ביום ראשון בערב, בעצרת בחירות באלבמה, הכריז אחד התומכים החדשים של דונלד טראמפ מעל הבמה: "זה כבר לא קמפיין בחירות, זו תנועה חדשה". ואכן, לא משנה מה היו תוצאות הסופר טיוזדיי אתמול בלילה, לא חשוב מה תהיה תמונת הבחירות במדינה כולה – המסע ההזוי של טראמפ כבר מניב תובנות מטלטלות לגבי הלך הרוח האמריקאי, ומי יודע לאן יגיע.
טראמפ הפך לתופעה שרחוקה מלהיות קוריוז מעצבן, תופעה שמתחילה להיות מפחידה. לכן, בעוד "הדונלד" עצמו יורה עכשיו בעיקר לעבר יריביו הרפובליקנים, גם התקשורת השמאלנית/דמוקרטית בארצות הברית מכה בו בלי הרף וללא רחמים. הם מ־פ־ח־דים ובצדק. לטראמפ אין מצע, אין אידיאולוגיה, אין כבוד, אין מוסר, אין עקביות ואין יושרה. טראמפ והטראמפיזם שהוא מפגין מציגים דמיון מסוים למודל המנהיגות הפאשיסטי. בשונה מססמת הקרב הכוזבת שבה משתמש השמאל הישראלי כדי להילחם בהכרעת הדמוקרטיה הישראלית, טראמפ מעורר אסוציאציות פאשיסטיות אמיתיות – נוסח בניטו מוסוליני. אצל מוסוליני, הדוצ'ה – המנהיג – מגלם את כל הרצונות של העם, הוא יודע מה טוב לאומה, וכל היתר חסר משמעות. הוא ינווט כפי הבנתו וזה מה שחשוב, ואל תבלבלו את המוח באידיאולוגיות ומוסר.
בשיחות רבות שניהלתי השבוע בטרקלינים ובחוצות של ארצות הברית, בצפייה בערוצי הטלוויזיה וקריאת העיתונים, התופעה חיה וחובטת: החיפוש אחר המנהיג שיפסיק לתת לכולם לדפוק אותנו, כזה שיכניס לכל האחרים כמו שהוא עשה ליריבים העסקיים שלו, מדליק רבים. שהרי מה חשובות העמדות שלו והאם הוא מקרין ערכים טובים – הוא ווינר והוא יודע להנהיג. ואם טראמפ יפעל מהבית הלבן כאילו אמריקה והאמריקאים הם הביזנס שלו, נחזיר לעצמנו סוף־סוף את הגדולה שאבדה לאמריקה תחת הנשיאים האחרונים.
התופעה הזאת מטרידה אבל גם מאלפת. היא מלמדת עד כמה מאסו רבים בארצות הברית בתפיסת העולם של אובמה והדמוקרטים. עד כמה הם מרגישים מושפלים, לא יוצלחים, מי שאיבדו את הבכורה העולמית ואת הכבוד העצמי. וטראמפ מבטיח להם רק את זה: "נחזיר את הגדולה לאמריקה, נעשה אותה גדולה הרבה יותר", הוא חוזר בעצרות הבחירות כמו מענה קולי מקולקל.
בעיתוי מאלף, ביום שני, לצד הדיווחים הבוערים לקראת הסופר טיוזדיי הגורלי שבשער, התפרסמה כתבת שער ב"ניו יורק טיימס", שמנתחת את הטעות הפטאלית שעשו ארצות הברית והמערב בלוב. ודווקא עיתון הדגל הדמוקרטי/שמאלני מתריע ומזהיר כמה קצת זמן נותר עד שייווצר כאוס טוטאלי ובלתי הפיך בלוב. הוא מנתח את הגישה המעוותת של אובמה ושל המועמדת הדמוקרטית המובילה – הילרי קלינטון, מי שגרמו לקטסטרופה הנוכחית. הוא מציג תובנות שמחלחלות עכשיו גם לצד הדמוקרטי של המפה האמריקאית, לגבי נזקי הממשל הנוכחי. הילרי קלינטון עצמה מצוטטת כמי שהכתה על חטא בשימוע בקונגרס לאחרונה ואמרה: "למדנו כמה זה קשה כשארצות הברית נעדרת, במיוחד במקומות לא יציבים. יש לזה השלכות. הקיצונים מתבססים, והביטחון בכל מקום נפגע, כולל פה בבית".
כך אפילו הקלינטונית מספקת תעודת פטירה עקיפה לתפיסת העולם הגלובלית של ממשל אובמה, שאותו היא שירתה קדנציה שלמה. זו עוד המחשה עד כמה מבינים בארצות הברית איזה נזק חוללו אובמה ותפיסתו לאומה ולעולם כולו. רק נקווה שהם לא יתקנו טעות קשה אחת בטעות אחרת, חמורה לא פחות.