכת הבחירות הנוכחית היו פסילת מועמדותו של חסן ח'מיני (הנכד של) מהמחנה המתון על ידי מועצת שומרי החוקה, וגיוס הבריטים, דאעש ורשתות הפארם למערכת הבחירות: השמרנים האשימו את הרפורמיסטים בשיתוף פעולה עם הבריטים, וטוענים כי רק הם יכולים לנצח את הטרור (דאעש). אחרי שמועצת שומרי החוקה פסלה אלפי מועמדים רפורמיסטים, נפתח קמפיין רשת שבו העלו גולשים תמונה של אצבע עם פלסטר וקראו לאנשים להצביע למרות הפציעה האנושה של המחנה המתון.
השאלה המעניינית ביותר בבחירות היא לא רק מי יזכה לייצוג גדול יותר אלא כמה מבין 54,915,024 בעלי זכות הבחירה יגיעו לקלפי? במערכות בחירות קודמות, מתנגדי משטר הקפידו לא להצביע, כי עצם ההצבעה היא הבעת תמיכה במנגנון הרפובליקה האסלאמית. בבחירות האחרונות לנשיאות הייתה התעוררות של מצביעי המחנה הרפורמיסטי, בבחינת "מי שמצביע משפיע". אחוזי הצבעה היו גבוהים - 69%, והם הביאו את המועמד המתון (כלומר המתון ביותר מבין המועמדים שצלחו את מועצת שומרי החוקה) חסן רוחאני אל כס הנשיאות. לכן גם השנה האווירה נוטה יותר לכיוון הקלפי, ומדברים אפילו על 70% הצבעה ויותר. יש לציין שאחוזי הצבעה גבוהים ייחשבו להישג לשני הצדדים: לרפורמיסטים כי הם יקנו להם יותר כוח במג'לס ובמועצת שומרי החוקה, ולשלטונות הרפובליקה האסלאמית כי הם ישתמשו באחוזי ההצבעה הגבוהים (כפי שעשו במערכת הבחירות הקודמת) כדי להדגיש את הלגיטימציה שמעניק העם לרפובליקה האסלאמית.
ד"ר תמר עילם גינדין היא מומחית לאיראן, חברת סגל ליבה במרכז האקדמי שלם בירושלים, חוקרת במרכז עזרי באוניברסיטת חיפה, ונותנת הרצאות העשרה בנושא איראן הקדומה והעכשווית.